"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"משמעות קיומה של האישה ומשמעות קיומו של הגבר אחד כלפי השני" - חלק ב'

עכשיו אנחנו נעבור לצד של האישה, הצד ההפוך;

הרצון לחזור בחזרה ל'אין סוף' -

בצד ההפוך, האישה היא השכינה. מעצם העובדה שהיא נבראה, יש דברים, שוב כהווייתם, שרוצים לחזור לשורשם, וזה שוב, זה בהוויה שלה. [דברי הרב נווה: זה לא דעות, אתם צריכים לדעת, זה לא דעות. אל תכעסו על מה שאני אומר, אין כאן מה לכעוס, זה כמו מדע רוחני, אין כאן מה לכעוס על זה, צריך להבין את זה. ולאט לאט כשאתם תפנימו את זה איך זה פועל באופן הכי טבעי כפי שזה נלמד ב'חכמת הקבלה', תחשבו על זה, רק תהגו בזה טיפה, תתבוננו, אתם תבינו' זה חייב להיות ככה. זה כמו לראות נניח אינטראקציה בין קפיץ, למשל אתה לוחץ על קפיץ ואתה אומר, מה האמירה עכשיו של הקפיץ אל החוץ? אז הוא אומר לך, זה מלחיץ אותי, אני לחוץ, אני רוצה לחזור, תעזוב, תשחרר את היד. עכשיו, הוא לא אומר כלום, אתה אומר את זה, אתה לוחץ על הקפיץ ושואלים אותך 'מה הקפיץ מרגיש עכשיו?', אז אתה אומר משהו כאילו יש לך אמפתיה לקפיץ, אתה אומר, אני מרגיש שאני לוחץ אותו, מרגיש שזה לא נעים לו, תשחרר שיגיע למצב הטבעי שלו. עכשיו, אתה אומר, מאיפה אתה יודע מה הוא מרגיש?].

פרשת ויקהל פקודי - התכנסות האורות

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

מסגרת העבודה

פרשת ויקהל פיקודי - בשנה מעוברת נוסף עוד חודש אז אנחנו קוראים את פרשת ויקהל בנפרד, ופיקודי בנפרד. ובשנה שהיא לא מעוברת, יש הרבה שבועות שאנחנו קוראים שני פרשות בבת אחת, עכשיו אנחנו קוראים ''ויקהל פיקודי''. השמות של הפרשות הם לא סתמיות גם מאחוריהם יש המון עניין, המון המון חוכמה. וידוע ששם כמו שם של בנ''א זה מראה את המגמה שלו; כמו שאומרים את המילה חסד, חסד זה שם, המילה עצמה הצירוף של האותיות ח' ס' ו ד' כבר עושה את הפעולות. גם השם אברהם עושה את הפעולה עצמה, כל דבר - השם עצמו כבר עושה את הפעולה. זה ידוע עוד מהאדם הראשון, הוא קיבל את זה עוד מחוכמת היצירה שאח''כ נהפכה להיות ספר יצירה. חוכמת היצירה זה מה שאנחנו קוראים מעשה בראשית.

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"משמעות קיומה של האישה ומשמעות קיומו של הגבר אחד כלפי השני" - חלק א'

השיעורים שאנחנו מעבירים אותם, ממילא מבוססים על 'חכמת הקבלה'. זה לא סתם איזו נישה, אלא כל מה שאנחנו לומדים כאן מבוסס על 'חכמת הקבלה'. 'חכמת הקבלה' שונה לגמרי בהסתכלות שלה מאשר כל השאר כי כל השאר מסתכלים על הסימפטום, על איך שזה מתגלה בעולמות, ו'חכמת הקבלה' מסתכלת על השורשים. לכל דבר יש שורש והיא מסתכלת איך הדבר נמצא בשורשו.

כשהדבר נמצא בשורש שלו יש לו כמה אלמנטים שהם חשובים מאד; אלמנט ראשון זה זה שבשורש - זה כמו שזה צריך להיות, זה כאילו כמו שהקב"ה רצה שזה יהיה. בענף - אז הענף תמיד הולך לפי איך שזה אח"כ השתלשל ובדר"כ זה גם התקלקל. אז אלה שמדברים על השתלשלות ועל הענפים, לא יכולים שלא לשרבב בזה מוסר וכל הזמן לציין את הקלקול, והרבה פעמים השאלות הן שאלות שורשיות של 'למה בכלל הבעיה צצה או למה בכלל הבעיה קיימת', ולכן אנחנו לא מתעסקים בענפים של הדבר אלא מתעסקים בשורשים של הדבר.

פרשת כי תשא - שמחה מתוך חירות

תמלול מפרשת השבוע התשע''ז

הרב אריה חיים נווה

מסגרת העבודה

בפרשת השבוע פרשת כי תישא יש משפט אחד אפילו לא לגמרי משפט שלם אלא עניין מסוים, ממנו לומדים הרבה, בא למעשה לתת לנו יראה כדי לדעת כמה כל פסוק וכל דבר זה עולם ומלואו. בפרשת שבוע אפשר להיסגר על עקרון אחד ולצמצם אותו לעשות אותו כביכול חד ממדי השיעורים שלנו מאופיינים דווקא בריווח והדבר הזה למעשה רק נותן הבנה יותר פנימית כי הרב משתמש במידע כדי לקדם את התלמידים, לקדם את עבודת ה' שלהם: לקדם את מה שהם עושים בעצמם, בינם לבין הבורא, בינם לבין החבר. ולכן חשוב לתפוס משהו בפרשה שהוא לא מורכב (כי כל פרשה זה עולמות) לקחת את הדבר עצמו ולפתור את הנפש של האדם, להסיר למעשה מכשולים מהדרך כדי שאדם יצליח ללכת כדי שהתקיעות של בני האדם תפסק, כדי שלאדם תהיה תנועה, זאת המטרה.