מאמרים

פרשת ראה התשע''ז - אינטמיות עם האני העליון

הרב אריה חיים נווה

הקדמה

פרשת ראה היא חלק מספר דברים שהוא 'משנה תורה' כביכול זה לא חלק מהתורה שנתן הקב''ה בכבודו ובעצמו הוא נתן למעשה ארבעה חלקים ומשה רבינו הוסיף מדעתו חלק נוסף שנקרא 'משנה תורה'. מטרת ספר דברים (משנה תורה) להגיד לבנ''א שהתורה שנתן השם לא למלאכים ולא לאנשים מיוחדים ''לא בשמים היא ולא מעבר לים כי קרוב הוא הדבר בפיך ובלבבך לעשותו''. אנשים קוראים לספר 'ספר מוסר' אבל זה לא בדיוק 'ספר מוסר' זה יותר ספר שידול, לשדל את האדם, לעודד אותו, לתת לו כוחות - להצביע על הדברים ועל הכוחות שקיימים בו ושהוא אמור להפעיל אותם כדי להגיע לשם כאדם. והוא כותב אותם כאדם אל אדם. אומנם לנו נראה' טוב נו, משה רבינו' אבל זה לא ככה, הוא נקרא 'איש האלוקים' נכון שחציו ולמעלה הוא אלוקים - מבחינת התודעה שלו אבל חציו ולמטה הוא איש - וזה אומר שהיה לו יצר הרע, היו לו קשיים והרבה דברים שהוא עבר אותם ולכן כשהוא מדבר, הוא מדבר אלינו 'כאדם אל אדם' כמי שחווה את הקשיים עצמם וכמי שמעודד. מי שעובר היטב על ספר דברים הוא מרגיש הרבה פעמים שהוא לא רק רב, הוא לא רק 'משה רבינו', אלא ממש, הוא אבא, והוא חבר, והוא מאמן שמעודד אותך לעשות דברים; הוא נותן לך כלים, הוא נותן לך עידוד בלהגיד לך' איפה הכוח הרוחני הזה קיים בתוכך'. ובכל פרשה, כמובן, יש לה את העניין שלה - מה הוא רוצה להגיד.

בואו נראה מה הוא אומר, אני רוצה לגעת היום בנקודה חשובה מאוד ובעזרת השם ננסה לפתור אותה ביחד:

''ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם. והיה כי יביאך ה' אלוהך אל הארץ אשר אתה בה שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא מבוא השמש בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה. כי אתם עוברים את הירדן לבוא לרשת את הארץ אשר ה' אלוהיכם נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה...והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם ונידרכם ונידבתיכם ובכורות בקרכם וצאנכם. ואכלתם שם לפני ה' אלוהיכם ושמחתם בכל משלח ידיכם אתם וביתכם אשר ברכך ה' אלוהך...(תשמח במה שאני נותן לך תשמח במה שאני מברך אותך)...והיה המקום אשר יבחר ה' אלוהיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנוכי מצווה אתכם עולותיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרומת ידכם וכל מבחר נידרכם אשר תידרו לה'. ושמחתם לפני ה' אלוהיכם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהתיכם והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה איתכם (הבקשה חוזרת, תשמחו בכל מה שאני נותן לכם)..רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלוהך אשר נתן לך בכל שערייך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל..כי אם לפני ה' אלוהך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלוהך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשערייך ושמחת ( הבקשה חוזרת פעם שלישית) לפני ה' אלוהך בכל משלי ידך..כי ירחיב ה' אלוהך את גבולך כאשר דיבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאווה נפשך לאכול בשר בכל אוות נפשך תאכל בשר..(הקב''ה אומר בראתי את העולם בשבילך יש כאן ברכה גדולה אני רוצה שתהנה מזה)..שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנוכי מצווך למען ייטב לך ולבנייך אחרייך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלוהך(תשים לב לכל הטוב שאני עוטף אותך)..ונתתה בכסף בכל אשר תאווה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלוהך ושמחת אתה וביתך.. כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלוהך נותן לך נחלה לרשתה (פרשה שלמה שהקב''ה מציין אך הוא נותן את הברכה אבל מבקש משהו)..ועשית חג שבועות לה' אלוהך מסת נדבת ידך אשר תיתן כאשר יברכך ה' אלוהך. ושמחת לפני ה' אלוהך אתה ובנך וביתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשערייך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך במקום אשר יבחר ה' אלוהך לשכן שמו שם. וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החוקים האלה. חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך ושמחת בחגייך (פעם שביעית או שמינית שמופיע בפרשה - אני נותן לך תשמח, אני מברך אותך - תשמח). ושמחת בחגייך אתה ובנך וביתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשערייך. שבעת ימים תחוג לה' אלוהך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלוהך בכל תבואתך ובכל מעשה ידך והיית אך שמח.. שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוהך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה' ריקם. איש כמתנת ידו כברכת ה' אלוהך אשר נתן לך.. והיו לך לאות ולמופת.. ובאו עלייך הקללות האלה.. תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל"(תראה כמה טוב ושמחה יש מסביבך, תיראה כמה אני אוהב אותך, כמה אני נותן לך כמה אני עטוף אותך)''

למעשה מה אני מבקש ? - אני רוצה שתהיה בשמחה, אני רוצה שתשמח בזה, יש בזה עומק גדול, זה לא happy happy, זה הרבה הרבה יותר מזה, זה דבר כ''כ עמוק. ככה מתחילה הפרשה ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה'' בד''כ פרשה מתחילה ''וידבר ה' אל משה לאמור'' ויש שם הצגת דברים, פה ככה זה מתחיל, באמצע דברים – ''ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה'' בוא תסתכל, תבחין, בבקשה תשים לב - אני נותן לך ברכה, תראה כמה ברכה יש מסביבך, אני עוטף אותך. המילה 'שמחה' מופיעה כמעט עשר פעמים (כדאי לסמן בחומשים ולראות את ההקשר) אני נותן לך רק תשמח.. 'והיית אך שמח' - תהיה רק שמח. כתוב 'אך ורק' למיעוט 'גם ואת' לריבוי (תיקח גם את זה וגם את זה ז''א אתה צריך להרבות) 'את' למשל ''את ה' אלוהך תירא'' לרבות תלמידי חכמים ''כבד את אביך ואת אמך'' לרבות האפוטרופוס, לרבות מי שמחליף את אבא ואת אימא או מי שמתפקד כאבא וכאימא יכול להיות גם סבא וסבתא – זה נקרא לרבות. 'אך ורק' למיעוט, ז''א זה עומד על דבר מדויק, למשל, תיקח אך ורק את זה, זה אומר שאתה לא יכול לקחת דברים אחרים. הקב''ה אומר ''ושמחת בחגיך והיית אך שמח'' - זה כל מה שאני רוצה שאתה תהיה רק שמח לשם אני רוצה להביא אותךשאתה תהיה שמח.

מי שקורא את הפרשה בעומק יכול לבכות ממידת האהבה וההרעפה של השפע שהקב''ה נותן ואומר לך' אני רוצה כ"כ לתת לך ועוטף אותך רק שתהיה שמח'. בסוף, בדברים כ''ח פסוק מ''ז אומר' תדע לך שירדפו אחרייך כל הצרות, למה? ''תחת לא עבדת את ה' אלוהך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'', פלא גדול. נעמוד על הנקודה, הנקודה הזאת היא לא פשוטה והיא לא צריכה להפתיע אותנו, לצערי פשוט לא מדברים על זה. מעבירים כ''כ הרבה שיעורים על פרשת השבוע עם התחכמויות וגימטריות ולא עומדים על הדברים החשובים שאדם צריך לעשות.

snowy mountains and fog filled valley wallpaper 1280x1024

הכרת הטוב

אדם הראשון נטרד מגן עדן, חז''ל אומרים על מה ? אמרו שלא הייתה לו הכרת הטוב. הכרת הטוב בעיקר באה לידי ביטוי בזה שהוא לא הכיר טוב על האישה שהוא קיבל, כי הקב''ה אמר לו' למה אכלת מהעץ? אמר ''זאת האישה אשר נתת עימדי''. וכאן הקב''ה אומר' הייתי יכול לסלוח על זה שהיא דיברה עם הנחש, הייתי יכול לסלוח על זה שהיא פיתתה אותך ואתה אכלת, הייתי יכול לסלוח על זה שאתם הסתתרתם מפני ועשיתם משהו מאחורי גבי שהימרתם את הדיבור שלי, אני אמרתי לך אל תאכל 'פן תמותון' ולא אמרתי לך' למה המרת את פי', לא אמרתי לך את הדבר הזה – אני הייתי יכול לסלוח. אני רק שאלתי אותך' למה אתה אכלת' ובמקום לקבל את האחריות על האישה שלך אתה אומר ''זאת האישה אשר נתת עימדי'' כאילו אתה זורק לי אותה בפרצוף ואומר' זה היא אשמה במה שקורה לי'. ועל זה חז''ל אמרו שלא הייתה לו הכרת הטוב ועל זה הוא נטרד - הקב''ה אומר על הכל אני סולח על זה אני לא סולח.

'הכרת הטוב' הוא עניין עצום להבין אותו - מה זה הכרת הטוב ? - האם כל רגע להגיד 'תודה על השמים, תודה על העננים, תודה על הפרחים, תודה על החמצן' ? אתה בראת אותי ככה אני נצרך לכל זה, אתה עשית אותי תלוי לכל הדברים האלה, אם אני תלוי בכל זה אני צריך להודות לך על זה ? כביכול זה לא פייר לשים את האדם במעין מעמד כזה - אתה הפכת אותי להיות תלוי בך.

הארי ז''ל התחיל את כל עץ החיים ''דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'', כולנו היינו באור אין סוף מסופקים שמחים ומבוטלים ולאף אחד לא היה בעיות של אגואיזם ולא בעיות של משכנתאות. אז מה קורה עכשיו, נולדתי לפה, עשית אותי עני, האם על כל שקל אני צריך להגיד תודה, מה העניין? בשביל מה שמת אותי במעמד הזה? אתה בראת את הבריאה רצית להטיב לנבראיך, למה שמת אותי במעמד של לקבל ? זאת טענה שיכולה להיות, אדם הראשון אמר את זה לקב''ה ''בעלילה באת אלי'', תפרת לי תיק. ולכאורה יש בטענה הזאת ממש, צריך לענות כאן לאדם, אי אפשר כל הזמן להאשים אותו לשים אותו בעמדה 'אתה לא בסדר'.

יש כאן שאלה: אם הגעתי מאין סוף והכל היה שם מאושר ונעים, למה שמת אותי במעמד של מקבל ואח''כ אתה אומר לי' למה אתה לא אומר תודה'.  

להבדיל אלף הבדלות, יש פרופיל פסיכולוגי לבעל מכה: הכרטיס אשראי אצלו, הכוחות הכלכליים אצלו, הרישיון אצלו, הרכב אצלו, הדברים נמצאים במקום שלו והוא אומר לאישה שלו' אם את צריכה משהו תבקשי ממני אני אתן לך'. בכלל זה סימן לאדם אלים לרודן עריץ הכל יהיה אצלי ואם אתם רוצים תבקשו את זה ממני וזה לא אדם שיתופי, וזה לא אדם  שמשחרר וזה לא אדם שמאפשר שהשפע יהיה גם אצל אנשים אחרים ושגם הוא יקבל מהם את השפע 'לא, זה יהיה אצלי ואח''כ אתם תגידו שאני טוב כי אני אתן לכם'. אז חס ושלום הקב''ה מעין ישות כזאת?! כל השפע אצלך ואם אנחנו רוצים אנחנו צריכים להתפלל ולהתחנן אלייך שתיתן טיפת גשם ואח''כ להודות להלל ולשבח את בוראנו על טיפת הגשם שירדה? למה אתה שם אותנו במצב כזה? למה לשים אותנו במעמד כזה? זה מעמד תלוי ונצרך ואתה לא יכול לזוז מילימטר כי יש כאן כביכול בעתיות ויש כאן תמיהה. ועוד פעם, את התמיה אני לא מעלה חס ושלום ככופר או שאלה שאני ממציא, זאת שאלה שטען אותה אדם הראשון אמר ''בעלילה באת אלי'' אומר' למה עשית לי את הדבר הזה, למה שמת אותי בכלל במעמד כזה? וצריך לענות על זה.

מה הקב''ה רוצה ומה האדם רוצה ? -

סיבת בריאת העולמות האריז''ל עשה עליה תהליך חקירתי (לא כפילוסוף חוקר): כתב על זה הרבה מאוד כאשר הותר לו מהשמים לגלות את הסוד הזה. אומנם עכשיו אנחנו מדברים על זה ככה אבל צריך לדעת זה עניינים 'בכבשונו של עולם' וצריכים לתת על זה את דעתנו מאוד. דיברנו על זה קצת בשיעורים קודמים אבל חשוב לחזור כי לפעמים אנחנו לא מעריכים את המידע שיש סביבנו ולכן אנחנו גם לא יודעים לגדול באמצעותו.

כתוב שהקב''ה ברא את עולמו כדי להטיב לנבראיו והוא נקרא 'הטוב והמיטיב' ומדרך הטוב הוא להטיב ואומר האריז''ל אף תכונה באור לא מחייבת שהעולם יברא, יש הרבה תכונות באור, יש אינספור מימדים באור, אבל זה לא מחייב שהעולם יברא בשביל אותה תכונה. נניח הקב''ה 'יצירתי' בשביל יצירתיות לא צריך לברוא את העולם, הכל נמצא באור אין סוף בשביל זה לא מטרידים את הבריות, הקב''ה 'חכם' גם לא מחייב את הבריאה של העולם, כל תכונה אם נעבור יכול מאוד להיות שהיא יפה ונמצאת באור אבל לא חייב בשביל זה לברוא עולם ולעשות את כל הבעיות האלה. אבל יש תכונה אחת שמחייבת שזה יברא והיא הנתינה אם בפוטנציאל קיים נתינה מה שאנחנו מגדירים 'חסד' הוא חייב לבוא לידי ביטוי, אין כזה דבר להיות נותן בפוטנציאל זה כשל לוגי ואצל הקב''ה אין כשל לוגי. ברור שכמובן אם הוא היה רק השפע היה קרוי רק 'השפע' אבל אם זה 'שפע המשפיע' יש כאן משהו אחר אז השפע הוא לא שפע פאסיבי זה לא אנרגיה אלא מדובר כאן בישות חיה, תודעתית והישות הזאת נותנת ובגלל שיש בה את תכונת הנתינה היא חייבת לתת.

היא תיתן למי ? יש כאן רק רשות אחת, אין כאן הקב''ה חלל ועוד משהו יש רק אותו ''אין עוד מלבדו'' יש רק אותו. אז הוא היה צריך לצמצם את אורו כדי לעשות נבראים והוא כאור אין סוף ייתן לנבראים שלו, אבל מכוון שהנבראים באו ממנו, זה השורש הרוחני שלהם אז במהות שלהם הם לא יכולים לקבל כי הקב''ה גם כן לא מקבל, אבל מצד שני הוא ברא את העולם כדי שיקבלו - יש לנו כאן פרדוקס. שאלו את רבי שמעון מדוע נבראו העולמות? ענה 'מי שאוכל משלא שלו מתבייש להסתכל לו בפרצוף' (מפורש) יש כאן 'נהמא דכיסופא' יש כאן לחם של בושה, בנ''א ניזונים ולא מתקנים את 'פגם הבושה'. אך הם לא מתביישים לקבל? הם הריי אלוקיים משהו במהות שלהם צריך להגיד' אני לא צריך לאכול, אני לא צריך לקבל' ואוכלים ושותים וחותמים אבטלה ומנצלים.. ואין בושה. מצד שני, הבורא ברא את עולמו להטיב לנבראיו כתוב שמי שלא אוכל פרי חדש הריי הוא כחוטא והקב''ה נותן לנו לחם, בשר ויין ואומר' תאכל תשתה תגור בבתים אני נותן לך: כסף, פרנסה, גשם, רק תבקשו אתן לכם' ''פתח פיך ואמלאהו''.

אך מסדרים את זה? -

יש נקודה עמוקה שהיא מצריכה התבוננות, אתם צריכים לדעת שתורת הסוד וקבלה זה לא מתמטיקה, אי אפשר ללמד כאן לוגריתמים של 'אך להגיע לפתרון', הפתרון צריך לעבור דרך הלב שלכם ואם אתם לא תרגישו את התשובה זה לא יעבוד, אתם צריכים להרגיש את זה, ממש להגות בזה, תשהו על הנקודה הזאת  - הפלונטר הזה של לתת ולקבל.

זה נראה משהו לא פתיר זה נקרא גם 'הופכיות הצורה' זה לא סתם שנוי צורה שאתה אומר' אני יסדר את זה' (כפתור שזז קצת אני אזיז בחזרה) זה הופכיות הצורה. אומר לך' תשמע, אני לא מקבל, אני אור, אני רק שפע משפיע, אני לא מקבל, ואתה נברא ממני, אתה חלק אלוק ממעל – אתה גם לא יכול לקבל אבל אני בראתי את העולם כדי שתקבל. אז אתה אומר' אז מה אתה רוצה ממני' ? אז זה פרדוקס, זה פרדוקס מטורף שצריך לפתור אותו. בפשט הדברים הרב אשלג דיבר על 'לקבל על מנת להשפיע' ומיד מתרגמים' טוב, אני אקח את המשכורת, אני אתן מעשר, יהיה לי חצי לחם אתן חצי לחם, אני אעשה חסד עם מה שיש לי' אבל זה לא זה, כי זה סימפטומאלי. זה בסדר, זה מלבוש, זה בסדר ומצוין, כל מה שאמרו לנו; לתת, לעשות צדקה, לעשות חסד עם הזולת וגם כתוב 'לא יכלה אביון מן הארץ' אני רוצה שתמשיך ותיתן כדי למשוך את האור הזה, אבל אתה אומר, למה לא יכלה אביון מן הארץ? למה לשים אנשים במעמד הזה? והאם האביון צריך לעשות גם כן חסד? יש משפט שאומר החסד שהעני עושה עם העשיר יותר גדול מהחסד שהעשיר עושה עם העני שזה פלא כולם חושבים אתה מאפשר לו להשפיע עלייך אז כנראה שזה החסד אבל זה מעבר לזה.

יש נקודה נכה בפנימיות שלנו ( בנפש) שהיא לא מטופלת מאז אדם הראשון לא ציינו ודיברו עליה בצורה כללית אבל לא ירדו לרזולוציה ברחל ביתך הקטנה הנקודה נקראת הכרת הטוב. 

הרבה תירגמו נטפל בהכרת הטוב ע''י הודיה, להודות הרבה - לעשות סעודות הודיה, ברכות הודיה, תגיד' תודה תודה על כל דבר, תגיד מזמור לתודה. רואים שאנחנו לא יכולים להרבות בזה כי באזשהוא שלב זה 'חופר' והנפש לא מסוגלת להכיל את זה, היא לא מסוגלת לחיות כל הזמן בהכרת הטוב מהסגנון הזה והדבר הזה גם לא מביא אותה למצב של השפעה. לחיות כל הזמן לחיות במצב של תודה, זה בסדר, זה יפה מאוד, זה התקדמות זה אפילו מדרגה שלמה אבל חסר משהו נפשי. בוא ניקח את אותו אביון שאין לו מה לתת והוא אביון ממש 'עני ואביון יהללו שמך' ונניח כל התארים נמצאים באיש אחד; רש, אביון, עני, אין לא כלום לתת, האם הקב''ה חושב שזה לגיטימי מצדו לקבל ממשהו אחר בגלל המצב הסוציואקונומי שלו? התשובה היא לא, בשום פנים ואופן לא. ז''א יש כאן משהו שצריך לעבור כמכנה משותף בין כולם גם אם יהיה עשיר כקורח הוא צריך להרגיש שאין לו כלום, שום דבר והוא צריך להרגיש כמו אותו אביון שבראש יש לו עובדה 'אין לי שום דבר' - שניהם צריכים להיות באותו סטטוס רוחני.

אנחנו לא יודעים לקבל אהבה

אני רוצה להכניס אתכם כאן למקום עמוק ואני רוצה שנפתור אותו כי אני חושב שהמקום הזה יעורר את השמחה כי שמחה זה גם סימפטום, שמחה זה לא שורש - שמחה זה סימפטום. כאשר אדם יעבוד נכון התוצאה של זה תהיה שמחה ''פיתחת שקי ותאזרני שמחה''. העניין של הכרת הטוב זה אומר שאם זה התחיל מאדם הראשון והוא ציין את זה והקב''ה הוא 'סיבת הסיבות ועילת העילות' אז הוא עשה 'עלילה' אין הכוונה למתעלל אלא עילה ועילול ('עלילה' כמו עלילת הספר, עלילת הסרט). הוא סובב את הדברים שאדם הראשון יוציא את המשפט הזה מהפה שלו סימן שהייתה בוא נקודה נכה מתחילת בריאתו, בלית ברירה שזה עקב אכילס שלו, עניין של הכרת הטוב, במילים אחרות (בשפה שלנו) זה אומר שהוא לא יודע לקבל אהבה.

אך אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים לקבל אהבה ? - כי התורה אומרת הסימפטום של זה הוא שמחה אם יהיה לך הכרת הטוב/ אתה יודע לקבל אהבה בצורה נכונה - אתה תחייה בשמחה. מצד שני, אם אתה תקבל לא נכון אתה תיקרא אגואיסט ומן הסתמא אתה גם לא תחייה בשמחה. אדם שחי בקבלה הוא כמו 'חור שחור' לעולם לא תרצה אותו זה לא משנה מה תעשה בשבילו והתחושה היא בוודאי לא שמחה. ויש לא מעט 'נסיכים ונסיכות' שההורים, הבני זוג, החברים עוטפים ומפנקים אותם ולא רק שאין הערכה יש תיעוב זלזול וזילות באנשים שסביבם.

להבדיל אלף הבדלות, אבל חשוב לציין את זה, קראתי לא מזמן עדות של אחד מהאנשים שמרד בסדאם חוסין ומסר המון מידע מודיעיני על המיקום שלו ועל הכל לכוחות הברית, והוא אמר שהוא ממש היה פטריוט עירקי 'הייתי מוכן לעשות הכל כדי לשמר את העם העירקי להעמיד ולהפוך אותו להיות אימפריה ולגבי סדאם חוסין ייצג את הכוח הזה, אהבתי אותו, נתתי לו ושירתתי אותו - כל חיי היו סביבו'. והוא אמר שיום אחד הוא כיוון לעברו אקדח וירה במשרד שלו על שטות שעשה, הוא אמר 'התכופפתי מתחת לשולחן הייתי בטוח שהוא הולך להרוג אותי.. הרעש של הירייה הוריד לי אסימון גדול מאוד - האדם הזה לא יעריך כלום, האדם הזה מת בנפש שלו, אין לו מושג מה אני עושה לא מען העם העירקי, בטח לא למענו ובטח לא למען המשפחה והילדים שלו ואני הרגתי אזרחים עירקים בידיים שלי כדי לעשות אותו מאושר והוא ירה לי ליד האוזן בקלות רבה מאוד. והוא אמר' פתאום ירד לי התחלואה שלו, ירד לי להבין שיש כאן מנהיג אוטיסט', הוא דיבר על המנהיג שלו אבל למעשה כלל האנושות ככה - אנשים חיים במציאות של אי הכרת הטוב בלא לדעת אך לקבל אהבה. ועוד פעם אני אומר, התבנית של רוב האנשים, לקבל אהבה זה פשוט להודות: 'תודה שבישלת' 'תודה שכיבסת'.. זה לא זה, זה טוב, זה מדרגה - שאתה ער ויש לך 'הכרת הטוב' שאתה יודע באמת שאנשים נתנו לך מחוות מסוימות אבל זה מעבר לזה.

בספר תומר דבורה יש עניין אלוקי בעניין הכרת הטוב/ לדעת לקבל אהבה בצורה נכונה-

זה נשמע כמו דבר שהוא בלתי אפשרי - 'הספר תומר דבורה' – הוא ספר שמדבר על 13 מידות הרחמים של הקב''ה. שלוש עשרה מידות כי 13 זה אהבה, זה 13 הרכיבים של אהבה, אהבה בגימטרייה זה 13 ואחד בגימטרייה זה 13. הקב''ה לקח למעשה את האהבה הגדולה שלו ופירק אותה ל 13 גורמים ה 13 מסודרים בצורה של היררכיה שהמידה הראשונה 'מי אל כמוך' היא פשוטה ואפשר לעשות אותה עם כל אדם, 'נושא עוון' זה כבר לאדם יותר קשה, 'עובר על פשע' יותר קשה (אני מיד אקריא את זה) וזה מגיע עד למידה השלוש עשרה שנקראת 'מימי קדם' אתה צריך להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר, אדם שנמצא לפנייך הוא אדם הכי קשה ביקום ובכל זאת אתה צריך להרעיף עליו אהבה שאינה תלויה בדבר.

למה אני מקריא לכם את זה ? מה שכתוב בפרשת ראה נראה כמו ברכה גשמית שהקב''ה מברך בבשר יין וטיפות מים אבל זה סימפטומים, אמרנו, יש כאן שורש של הרעפת האהבה הזאת, השורש הוא הנתינה האלוקית. 'הנתינה האלוקית' נקראת גם 'האהבה האלוקית' זה לא סתם 'נתינה' take זה לא סתם הפרש פוטנציאלים זה אהבה אלוקית וזה 'אהבה שאינה תלויה בדבר'. והאהבה הזאת יש משמעות גדולה מאוד - הקב''ה לקח את הקונספט אהבה ופירק ל 13 גורמים שמסודרים לפי היררכיה (בכלל כל מה שמפורק לגורמים בתורה מסודר ע''פ היררכיה כמו עשר ספירות - זה לא לקחת כוס ולשבור לעשר חתיכות זה היררכיה מכתר עד מלכות) אז גם האהבה מסודרת לפי היררכיה (לפי דרגות קושי) 'מאל כמוך' עד 'מימי קדם'. עכשיו, בוא נראה מה כותב 'בעל התומר דבורה' כדי שנבין מה מידת האהבה שהקב''ה מרעיף עלינו והוא גם מבקש שניתן אותה לזולת, למעשה כך נבין מה הקב''ה דורש מאתנו ואך המושג שנקרא 'לקבל אהבה' בא לידי ביטוי.

''האדם ראוי שיתדמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות לפיכך ראוי שיתדמה לפעולות הכתר שהם י''ג מידות הרחמים הרמוזות בפסוקים מי אל כמוך'' וכו' הרב שיינברגר שליטא כתב פירוש לספר תומר דבורה והוא נותן כאן תקציר (החלק הזה נקרא בספר תמצית תומר דבורה) על כל מידה, מה יש בה, והוא אומר' אלה המידות האלוקיות זה מידת האהבה שלו וכשמדברים על ''ואהבת לרעך כמוך'' זה מה שאתה צריך לעשות אבל יש כאן במידות האלה הוראה שצריך לשים אליה לב. המידה הראשונה 'מי אל כמוך', מה זה מי אל כמוך? ''מלך המחייה ומשפיע בכל רגע וסובל עלבון מהחוטא ולא יפסיק חיותו כך באותה מידה יהיה סבלן עם חברו''. כאן אנחנו רוצים להראות איזה שפע יש מסביבנו שהקב''ה אומר' בבקשה אני מרעיף עלייך תסתכל תיראה, הוא מעיר את תשומת ליבנו כמה חיות ושפע יש סביבנו והוא נקרא 'מי אל כמוך' שהוא סובל את אי הכרת הטוב שלך ואת העלבונות שלך אבל עדיין מרעיף עלייך הכל, לא חסר לך שום שפע. מידה שניה נקראת 'נושא עוון' הקב''ה אומר' אני זן ומפרנס המשחית שנברא ע''י העבירה שלך והקב''ה לא אומר למשחית 'עושך יפרנסך' אלא הוא סובל את רעתו עד שיתקן. רק לקלוט איזה שפע יש כאן איזה מידת אהבה יש כאן. המידה השלישית 'עובר על פשע' אומר' אם שב בתשובה הקב''ה בעצמו מוחל לו ורוחץ לו את העוון ולא ע''י שליח'.. עד כדי כך, הוא עובר על פשע של זה שחטא כנגדו והמעמד של השני זה אי הכרת הטוב, הוא לא יודע לקבל את האהבה הזו. יש כאן אהבה שמורעפת בכל רגע נתון ככה כותב בעל התומר דבורה שהמידות האלה לא מתרחשות בזמן מסוים, זה כל הזמן מורעף על האדם ואדם לא חש את זה, הוא לא יודע מה ה' עובר בשבילו. מידה רביעית 'לשארית נחלתו' הקב''ה מתנהג עם ישראל כשאר בשר וקוראם בת זוג, ביתי, אחותי, אימי ואינו יכול לסבול צערם וקלונם.. עד כדי כך. מידה חמישית 'לא החזיק לעד אפו' אין הקב''ה מחזיק אף, הכוונה הוא לא מחזיק חימה, הוא לא מחזיק זעם ולא כעס ואם מחזיק לא לעולם אלא מבטל כעסו אף שלא ישוב האדם. אפילו לא יחזיר, הקב''ה לא מחזיק עליו את הכעס, נקלוט באיזה מידת אהבה אנחנו עטופים פה. מידה שישית 'כי חפץ חסד הוא' כשאדם עושה חסד יש מלאכים המקבלים זה החסד וכשמתעורר מידת הדין מראים החסד לפניו ומרחם. אומר' כך הקב''ה זוכר לאדם טובה אחת שעשה עבורו ומתרצה אתו על הכל, המלאכים המקטרגים יכולים להגיד מהצד השני' אתה לא יודע מה הוא עשה, הוא עבר על הכל, בא מלאך אחד ואומר הקב''ה' הוא ברך אותך בגיל 14 'שהכל נהיה בדברו' הקב''ה אומר בגלל שהוא עשה לי שהכל נהיה בדברו אני מחזיק את זה, אני מסתכל על זה, אני לא מסתכל על כל שאר החושך. אנשים אומרים אבל הוא לא כיוון.. עשה סתם.. תיראה מה הוא עושה ביום יום; הוא מדבר לשון הרע, מרביץ והקב''ה אומר' אני לא רואה את זה, אני מצטער, על הטובה הזאת שהוא בירך אותי פעם אחת על זה אני מחזיק לו את טובה – העולם כרגע עומד על הדבר הזה'. מידה שביעית 'ישוב ירחמנו' כאשר ישוב האדם יגביר הקב''ה אהבתו אליו יותר מן האהבה הראשונה' עד כדי כך שהקב''ה אומר אם במיוחד הוא חוזר אליי ופתאום הוא מתעורר אליי – הוא אומר' אני אוהב אותו אפילו אהבה גדולה יותר ומרעיף אהבה גדולה יותר מהפעם הראשונה כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים'. מידה שמינית 'יכבוש עוונותינו' המצוות עולות לפניו ועומדים לפניו יתברך שמו מה שאין כן העבירות אין להם עמידה וכניסה לפניו כמו המצוות, יכבוש עוונותינו- הוא מכניס את העוונות לכבשן האש ומעלים אותם ואינו מנקה המצוות מפני העבירות.. הוא לא אומר מצווה זה דבר נצחי ואני מחזיק את זה לנצח, אני מחזיק לך שעשית לי טובה נצחית.. עבירה זה שטויות אני יעביר את זה. מידה תשיעית 'ותשליך במצולות ים כל חטאתם' כששב וניתן רשות למשחית לגבות חובו בקל אע''פ כן אח'כ מתרעם עליו הקב''ה ושולח אליו העוונות ונפרע מהמשחית אף על עוונות ישראל ז''א גם אם אדם הוא רשע ומדוכא בייסורים הקב''ה לא אומר עוונו גרם לו אלא הוא מרחם עליו ומצלהו מיד אויביו הרוחניים. מידה עשירית 'תיתן אמת ליעקוב' אלה ההולכים בדרך ה' לפי שורת הדין והולך עמהם לפי מידת האמת כאן הקב''ה מרחם על צד היושר והוא מרחם על האדם באמת. מידה אחת עשרה 'חסד לאברהם' אלה ההולכים בדרך ה' לפנים משורת הדין נוהג ה' עימם מידה כנגד מידה וככה הקב''ה מתנהג עם הטובים והחסידים לפנים משורת הדין לעד. מידה שתיים עשרה 'אשר נשבעת לאבותינו' יש אנשים שאינם מהוגנים ומרחם עליהם הקב''ה בזכות אבות ואומר ככה יתייחס לרשעים אל יתאכזר כנגדם אלא יכבדם בזכות אבותיהם.. נשים לב שדרגת הקושי של האדם הולכת וגדלה והקב''ה ממציא עוד מידה ועוד מידה כדי להגיד' אני לא רואה את הרע אני רואה את הטוב' זה לא ימנע ממני להשפיע עליו את הטוב, אני יעטוף אותו, הוא עטוף באהבה, אף אחד לא יגע בו, הטוב שלו נצחי אפילו אם עשה לי דבר אחד טוב וגם אם הוא לא עשה דבר טוב אז אבא שלו עשה דבר טוב ואני מחזיק את זה על שם אבא שלו ומכוון שאבא שלו הביא אותו אני מחזיק לו טובה כי אבא שלו עשה את זה. מידה השלוש עשרה 'מימי קדם' לאחר שאף תמה זכות אבות וזכות עצמם אין להם זוכר להם אהבה מימים ראשונים ככתוב זכרתי לך חסד נעורייך ובזה הזכיר כל הטובות שעשו מאז וכן כל מידות הטובות של הקב''ה. כך ינהג האדם כלפי אלו שלא מצא בהם שום מידה טובה מהנזכרות יזכור הטובה שעשו בקטנותם יטיב עמהם ויתפלל לשלומם. מימי קדם, אומר' אני רוצה שתאהב את האחר אהבה שאינה תלויה בדבר. אומר בעל תומר דבורה, תדע לך זה כל הזמן מתקיים, תקלוט: כמה טורח מחשבתי יש בשמים סביבך כדי כל הזמן לדון אותך לכף זכות, לטפח אותך, לגדל, לרחם, לסלוח, לתת, לפתוח לך את הדרך הרוחנית ואתה עטוף באהבה ללא תנאי.

מה הבעיה ? - לא צריך לשים את הקב''ה בגדלות הזאת כי זה טבעי שהוא יהיה בה, הנקודה שאין לנו הכרת הטוב לזה - אנחנו לא יודעים לקבל את זה. מה זה אומר ? - נניח אדם, אחד מהתלמידים של הרב שיינברגר והוא יודע שהרב'ה מפעיל את מידות הרחמים כלפיו והוא כשלעצמו חוטא. הרי הוא לא יודע את כל ההלכות והמצוות וקרוב לוודאי שיש לו הרהורי כעס או שבשבת פספס משהו וגרם לחילול שבת. כשמגיע לרב'ה הוא מסתכל עליו כמו מלך כמו ''הבן יקיר לי אפרים'', ואתה שואל' הרב'ה אך אתה אוהב בן אדם כמוני'? כי הוא מקיים את התומר דבורה ואתה מרגיש עטוף במעטפה של אהבה גם פנימית וגם חיצונית והוא לא רואה בך טיפת רע. ועכשיו, חסר רק דבר אחד, איך מעריכים את זה? איך מקבלים את זה? זאת השאלה.

השאלה היא לא אך הקב''ה עושה את זה אלא אך מקבלים את זה? כמובן שהדבר הזה מתלבש לאו דווקא בהתנהגות שלו כלפינו זה גם מתלבש בשפע, יש כאן שפע גשמי סביבנו 'ב''ה בלי עין הרע' יש לנו הכל ''תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהך מרוב כל'' נתתי לך הכל..

pexels photo 1

דברי הרב נווה -

זאת שאלה, איך מקבלים אהבה ? כשאני יושב ליד הספר הזה 'תומר דבורה', אני מבין שיש כאן שתי דרישות: הדרישה הראשונה, אומר לי' תעשה את זה' כאילו תרעיף את זה על משהו אחר כדי לא לשנוא אדם אחר וכדי לא להיכנס אתו עכשיו לקטעים תבין שהקב''ה עושה את זה עלייך גם אתה תעשה את זה על אחרים.. '100 אחוז, מצוין, בוודאי אני יעשה את זה' – זאת הדרישה הראשונה. הדרישה השנייה זה כאילו איך אני מקבל את זה שהוא עושה את זה עלי, איך אני מקבל את האהבה שלו? אך מחבקים חיבוק? אך מקבלים מתנה? אך מקבלים חיוך? אך מקבלים טורח של בני אדם בשבילך, אדם טרח בשבילך, זאת שאלה עצומה – אני לא מתכוון לפתור את זה, זה לא שאלה תשובה, זה דברים נורא עמוקים אסור לבזות את זה ולענות על זה כלאחר יד. אני רוצה בכוונה לעלות את זה כאן, אני רוצה לדבר על זה כאן ואני רוצה שאנחנו נהגה בזה.. אבל זאת שאלה – איך מקבלים אהבה ?

מאוד חשוב לי שתבינו שהמטרה שלנו לא לשבת עכשיו בחדר ולסדר עכשיו את כל הצעצועים שהקב''ה ברך אותנו ולהגיד' וואו הוא ברך אותי בזה.. אז אני יודע על זה ועל זה'  אלא על 'הקונספט אהבה' אני צריך בכלל לקלוט שאוהבים אותי. אני לא חושב שאנשים בכלל הולכים עם הקונספט הזה שאוהבים אותם, אני לא חושב שמשהו מבין את זה – שבנ''א הולך ואומר לעצמו' אני כ''כ אהוב ע''י משהו' והמשהו הזה, זה לא סתם איזה משהו, זה הקב''ה, מי שיש לו רב נורמאלי זה ע''י הרב שלו שיהיה ברור שהרב אוהב אותו אהבה גמורה לגמרי והוא עטוף 'ואתה הנשמה של הרב שלך' ואני לא חושב שאנשים הולכים עם תחושה כזאת או עם הבנה כזאת, או משהו שיש לו בן זוג שבאמת אוהב אותו והוא הולך עם תחושה של 'אני אהוב'.. למי עבר הרהור בראש אני אהוב ? למי עברה התחושה הזאת ? לפני שמבקשים ממני להיות קיבוצניק ולהיות קומוניסט 'ותיתן כמה שאתה יכול ותיקח כמה שאתה צריך'.. תעזבו את זה רגע בצד, תלכו כרגע רק עם המחשבה אני אהוב, ומי שמאמין בקב''ה ואני מאמין שאני מדבר לאנשים שמאמינים בקב''ה' תקלטו, אתה בראש ובראשונה, אהוב, לפני שאתה מגדיר את עצמך 'אני חוטא, אני לא בסדר, אני חי בהכאה על חטא, אני אף פעם לא בסדר, התפילות שלי לא בסדר, אני לא קם בבוקר, אני לא אוכל טוב, אני לא ישן טוב'.. תעזבו את השטויות האלה רגע. . אתה קודם כל אהוב, תקלוט – אתה אהוב. אתה לא בניסיון, אתה לא במבחן, לא עושים לך מועד א' ומועד ב', אף אחד לא מסתכל עלייך בזכוכית מגדלת אתה קודם כל אהוב - מי הולך עם הרהור אני אהוב, אני קודם כל אהוב – ואני אומר אפילו תפשיטו את זה מבנ''א מי שזכה ובאמת יש לו בנ''א שהוא מרגיש שיש לו תשומת לב; אבא, אימא, בן זוג, ילד.. תלך עם זה, זה חשוב, אבל כאנשים שמאמינים בקב''ה תקלוט קודם כל אתה אהוב.

כל הרעיון של ספר תומר דבורה זה ספר שלם שקם ממקובלי עליון שאם הקב''ה ציווה עליך לעשות מצווה ''ואהבת לרעך כמוך'', במסכת ברכות כתוב שכל המצוות שהקב''ה מצווה את עם ישראל הוא עושה בעצמו, ואם המצווה המרכזית שעליה קם הכל ''ואהבת לרעך כמוך'' תקלוט הקב''ה מקיים עלייך ''ואהבת לרעך כמוך''.

אז יש לי שאלה פשוטה,

האם אתה מרגיש אהוב ? האם אתה מרגיש שהקב''ה אוהב אותך ? –

אני מדבר כרגע על ההרגשה, אני לא מדבר עכשיו איך זה בא לידי ביטוי שבנ''א יבוא ויגיד' כן אם אני מרגיש אהוב אז למה יש לי בעיות של משכנתא? אם אני מרגיש אהוב אז למה יש לי בעיות בריאותיות? תעזבו את הילדותיות הזאת, תניחו לזה כבר, אני כרגע מדבר רק על ההרגשה, תעזבו אח''כ איך זה בא לידי ביטוי. האם אתה הולך עם ההרגשה אני אהוב? אני רוצה להגיד אפילו משהו יותר כבד, לא הרגשה, האם אתה הולך עם האמת הזאת או שאתה מדומיין ? מה אתה מספר לעצמך בראש ?

לא סתם, דוד המלך אמר ''מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידי יותר מכל'', ממש מתלמידי יותר מכל... דברי הרב: 'אני מודה לקב''ה על הנוכחות שלכם בחיים שלי, אתם הנשמות שלי ואתם האהבה שלי ואני הרבה יודע בזכותכם, ואתם לימדתם אותי בין ביודעין ובין לא ביודעין. אבל אתה יושב שעות עם אנשים שלא מפסיקים להסביר: כמה לא אוהבים אותם, וכמה הם נטושים, וכמה הם זנוחים, וכמה הם מסכנים, וכמה הם לא חשובים בעולם ובא להם להתאבד ובא להם למות ואין להם סיבה לחיות. ואין סוג של הבנה' שניה אחת, אתה קולט שאתה אובייקט של אהבה'? יש זרקור שמסביבו יש אור אינסוף שאומר' תישאר שמה אני אוהב אותך, תקלוט אתה מושא האהבה שלי' והקב''ה אין לו חלוקת קשב וריכוז זה אור אין סוף וכלפי כל אחת ואחד מהבריות שלו הוא עטוף לחלוטין באופן אישי לגמרי שאינו תלוי בזולת ואינו תלוי בדבר.

אתה כרגע אובייקט האהבה של הבורא - מעבר להכל, תעזוב כרגע את המצוות, תעזוב את התירוצים, תעזוב' אבל אבל אבל' – תעזבו את התירוצים, תורידו את כל הרחש המטופש הזה ותישארו עם שקט.. כרגע אתה נמצא מול ישות שאוהבת רק אותך ועוטפת רק אותך ואתה אהוב, בראש ובראשונה. ההגדרה שלך לכתחילה זה שאתה אהוב. לפני שאנחנו אומרים ''שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד'' אנחנו מברכים ''ברוך אתה ה' הבוחר בעמו ישראל באהבה'' ויש אינספור משפטים שהוא מסביר ''ואהבך ה' אלוהך'', וזה עניין של לאהוב ולאהוב, אני אוהב אותך - הכל זה מתוך אהבה אלייך. אתה קודם כל אהוב, לפני הכל, אולי התואר הראשון שלך אפילו לפני היותך אדם 'זה אהוב', זה השם שלך – אתה אהוב, מה לא ברור... אדם לא בדיוק מסתובב עם זה, הוא לא מבין את זה, הוא חושב בדיוק הפוך. הסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו בראש זה שאני שנוא, אני לא בסדר, אני מאכזב משהו, כל הזמן יש תחושה של 'אני שנוא ולכן אני מאכזב' 'אני מאכזב ולכן אני שנוא' וזה כל הזמן זז בתוך הראש ואז יש דימוי עצמי נמוך, אנחנו מכינים לעצמינו מגננות ותירוצים, מקימים לעצמינו בראש בתי דין של מעלה' רגע אני יתרץ את עצמי, אני יגיד למה לא הצלחתי, למה אני נכשלתי, למה אני לא השגי, למה, למה, למה'. ואדם לא אומר' רגע לפני הכל אני אהוב.

התואר הראשון שלי עוד לפני אדם הראשון, לפני שקראו לי אדם, קראו לי אהוב - אהבה נבראה לפני הכל, אהבה זה אור החוכמה (בספירות מתחת לחוכמה יש חסד שם נמצאת האהבה) האהבה בצורה של החסד היא מלבוש לאור החוכמה והיא קו ימין....

כששואלים אותי בחינוך הילדים – מה הדבר הכי חשוב לעשות עם ילד ? לחנך אותו למה? ללמד אותו לא לשקר? מה הכי חשוב? איך אני מיישר את הבן שלי? אז אני אומר להם' אתה צריך לתת לו הרגשה, שיהיה לו ברור בראש, אני אהוב ע''י אבא שלי, אני אהוב – אבא שלי אוהב אותי, לא אהבה מזלזלת זה לכתחילה המצע - 'אני אהוב'. כשאתה שם זרע ורוצה שיגדל להיות עץ אתה שם אותו על הקרקע הכי רכה שיכולה להיות, אתה נותן לו את המים הכי טובים, אתה מנקש עשבים ומזיז אבנים, אתה שם חממה ואתה דואג.. וכל יום אתה בא ומסתכל לראות.. כשתשאל את הזרע' מה אתה מרגיש שמה בפנים'? אז לפני שהוא מרגיש שיש לו שמיכה רכה, ושיש לו מים טובים והשטח מפונה כדי שיגדל, הוא קודם כל אומר לך' אני מרגיש אהוב, אני מרגיש שיש עלי המון תשומת לב, אני מרגיש ממש אהוב, עוטפים אותי ומחכים שאני יגדל. התחושה הזאת היא לא תחושה סתמית, זה לא רגשנות דביקה - שילד ידע שהוא חי בסביבה שהוא אהוב והוא מוגן בזה אז הוא יוכל לגדול, אז הוא יוכל להגיד' זאת הקרקע שאני גדל עליה ואם אני אטעה אז ירחמו עלי, אז יבינו לגמרי מה עובר עלי ויקבלו את השגיאות שלי כי לכתחילה אני נמצא כאן כי אוהבים אותי'...

כל פרשת ראה הוא אומר ''ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה''.. ככה זה מתחיל, זה פלא, איזה פרשה מתחילה ככה, אתה אומר' רגע ככה באמצע העולם ''ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה'', מה, איזה פרשה מתחילה ככה.. אף פרשה. אז אתה רואה שצורת הדיבור בפרשה זה כאילו' בבקשה תסתכל, תפתח את העיניים שלך, תראה אתה אהוב, למה אתה עושה חטאים? למה אתה בועט? ואם אנחנו שואלים את השאלה הזאת כנראה שהאדם מסתובב עם התחושה של' אני שנוא' אז אם אני שנוא אני יעשה דווקא, אם אני שנוא אני יאכזב, אם אני שנוא אני יבעט - אני יוכיח שאני שנוא.

אבל אם נהפוך את זה ואני יגיד' קודם כל לפני הכל וזה אני חושב הפואנטה החשובה ביותר שכלפיי שמייה אנחנו נדליק נר ואנחנו נגיד' אני מבין שאני אהוב' להגיע להבנה עמוקה אני אהוב.. ועוד פעם אני אומר' זה לא רגשנות זה אמת. אתם צריכים לדעת שזה אמת שהקב''ה צמצם את עצמו בנקודה האמצעית אשר בו, הנקודה הזאת היא כ''כ אהובה, היא נמצאת כשסביבה אור מקיף והקב''ה אוהב אותך לכתחילה.. שלא לדבר על בדיעבד שהוא יתקן בשבילך את כל העולם ויסדר בשבילך את כל העולם ואדם צריך לומר ''בשבילי נברא העולם'' כדי שהוא יבין כמה הוא אהוב לכתחילה.

ברגע שאתה תבין את זה, הפועל יוצא של זה יהיה שמחה, זה חייב להיות ככה ואם לא הבנת את זה אתה לא שמח. למה אנחנו לא שמחים? כי בפנים בפנים' ואני יודע שאתם לא תבינו אותי וחלק יחלוק עלי סתם, תיכנסו להגות עמוקה עמוקה ואם אני אשאל אותך' למה אתה לא שמח בחיים שלך'? אל תספר לי' לא הצלחתי פה ואני מובטל והאישה שלי זרקה אותי.. אל תספר לי סיפורים' מבפנים הסיבה שאתה עצוב ואתה ריקן ואתה בדיכוי זה בגלל שאתה מרגיש שנוא – התת מודע שלך מרגיש שנוא.

זה התחיל כדבר בולט מקין' אתה שאית למנחתו של הבל ולי לא' אהה לי לא? אז אני יהרוג אותו. ואח''כ קורח הרגיש שהוא דחוי, ישמעאל הרגיש שהוא דחוי, עשיו הרגיש שהוא דחוי, האחים של יוסף הרגישו שהם דחויים וכל מי שהרגיש שהוא דחוי עשה כ''כ הרבה בלאגן בעולם והחליט שהוא הורס והוא מפיל. רואים את זה גם אצל ילדים אלימים בגן, יש אינספור ניסויים מצולמים על זה שאומרים לגננת' תראי לילד כתף קרה ואתה רואה את הילד מפיל לכל הילדים הכל, למה? אני שנוא אני יוכיח שאני שנוא, אני שנוא אז אין לי מה להפסיד. עד הסיפור העצוב על אלישע בין אבויה שקראו לו 'אחר' שכפר.. והתלמיד שלו רבי מאיר בעל הנס אמר לו' תחזור בך נראה לך שהקב''ה ידחה אותך לנצח', הוא אמר לו' לא, אני שנוא, אני דחוי למעלה, אין סיכוי, הם לא נותנים לי את האפשרות' והוא מת עם התחושה שהוא שנוא לכן קראו לו 'אחר'. תקלטו' קראו לאדם שמת עם התחושה שהוא שנוא 'אחר' - אתה אחר מיהודי, זה לא יהודי לחשוב שאתה שנוא, הוא היה תנא גדול, הוא היה אחד מארבעה שנכנסו לפרד'ס, בפרקי אבות אפילו ממשיכים ומצוטטים ממנו, הפלא ופלא רבו של מאיר בעל הנס, אבל הוא עשה מעשה מאוד לא יהודי. המעשה הלא יהודי – שהוא חשב שהוא שנוא. מצד שני, כמובן לא לנצל את זה לרעה, לא ללכת עם תחושה מנופחת ולא פטריוטית או מתנשאת, זה לא שייך - אלא רק להבין את זה 'אני קודם כל אהוב'.

כל מי שחווה חוויה של מוות קליני מיד אומר 'אנחנו אהובים, האור עוטף אותנו', כל מי שהיה למעלה אומר' אני לא רציתי לחזור דחפו אותי אמרו לי לא הגיע הזמן שלך - אתה צריך לחזור בחזרה, אתה אומר' מי רוצה לחזור לפה'?! שמה אתה עטוף, אתה אהוב. מהמקום הזה להיות בעל הכרת הטוב שזה אומר לדעת לקבל את האהבה הזאת. 'ולדעת לקבל את האהבה הזאת' זה אומר שעכשיו אני פנוי רגשית ליצור אנטמיות בלי חרדת אנטמיות, בלי חרדת נטישה, בלי פחד שמה אני יאכזב (הרבה עומד מאחורי זה, זה לא המקום עכשיו לדבר על זה וזה לא המקום לפתוח את זה – אנחנו צריכים לדבר על זה הרבה מאוד). אנחנו חייבים לפתור את הנקודה הזאת – אנחנו לא יודעים להיות נאהבים, אנחנו לא יודעים לקבל אהבה וצריך לחשוב על זה עד שאתה תגיע לריאליזציה של לכתחילה אני אהוב וגם בדיעבד ובכל רגע נתון אני אהוב.

נחשוב' אנחנו חיים התשע'ז שנים 2000 שנים בגלות אחרי כ''כ הרבה שואות.. הקב''ה לא יודע את זה? אז אתה עכשיו בנקיפות מצפון שלא ברכת ברכה אחרונה? או שלא קמת בבוקר לתפילה? או שלא שמרת שבת? הוא לא רואה את האוזלת יד שלך? הוא לא יודע את זה? במאמר 'שכינתא בגלותא'- מראה כמה הקב''ה בהחלט מבין אבל עושה רושם שכביכול מופיע עוד דור שהבעיה המרכזית שלו שהוא חי על הכאה על חטא. ואם הוא חי על הכאה על חטא, הוא חי על חורבנות של ירושלים, הוא חי על חורבן בית המקדש והסיבה של זה היא לא אחרת מאשר זה שהוא מרגיש שנוא ואנחנו דיי ממשיכים את קין.

תחילת העבודה להיפך את הכל ובמיוחד עכשיו זמן קצר לפני ראש השנה, הדבר הראשון לתקן בראש השנה ועד אז אני נותן לכם רק לחשוב על זה, זה לא שאני יוותר לכם על זה אתם רק תחשבו על זה כדי להתרגל לזה שבראש השנה אתה תרגיש שאתה אהוב. כי תקלטו, מה אומרים לנו למעשה בראש השנה? אומרים לנו' תשמע זה שני ימי דין מטורפים, היום הראשון נקרא 'דינא קשיא' מחפשים אותך על כל דבר הכי קטן שאתה עשית, בשמים יש על זה קטרוג מטורף, הדין השני 'דינא רפיא', אח''כ יש לך עשרת ימי תשובה ואח''כ שלוש נעילות, שלוש חותמות - נראה מה נדון אותך. ואז אומרים לך' לא, דווקא בראש השנה אתה יודע מה אנחנו רוצים? תקנה הכל חדש, תתלבש יפה שהכל יהיה חדש לשנה החדשה, ותאכל תפוח בדבש, ותברך ברכות יפות על הרבה דברים, על הרימון, ועל הסלק, ועל הלוביא, ועל הדלעת ותאכל ראש כבש ותשתה יין ותשתו ממתקים ותאכלו משמנים. בנ''א שניכנס ליום הדין שאומרים לו הפסק דין שלך יינתן בראש השנה האם יתלבש יפה למשפט שלו?! יעשה את המעדנים הכי טובים ליום המשפט שלו?! נפשית קשה לעשות את זה הקב''ה אומר' תעזוב לי את זה' אני רוצה שתתלבש יפה, תאכל משמנים ותשתה ממתקים, ואתה תברך על הדברים הכי יפים ותהנה תברך ''שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'' שזה יום הולדת של אדם הראשון שזה פרדוקס מטורף.. רק אימת היום, שומעים את השופר ומחפשים להחביא את עצמינו ולחשוב מה עשינו החרבנו לקב''ה את העולם – אז תבין איפה זה נפגש, מה הקב''ה מבקש ממך ביום כ''כ איום: תתלבש, תאכל טוב ותהיה שמח כי עכשיו זה עניין של להיות שמח.. אתה שואל אך זה יכול להיות? אך אתה יכול לתת לי רגשות כאלה? אך אתה יכול לפקוד אותי על היראה ועל השמחה בעת ובעונה אחת? אך אתה יכול להעמיד אותי 48 שעות באימת הדין ואח''כ אתה אומר לי' תאכל משמנים ותשתה ממתקים' למי יש כוח לזה?!

סימן שיש כאן אזשהיא נקודה שצריכים להגיע אליה בראש השנה והיא למעשה כפרת העוונות הכי גדולה שיכולה להיות - חייבים להגיע לראש השנה עם הבנה שאנחנו אהובים כי אם לא, אז ברור שנבכה בראש השנה, כרגיל, ונתייפח ובאמת נהיה אמיתיים לרגע ונגיד' אוי ואבוי ומה עשינו' אבל נצא לשנה חדשה ב- א' בחשוון ועוד פעם, נדבר לשון הרע, ונעשה שטויות, ועוד פעם זה חוזר על עצמו. ואם תשאל מה הסיבה לכישלון שלנו? מה סיבת החטא? בתת מודע שלנו אנחנו מרגישים שנואים ודחויים ומכיוון שאתה מרגיש את זה כי זה נמצא לך בתת מודע כ''כ עמוק אז אתה חושב, אתה אומר' אז אני יבטא את זה' אני חייב לבטא, זה נמצא בתת מודע זה חייב לבוא לידי ביטוי. אבל אם אתה תרגיש שאתה אהוב אתה תשמור על זה.  

ההבדל בין תלמיד חכם לבין צדיק - הצדיק מתחיל להיקרא 'צדיק' ברגע שיש לו ריאליזציה שהוא אהוב כתוב ''איזהו צדיק המצדיק את בוראו'', מה זה ''מצדיק את בוראו''? זה לא שהוא אומר 'אהה ה' עשה לכם ככה הוא צודק', הוא לא נתן גשם הוא צודק, הוא נותן חורבן בעולם הוא צודק זה לא נקרא ''איזהו צדיק המצדיק את בוראו''. 'המצדיק את בוראו' זה כמו להצדיק קיום של משהו, נניח בנ''א אומר תיקח 10 אלפים שקלים ותיתן תרומה אז הוא צריך להצדיק את זה, זו תרומה גדולה. אז למעשה הקב''ה נקרא 'טוב ומטיב' ואדם צריך להצדיק את בוראו הטוב והמטיב בא לידי ביטוי מעבר לסתם נתינה של עשיר לעני.. באהבה עצומה.. שאור החוכמה הוא אור האהבה וצדיק המצדיק את בוראו זה שהוא מרגיש אהוב וזה שהוא ישים את עצמו במעמד שהקב''ה סוף סוף רוצה לשים את האדם. הוא רוצה לשים את האדם במצב שהוא אהוב שיקבל את האהבה הזאת ושייהנה ממנה ויחוש שהקב''ה אוהב אותו.

בעז''ה שתהיה לנו שבת שלום.. טובה ומתוקה - שנרגיש כולנו שאנחנו אהובים עד אין קץ, כל אחד מאתנו בנפרד שירגיש שהוא יחיד ומיוחד, עטוף עד אין קץ, והתשומת לב האלוקית נמצאת רק עליו. ושתדעו שזה לב ליבה של הקבלה ושזה עיקר התשובה וכל העבודה של היותינו אלוקיים יכולה להיות רק מתוך תחושה של אני אהוב. ולא לעשות חנופה, ולא ריצוי, ולא לרדוף אחרי הקב''ה 'הנה עשיתי לך מצווה, הנה עשית בשבילך משהו, אולי תיתן לי גן עדן, אולי אתה תרחם עלי' לא להתנהג התנהגות פתטית. אדם שהוא אהוב לא צריך להוכיח את עצמו, הוא כבר אהוב.. אתה כבר אהוב אתה לא צריך להוכיח שום דבר. ילד לא צריך לעשות דברים בשביל למשוך מההורה עוד אהבה הוא צריך לדעת שהוא אהוב ללא תנאי היראה של הילד צריכה להיות 'יראת החטא' רק לא לפגוע בזה, שהוא לא יתנהג אחרת מזה. חשוב מאוד שאנחנו נהיה במקום הזה..

יהי רצון שכך נרגיש וכך נחשוב..

תהגו בזה – יש לכם שבת שלמה להגות בזה.

logo
 
נוה קדשך-בית מדרש לאחדות 
בנשיאות הרב אריק נווה
 
כל הזכויות שמורות
לנוה קודשך © 2018

 

צור קשר

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662857/8
הנהלה
050-7662852 09-8800709

דוא"ל

מפה

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662858 | 050-7662857
הנהלה
050-7662852 | 09-8800709
 

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09