"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"לחיות עם בלי הבן זוג ..." - חלק ב'

מי באמת הרגיש אהבה בחיים שלו? רק מי שהיה מאוהב. מי שהיה מאוהב וכ"כ אהב מישהו אחר מרגיש אהבה. למשל, הורים שאוהבים את התינוק שלהם, הם מוצפים בגלי אהבה כל הזמן. כשיש לך תינוק אתה כל הזמן מוצף בגלי אהבה אז אתה מרגיש אהבה. אתה מרגיש שכל הזמן אתה נותן לו אהבה, אתה מרגיש שאתה אוהב אותו והוא לא נותן לך כלום וזה ילד קטן בכיין שכל הזמן אתה צריך להחליף לו ואתה צריך להיות איזה עבד שלו. אבל אתה אוהב אותו כמו אני לא יודע מה. וכנ"ל, כי אם אתה באמת מאוהב במישהי, אז כל מה שאתה עושה אתה רק מאוהב בה, אתה רק נותן אליה אהבה וככל שאתה יותר מאוהב בה, אתה יותר אוהב אותה וזה לא קשור בכלל למה שהיא עושה; היא יכולה לאכול ספגטי בצורה הכי מוזרה בעולם ואתה תגיד' זה חמודי. שמישהו אחר יגיד' היא כמו בהמה, אבל אתה תגיד' זה חמודי. יוצא שכשאתה נותן את הדבר עצמו אתה מרגיש אותו, אתה לעולם לא תוכל להרגיש אותו כשאתה מקבל אותו.

הבעש"ט אמר שבכל הטעמים כולם אנחנו מרגישים את הטעם ההפוך שלהם, אנחנו לא מרגישים את הטעם האמתי שלהם, למשל; אנחנו טועמים טעם של קפה, כולנו יודעים מה זה טעם של קפה, כולנו יודעים מה זה טעם של שוקולד, כולנו יודעים מה זה טעם של תפוח, אבל אנחנו טועמים את ה-negative כי זה מה שהתפוח עושה עלינו, זה לא מה שאנחנו נותנים לתפוח. יש את הטעם של הנתינה לא את הטעם של הקבלה. אומר' כל הטעמים שאנחנו טועמים, למה לדברים אין טעם? אין טעם כי זה טעמים של נתינה. תפוח לא יכול לתת לך כלום.

אז לכתחילה אנחנו צריכים להביא את עצמנו, גם אלה שעכשיו נשואים וגם אלה שעדיין לא התחתנו, אתה צריך להביא את עצמך ל -mode  של נתינה, אתה לא יכול לחיות במצב של אבל אני גבר או אני אישה ואני נזקק ואני צריך ואני זה.. אתה תשעבד את הבן זוג שלך. ומה הקטע? הקטע זה שהוא לא יוכל לעמוד בסטנדרט הזה. תחשוב בהיגיון' מי יכול לעמוד בסטנדרט שלך? אתם יודעים כמה מצבי רוח יש לנו, כמה שטויות יש לנו בראש, לכמה דברים אנחנו נזקקים, זה גם עובר מדקה לדקה, משנייה לשנייה, מי יכול לעמוד בך? בוא תשים מלאך, תגיד לאותו מלאך: כרגע, אני כרגע זקוק לך, נניח, באיזשהו שלב אתה תרגיש שאתה משגע את המלאך.

חלק ב' -

איך מגיעים לתודעה של מלאות? -

ביהדות אין טכניקה של השתנות - אנשים רבים מנסים ליצור טכניקה של השתנות; תן לי לעשות א', ב', ג', שיקרה ד'. ביהדות אין את זה. למה? כי הקב"ה נורא עומד על האדם שיתפקח אל האמת, כאילו תופס אותו בדש בגדו ואומר לו' תפסיק להיות שקרן, אתה חייב להאמין, תפסיק את זה, אני לא נותן לך טכניקות, אני לא נותן לך שיטות מכיוון שאני הדבר הכי טבעי ואני נמצא בלב שלך ואני רוצה שאתה תרגיש אותי בלב שלך ותפסיק להיות שקרן. אז אנחנו מלאים והקב"ה מנער את דש בגדנו ואומר: תרגיש שאתה מלא, תרגיש את זה, תרגיש שאתה לא חסר, תאמין בזה, זה מאד חשוב שאתה תאמין בזה. אל תשאל שאלות פילוסופיות, אל תנסה להתחכם עם זה, אל תגיד' אבל אבל אבל אבל, בוא תנסה קודם כל להבין, כי התורה שלנו היא לא חכמה חיצונית, היא תמלול של הלב, היא תמלול של כל מה שהפנימיות שלנו צריכה כבר לדעת. [דברי הרב נווה: כי כרגע, תחשבו על מה שאני אמרתי, אני אמרתי משהו שיכול להיות לא נכון? אני אמרתי משהו שאתם לא יודעים אותו? כולנו יודעים אותו, כולנו יודעים שלהגיע בתודעה של חסר לעולם אי אפשר יהיה למלא לך את זה, כל אחד יכול להעיד שאצלך אי אפשר יהיה למלא את זה. ההורים לא מלאו אותנו, הבן זוג לא מילא אותנו, וברור שאנחנו קיבלנו ממישהו לפחות משהו קצת מן האהבה וזה לא מילא אותנו. ולא צריך ללכת כ"כ רחוק, מי שכבר נמצא פה מאמין בקב"ה והקב"ה אוהב 'אהבה שאינה תלויה בדבר', הוא אור אין סוף וכתוב: "אני הוויה לא שניתי", "אהבתי אתכם אמר ה'". יש כ"כ הרבה אמירות וציטוטים ופסקאות ופסוקים שמסבירים; 'אני לא עושה לכם שום דבר רע, אתם משתוללים ביניכם לבין עצמכם אבל אני פה'. ויש 13 מידות רחמים מופעלות תמידית על האדם, אז אנחנו מרגישים את זה? ופה זה לא בשר ודם שיביא לנו פרח בבוקר, פה זה הקב"ה. אז הנה אנחנו לא מרגישים את זה, אין לך הוכחה יותר גדולה מזאת שאם אתה תגיד: לא, אני יודע את הצרכים שלי, אם יאהבו אותי אז אני אדע מתי שאוהבים אותי, אז אומרים לך: כן, הנה הקב"ה אוהב אותך ואתה ממש לא חושב ככה].

 

לא סתם הזוהר אומר שאם בני ישראל היו יודעים כמה הקב"ה אוהבם היו שואגים ככפירים. אז הנה, אתה נמצא בנוכחות של אהבה מתמדת, ופה זה לא בן אדם זה משהו שעוטף אותך 24 שעות ביממה ב-full  תשומת לב ואתה לא מרגיש אז אתה כפוי טובה לכתחילה לדבר שהכי הרבה אוהב אותך ובעוצמות הכי גדולות שיכולות להיות ואם היית אפילו שם לב, הוא מלביש את עצמו בכל מיני צורות; בטבע, בפרחים, במראות, בבני אדם, באנשים שכן יבואו ויתנו לך אהבה ואתה לא מעריך את זה. אז שאף אחד לא יספר סיפורים לפסיכולוגים וזה ריאליזציה, זה פשוט ריאליזציה, פשוט פקיחת עיניים למציאות שהיא כבר קיימת.

אם אתם פה, סימן שאתם מבינים מה זה הקב"ה, אם אתם מבינים שהקב"ה אוהב אהבה שאינה תלויה בדבר את כל בריותיו באשר הם זה חשוב כי כתוב: "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אין סוף" וזה לא ישתנה כי זה הקב"ה. אז צריך לדעת, אנחנו מפספסים פה משהו ענק, אנחנו נמצאים בלב ליבה של אהבה עצומה שאנחנו נאהבים ולא מרגישים את זה. אבל מה הסיבה שאנחנו לא מרגישים את זה? זה לא בגלל שאנחנו כפויי טובה או שצריך להיות איזה רדאר אהבה, אולי אנחנו צריכים לפתח איזה רדאר אהבה, איזשהו חוש רגישות לאהבה של הקב"ה? לא, אין כזה דבר.

הקב"ה אומר: 'אתה לא תרגיש אותי אם אתה לא תשפיע את זה כמוני'. אתה תצטרך להשפיע את האהבה שאני נותן; 'מה הוא רחום אף אתה רחום', 'מה הוא חנון אף אתה חנון', 'מה הוא אף אתה' – זה הכלל. אז יוצא שאם הוא אוהב גם אתה צריך להיות במצב של אהבה. אם אתה נבראת בצלם והוא לא מקבל לעצמו גם אתה אסור לך לקבל לעצמך כי זה mode  לא נכון. אילו היה בקב"ה סוג של קבלה אז היינו יכולים לחשוד בכל הקורבנות שאנחנו מעלים לו. בשביל מה הוא צריך את כל הקורבנות האלה? בשביל מה צריך לבוא לבית מקדש ולהקריב כל כך הרבה קורבנות? למה אש יורדת מן השמיים לאכול אותם? בשביל מה הוא צריך את זה? כבשים מסכנות, מה צריך אותן בכלל? בשביל מה צריך את זה?

אז צריך לדעת איך זה נעשה, צריך לדעת מה יש פה. תבינו, האנושות הפוכה, ה- mode שלנו, האג'נדה שלנו, צורת החיים שאנחנו חיים, היא הפוכה. כי אומות העולם שכנעו אותנו שאנחנו ישות נצרכת ואנחנו בכלל לא ישות נצרכת, לא בשביל זה יהודי בא לעולם, יהודי בא כאור, יהודי לא בא ככלי, אנחנו 'אור לגויים', למה אנחנו 'אור לגויים'? כי המהות שלהם היא צריכה, המהות שלנו היא נתינה.

[דברי הרב נווה: ככה אנחנו צריכים להיות אחד לשני. כל מי שעדיין קשה לו עם הבן זוג שלו והוא מרגיש מרוקן, אני הייתי מציע אפילו לקחת שבוע, שבועיים, שלושה שבועות, כמה שצריך, חופש אחד מהשני, ללכת, להפוך את ה-mode  לגמרי ל- mode של משפיע ואז לחזור לזוגיות. כי כולם צורכים אחד את השני, זה שיהיה ברור. פשוט מאד אחד משעבד את השני, חורים שחורים אחד של השני, אין מה לעשות, ככה אי אפשר להמשיך לחיות].

איך מרגישים מלאות? -

נקודה ראשונה - הבנת המהות שלנו - נבראנו חלק אלוקה ממעל, אנחנו נבראנו בצלם אלוקים, אנחנו מלאים לכתחילה, לא חסר לנו שום דבר, אנשים שמתים וחוו חוויה של מוות קליני חוזרים ואומרים: הכל מלא באור, אנחנו חיים, לא צריך לנשום, לא צריך לאכול, תשאלו כאלה שחוו חוויה של מוות קליני, זה לא אחד לא שניים, זה חמישים מיליון, יש ארגון שנקרא IANDS – International Association for Near Death Studies, כל מי שמת מוות קליני, הם נותנים לו פלטרומה לבוא ולספר על זה. רואים את זה באינטרנט מלא, זו לא אוניברסיטה, זה פשוט מוסד שנתן פלטפורמה לכל מי שעבר את זה, אמר לו: אל תתבייש, אל תרגיש שאתה משוגע או שאתה הזוי, עברת, בוא תספר. זה פשוט לתת לבן אדם עוד אחד, עוד אחד, יש מצלמה ומעין אולפן, כל אחד בא ומספר, לא שופטים אותו, יש שמה מראיין ששואל כמה שאלות והוא מספר אז מעבר למוטיבים שאחד ראה ככה אחד ראה ככה, אחד ראה ככה, בתכלס שאתה שואל אותו' מה אתה שמה למעלה? איך אתה זז שמה? אומר' לא צריך לזוז, אתה בכל מקום. איך אתה נושם? לא צריך לנשום. אתה לא רעב? לא קר לך? לא. המילים האלה לא מופיעות שם. מה אתה? אני. מה שהייתי בגוף, אני פה רק מחוץ לגוף.

אז מה זה פה כל הגוף והדברים האלה? זה חלום, זו הבעיה. וכולם, כשהם יורדים לפה הם בעצמם אומרים: אנחנו כבר רוחניים, כבר יש לנו את כל הדברים, אנחנו כבר יודעים והכל נמצא במרחק של מחשבה ממקום למקום, רק אנחנו לא מאמינים בזה, לא מאמינים שיש לנו את זה. זה לא אחד ולא שתיים, זה חמישים מיליון בכל העולם. יותר מזה, זה התחום הנכתב ביותר בהיסטוריה, אין תחום שיש עליו יותר ספרים חוץ מאשר אנשים שחוו חוויה של מוות קליני וכתבו ספר, ומשום מה כולם נהפכים להיות מורים רוחניים פתאום. יש לך 100% סטטיסטיקה על הדבר הזה שמה שמספרים זה אותו דבר, היציאה החוץ גופית היא אותו דבר, 100% סטטיסטיקה, אין על שום דבר 100% סטטיסטיקה. הם חווים משהו עד level מסוים, כי הכל תודעה, האינטליגנציה הרוחנית גם מעבר לגוף, צריך לדעת אותה. שמה יש עוד עומק אז יש תודעות שהם עד גבול מסוים, זו המהות שלהם, אח"כ הן מתכללות במשהו אחר.

 

זה כמו גלים של ים שהם גלים של ים וכל עוד יש גלים של ים אתה רואה אותם והם קרואים גלים, המהות שלהם זה עובדת היותם גלים ויש את הים עצמו. העם היהודי זה הים עצמו וכל שאר התופעות שאנחנו רואים זה תופעות נראות שלעתיד לבוא לא יהיו. ברגע שהים יהיה שקט, הם לא יהיו. אז היום אנחנו לא יודעים איך נראה הים בלי גלים כי תמיד יש גלים, זה ברור. אז אותו דבר זה גויים, אומות העולם, זה גלים בים, ברגע שהכל יהיה שקט זה יהיה רק מים ואז הם לא יתקיימו. ואם נשאל, לאן הגלים הלכו? אז הם לא נמחקו, זה נמצא בפוטנציאל של הים, זו המטרה.

צריך להיזהר קצת ממה שנאמר אצל מחזירים בתשובה, הם מאד באג'נדה של לקחת את הסיפורים האלה לעבר בתי דין ושכר ועונש ואי אפשר להכליל את זה ב- 100% סטטיסטיקה. 100% סטטיסטיקה - הכוונה שאתה שואל את הבן אדם איך אתה מסתדר שמה בלי גוף? מה המהות שלך? איך אתה מגדיר את עצמך שם? פה אתה הרי מגדיר גוף, אתה אומר' הנה אני, זכרי, נקבי. איך אתה למעלה? אתה זכרי או נקבי? אז כל הדברים האלה שמה, זה לא משנה מי יהיה שמה, כולם יגידו לך אותו הדבר. אז אנחנו צריכים לדעת את זה וזה נעשה דרך אגב, לאו דווקא כשבן אדם מת לגמרי, הוא לא מת לגמרי, הרי זה מוות קליני, זה אנשים שחזרו. [דברי הרב נווה: יותר מזה, ראינו פה עדויות של ג'יל בולטי טיילור, אני ראיתי את זה על אנשים שעברו רק אירוע מוחי, פשוט המוח השמאלי הושבת לזמן מסוים, אח"כ הוא חזר והם מדווחים לך דיווחים כמו בן אדם שמת מוות קליני ויש לא מעט כאלה, ז"א שזה פה. לא צריך למות בשביל זה, לא צריך יציאה חוץ גופית כאילו מישהו מרגיש כאילו הנהג יצא מהרכב, זה פה. יש משהו בתוך המוח, במיוחד במח השמאלי שלא נותן לנו לראות את זה וזה רק חיבור נוירולוגי נכון. אז קודם כל זה עניין של אמונה, אנחנו צריכים להאמין בזה, אתה צריך להאמין שאתה מלא.

כנהייתי מפקד בצנחנים, הייתי מפקד של מ"כים (לקחו אותנו לבית ספר למ"כים והייתי המ"כ של המ"כים) אז אחד הדברים הראשונים שהתחלתי לדבר איתם (ולא הייתי בתשובה, לא ידעתי בכלל מה זה הדברים האלה אבל לפעמים אדם נולד עם מבניות יקומית, היקום מסודר אצלו ה- cosmic order יושב אצלו טוב, גם אם הוא לא דתי זה אח"כ יתלבש. אז כנראה שה- cosmic order אצלי היה בסדר): תראו, הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות כמפקדים וכחיילים זה להבין שיש לכם יכולות הרבה יותר ממה שאתם מרגישים ברגליים, הרגליים שלכם יגידו א' אבל שתדעו לכם שיש לכם עוד].

להבדיל אלפי הבדלות זה כמו בני אדם שנוסעים ברכב והנורה של הדלק נדלקת אז אתה אומר: 'נגמר לי הדלק', אז אתה אומר: לא נגמר לך הדלק, יש לך לפחות עוד 50 ק"מ. ואתה אומר: אבל זו המנורה של הדלק, היא אומרת לי שנגמר הדלק, אני צריך עכשיו לעצור. תיסע, יש עוד. אז הרבה פעמים לא צריך להאמין לנורית, הנורית היא רק התראה שזה עומד להיגמר אבל זה לא עומד להיגמר.

אז יש  אצלנו כל מיני נוריות אבל למעשה גם להם לא צריך להאמין, זה אף פעם לא נגמר. והמושג הזה נקרא מסירות נפש. מסירות נפש זה אומר שאני מקבל נורות התראה ואני מתעלם מהם, למה? כי אני יודע שלא יקרה כלום, אני יכול עוד להמשיך הלאה, אז זה עניין של אמונה, זה להאמין בזה, להחזיק את זה מול העיניים ואמרנו שאמונה זה לא I believe אלא זה מתן תוקף, אני חייב לתת לזה תוקף.

אם ככה, איך נגרמה הסיטואציה שאנחנו מרגישים חסרים? זו שאלה. למה נגרמה הסיטואציה? [דברי הרב נווה: אז כאן אני אגיד משהו אבל אני צריך שאתם תעבדו איתי אבל אל תיפלו על זה כי הנפש של האדם כ"כ תחמנית שהיא מחפשת מה הרב אומר כדי שזה יתאים לה לחיים שלה והיא לא מנסה להבין מה הרב אמר בכלל]. בעבר האנשים היו מאד חזקים נפשית אז ההוויה שלהם הייתה באה לתת, נניח כמו הסבתות של פעם, כאילו, בהוויה שלה זה נתינה, אתה יכול להגיד לסבתא: תשבי, היא לא יודעת מה זה, היא לא יכולה לשבת לראות שנעשים סביבה דברים, היא לא מסוגלת, אין כזה דבר לשבת ולא לעשות כלום בתוך הבית, אז מה אני עושה פה בחיים האלה? באתי לתת, באתי להעניק, אני לא יכולה לשבת ככה רגל על רגל. דור אח"כ כבר כן, בשקט, בלי בושה בכלל יכולים לשבת ולא לעשות כלום ולהתעלם לחלוטין מכל מה שמתרחש בתוך הבית. אז הרפיסה הזאת שנכנסה לרוח האנושית גרמה לנו לחוש שאני לא רוצה לעשות כלום, לא בא לי לעשות כלום, אני לא יזם בשום דבר ואני אאשים את האנשים האחרים למה הם לא נותנים לי. אז זה רפיסה כזאת וזה פחות או  יותר ההבדל בין סבתא לבין נכדה. נכדה יכולה לשבת בבית רגל על רגל, יום שישי, לבוא לאכול, לשתות, ללכת, לא להזיז צלחת ולא לראות מה קרה בכלל סביבה, כלום, לא מעניין אותה, את הצלחת שלה היא לא תרים וסבתא תקום ותעשה את הכל בלי שאומרים לה כי היא לא יכולה שלא. עכשיו, זאת לא יכולה שלא להתעצל, זאת לא יכולה לא לזוז, זה פער דורות כזה. [דברי הרב נווה: למה אני אומר את זה שנפש האדם היא תחמנית ויכולה לקחת את זה למקומות כאלה? כי אני לא רוצה שאתם תגידו: טוב, אז זה... לא, צריך לפתח את זה. כי אנחנו כן נבוא בטענות לאותה נכדה, למה את לא קמה לעשות? למה את לא רגישה למתרחש מסביבך? למה את לא משפיעה? דרך אגב היא יכולה לצאת ולהגיד כשישאלו אותה איך היה האוכל? ככה.. אנחנו יוצאים עכשיו עם החבר'ה למסעדה, נראה אולי נמצא שם משהו יותר טוב. זה הראש. זה ככה, האדם לעולם לא יהיה בהכרת הטוב כל עוד הוא יהיה ברפיסה הזאת].

מה צריך לעשות? כל הרעיון הוא לעשות עפ"י האמונה, ז"א אעפ"י שאתה לא מרגיש את זה, אתה אמור לעשות את זה כאילו אתה מרגיש את זה. אתה אמור לחקות את המציאות האמתית, צריך להאמין בזה, להאמין להאמין להאמין עד שזה יתרחש.

דוגמא על עניין של קבלה של השגה רוחנית - יש בית דין מיוחד למעלה בשמיים שמחליט מי יקבל השגה רוחנית. השגה רוחנית זה דבר נורא נורא מסוכן ולא יכולים להכניס למעלה אדם שיש בו טיפה וגרם של אגואיזם כי הוא אח"כ יוריד את כל השפע הזה לעצמו. הוא יכול לעשות הרבה בעיות והיו הרבה מציצנים שהשתמשו בכל מיני שמות ועשו כל מיני טקסים כדי בכל זאת להגיע למעלה ונתנו להם את זה כדי שאנשים יראו מה זה בחירה ואנשים רק פגמו בעולמות כולם, רק הרסו, במקום לבנות רק הרסו.

אבל האנשים האמתיים ואלה צדיקים גמורים, מה הבחינה שלי? הבחינה היא לא בחינה על הספרים, אף אחד לא אומר: בוא נעשה לך עכשיו מבחן בהלכות, והבחינה היא לא בחינה בכמה תלמיד חכם הוא מבחינת תלמיד חכם, מבחינה השכלתית, אלא בוחנים את הלב שלו ורואים את ההתנהגות שלו ואם הוא מתנהג באמונה, תחת אמונה, כמו שהוא מתנהג כאילו זו הייתה מציאות עד מצב שלא רואים הבדל פרט לזה שהוא עדיין לא משיג, הוא מתנהג נכון, הוא עושה את הכל נכון ורק חסר לו; הוא מאמין, הוא רק לא יודע, הכל נמצא שמה, הוא מאמין הוא רק לא יודע וזה לגביו גם טבע, זה לא ישתנה, הוא שם את זה כטבע, הוא אמר' ככה אני אשאר, ככה אני מאמין.

למשל, נניח שאדם אומר: 'אני מאמין במושג אמת', 'אני מאמין בזה שיש כאן אמת אקסיומטית ואני מאמין שזה מאד מעוות לשקר והוא מקבל על עצמו להגיד רק את האמת כמיטב יכולתו, להיות דבוק באמת. לא מדובר על בן אדם בוטה, מדובר כרגע כקונספט להיות נאמן לאמת, להגיד כמה שיותר את הדברים נכוחה, להביא ראיות, להיות כמה שיותר צמוד אמת, לא מדומיין, לא להגיד דברים שלא היו ולא נבראו, לא להמציא מהקישקע, לא לטשטש דברים, ממש, ראיתי, לא ראיתי, אני יודע, אני מבין, אני יכול להגיד את הדברים מתוך המקום שלי, כך נראה לי, דברים כאלה שמשהו מדויק לאמת. עכשיו, הוא עדיין מחובר לאמת, העיניים שלו עוד לא מחוברות לאמת אבל כל ההוויה שלו כרגע תקועה על הדבר הזה רק מתוך אמונה.

עכשיו קם בית הדין ואומרים: מה ההבדל כרגע בין האיש הזה לבין זה שנפתח לו את האמת? האם ההתנהגות שלו תשתנה? וכשרואים שההתנהגות שלו לא תשתנה פרט לזה שפשוט עכשיו הוא מחובר לאמת, אז אומרים לו: אז תפתחו לו, מה זה משנה? כל עוד זה לא ישנה את האדם, לא בדרישה שלו מן העליונים ולא בהתנהגות שלו אל התחתונים, הוא ימשיך להישאר אותו דבר, הוא ימשיך להיות איש אמת, רק פותחים לו את זה כי ההתנהגות שלך לא משנה. בין האמת לבין האמונה שלך זה לא משנה איך אתה מתנהג, זה בסדר, אז פותחים לו את ההארה הזאת.

אז ככה אדם צריך למעשה להתקרב באמונה שלו ולעשות את כל המעשים של האמונה שלו כאשר מה שמחזיק אותו זה האמונה שלו. כי למשל, אדם שמאמין באמת הוא לא מזייף את האמת, הוא לא אומר' אני הולך לחקות אמת, הוא באמת מאמין בזה, זה לגביו גדר אמונה, רק הוא לא יודע באמת כמה זה קריטי בשמיים. הוא לא מבין כמה באמת קריטית האמת הזאת, הוא עוד לא שם, הוא עוד לא מחובר להגיד' וואוו זה כ"כ מסוכן להזיז פה גרם של משהו מהאמת, הריאליזציה הזאת פתאום תתקוף אותו אבל הוא לפני זה האמין בזה והוא התנהג ככה, רק עוד לא הייתה לו את הנגיעה הזאת לתוך הלב, את ההארה המוחלטת הזאת שהוא יודע את זה לחלוטין שזה כך, זה עוד לא היה לו. אבל עדיין אפשר לחיות במסגרת האמונה, עדיין יש לנו את האני מאמין שזה אני מאמין קדוש וטהור.

אז אותו דבר, אנחנו יכולים עכשיו להגדיר שהאני מאמין שלי זה לבוא לזוגיות שלי במלאות ואני צריך לעשות את כל התנועות כדי לבוא לזוגיות הזאת במלאות; לתת בה ולהעניק בה, מתוך תחושה של שפע ומלאות ולא מתוך תחושה של חיסרון; תעשי לי, תקני לי, תביאי לי או הפוך, תעשה לי, תקנה לי, תביא לי. אסור לצרוך את הבן זוג בשום תנאי, בשום אופן. אתה צריך לעמוד בפני עצמך ואם יש לך משהו לתת תיתן. ואם ההוא שונק אותך, זה עניין שלו, אל תיבהל מזה ששונקים אותך זו בעיה שלו, תן לו שהוא יעשה מה שהוא רוצה, אתה בהוויה שלך, ההוויה שלך צריכה להיות הוויה של נתינה, בלי שום קשר לזה שנראה מולך, גם אם אתה היית על אי בודד ולא היה לך למי לתת, אתה צריך לתת את מה שיש לך קצת לדגים. לקחת משהו, צא תיתן לדגים כדי שאתה תיתן, כדי שתהיה לך הוויה נותנת. תעשה דמות של גזע עץ ותחבק אותו כל יום כדי שיהיה לך למי לתת, תעשה ברכה לעולם כולו כדי להשפיע את הברכה שלך לכל העולם כולו כדי שההוויה שלך תיתן.

זה לא קשור מה הפידבק ואם הוא מנצל את זה זו בעיה שלו. בעולם שלו, במסע שלו, ידברו איתו על זה שהוא היה נצלן, זה לא קשור אליו, ההוויה שלך צריכה להיות הוויה נותנת כי כתוב על הקב"ה: "אני הוויה לא שניתי" וכמו שאתם רואים, הקב"ה מזריח את השמש ומזיז את עונות השנה לכולם, גם לדאעש וגם לארץ ישראל, גם לצדיקים שנמצאים בירושלים וגם לרשעים שנמצאים בכל מיני מקומות, והוא לא אומר לאלה אני אתן כי .. לאלה אני אזריח את השמש, אלה לא יראו חורף אלה יראו קיץ, לא, כולם רואים את אותם פרחים, נושמים את אותו אוויר, רואים את אותה שמש, ההוויה החיצונית אותה הוויה חיצונית, הוא עוטף את כולם באותה מעטפת הוא לא עושה חשבונאות.

יש אנשים ממש, ברשע גמור, רשע אפילו לאו דווקא רשע תמים, רשע כאילו אנטי אלוקות, אנטי תורה, אנטי תלמידי חכמים, אנטי הכל, כאילו, אני בא להרוס אותך, בא להרוס את הקיום שלך, עדיין השמש זורחת, הציפורים מצייצות לזה שחרדי ולזה שכופר והם יכולים להיות שכנים דלת מול דלת, הכל בסדר, "אני הוויה לא שניתי" למה? כי זאת האמת, את האמת לא משנים, הטבע שלך לא יכול להשתנות. יש טבע לאדם, יש לו טבע רוחני ויש טבע רוחני לקב"ה והטבע הרוחני של הקב"ה זו אהבה שאינה תלויה בדבר, אז אם זו אהבה שאינה תלויה בדבר זה לא משתנה, זה לא יכול להשתנות, רק האדם יכול להיכנס לסרטים. אנחנו נדבר על זה בשיעור השני על עניין של שכר ועונש בעניין של תורת הגלגולים כי זה שייך לפרשה כדי להבין; אז למה בא השכר והעונש? אנחנו נדבר על זה ונבין את זה כהלכה אבל רק נגיד שזה לא בא מצד ההשתנות של הקב"ה כי אור אין סוף זה אור אין סוף נקודה וזה לא משתנה וזה לא זז והאהבה שלו היא אהבה שאינה תלויה בדבר.

וזה ניכר ע"י זה שהוא אומר לך גם אם בן אדם עד גיל 90 היה הפוך ממני ועשה את הכל בצורה הכי רעה, ממש נגד, וברגע האחרון לפני מותו אמר לקב"ה: 'טעיתי, אני מצטער טעיתי', הוא נחשב לחוזר בתשובה וכל החיים שלו היו זכויות. תקלטו, הרהור תשובה אחרי 90 שנה של עשייה אנטי, יכול היה להרוס את העולם בכוונה יכול היה להגיד: באתי להחריב את העולם, לעשות שהקב"ה לא יהיה פה, כל מה שאני יכול לעשות שהקב"ה לא יהיה פה והתורה שלו והדתיים, אני אעשה את זה. עומד למות בגיל 90, 100, 120, 500, whatever, שנייה אחת אומר: טעיתי בגדול, נחשב לו כתשובה וכל השאר זכויות. תקלטו, תבינו את גודל האהבה. ואל תכנסו למקום הזה של מה, אבל אני לא הקב"ה אני בשר ודם, מה, אני מלאך? כי אם תכנסו, משם אתם תהיו השטן, פשוט מאד, אין לזה דרך אחרת. אם אתה לא תשאף לזה אז אתה כן תשאף להיות השטן כי השטן אומר: אני נקמן, זה כן, אני נוקם, אני, אם מישהו מתחיל איתי, חבל לו על הזמן. ואני אגואיסט ואני כן עושה חשבונאות, אז למי אתה קרוב? אז האדם צריך להיות חכם, גם אם יש דברים שאתה אומר' זה גבוה לי, שום דבר הוא לא גבוה, הכל נמצא במרחק של מחשבה, כי אם אתה מאמין בזה ואתה שם את זה לנגד עיניך אז אתה יכול ללכת לשם, זה לא בעיה.

נכון שזה יצטרך קצת שינוי אבל אתה לא צריך ללכת לעשות ניתוח קוסמטי בשביל זה, רק לתרגל את המחשבה, זה רק תרגול מחשבתי. לאט לאט לאט לאט לנשום עמוק במקומות שצריך לנשום עמוק ולאט לאט אתה תמצא שזה הדבר הכי נכון לנהוג ככה. המציאות עוזרת אבל כי המציאות מתהנדסת אחרת כי מי שנמצא בימי חורף והוא בזעם, העולם הוא חורף, לגביו זה חורף, בחוץ קיץ יש שמש יפה אבל הוא עושה לעצמו חורף. אם בן אדם נמצא באמצע החורף, היום הכי אפור בשנה והוא בשמחה ושושנים, עכשיו אצלו זה אביב, זה ככה.

זה הכל בעיני המתבונן אז זה תרגול אבל זה תרגול באמונה. צריך לדעת שזה רק תרגול באמונה וכל העבודה שיש לנו מול הקהל ומול הציבור זה רק תרגול באמונה. כשאתה לוקח בן אדם, למשל, כל מי שעסק בפיזיותרפיה: אתה רואה שמגיע אליך בן אדם צולע אחרי תאונת דרכים שבור לגמרי, הוא אומר: אין, אני לא אלך בחיים, אני לא רואה איך אני משתקם אתה לא יודע איזה כאבים יש לי, אין אין אין והפיזיותרפיסט אומר לו' בסדר, בוא, בוא צעד, עוד צעד, עוד צעד. בוא תעלה על הזה... תעשה ככה, פתאום הוא רואה שלאט לאט מתחזק לו השריר ופתאום הוא הולך אז באותו רגע' אין אין אני אהיה נכה לנצח ופתאום הוא רואה שהוא כן הולך.

אז איך אפשר לסמוך על התחושות? תחושה זה דבר נורא מטעה וזה גם דבר שהוא נורא סוגר, הוא נורא סוגר. כנ"ל אנשים שבדיכאון; אני לא אצא מהדיכאון, גמרנו, העולם חשך עלי, אני רק רוצה למות, רק תנו לי איזה תרופה ואני אמות. ומישהו אחר לא מבין מה הקטע שלו בכלל, ולאט לאט לוקחים אותו, משנים לו קצת תזונה, משנים לו קצת נוף, מדברים איתו, קצת מזיזים אותו והוא רואה את עצמו לאט לאט זז משם. אבל באותו רגע זה מוות, באותו רגע הוא באמת רואה את עצמו מת. אז איך אפשר להגיד' יש לי אינטואיציות, אני סומך על עצמי, אני מרגיש, מי יכול להכחיש אותי על המקום שלי, זה המקום שלי כרגע. יש מישהי שמלמדת שזה לגיטימי להגיד זה המקום שלי. זה הכי לא לגיטימי להגיד זה המקום שלך כי המקום שלך מדומיין לגמרי וזה בעייתי, תבינו זה מאד בעייתי אנחנו צריכים לעבוד כל הזמן עם אנשי האמת מול אנשי הדמיון, הם צריכים להכחיש אחד את השני כל הזמן. ואנשי הדמיון, אתם יודעים באים עם חושים, באים עם זה וככה אני מרגיש וככה אני חושב וככה נראה לי ואיש האמת רואה מציאות אחרת לגמרי.

אז אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו אנשי אמת או אנשי דמיון. אנשי דמיון גם מאופיינים ברפיסה, שתדעו לכם הם רפסנים ואנשי אמת הם אנשים חזקים בנפש שאפילו שהם יכולים לעמוד באמצע השואה וכולם אומרים להם נו, זה הקב"ה שלך? הוא יכול להגיד: "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם הטוב והמיטיב". בשואה הוא מברך את זה ויש מי שנמצא בפתח הגן עדן והוא יכול להגיד 'ברוך דיין האמת'. ככה זה.

עכשיו הכל בידיים שלכם ואין כאן טכניקות, זה הכל בלב ואתם תחליטו מה אתם: ישויות חסרות או ישויות  מלאות. אתם עושים abuse  לכל דבר שאתם משתמשים בו? היחסים שלכם לילדים שלכם, לבן זוג שלכם, לאוכל שלכם, למה שאתם רוצים או שאתם עכשיו עושים משהו אחר לגמרי. צריך לדבר על זה אבל צריך גם זמן להתבונן בזה ולהאמין בזה, צריך להאמין בזה ולא להאמין לרגשות המרים שמתלווים לזה.