מאמרים

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

חשיבות התנועה בזוגיות - חלק א'

הקדמה -

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" זה שיעורי זוגיות שמונחים עפ"י חכמת הקבלה. אנחנו לוקחים עיקרון אחרי עיקרון אחרי עיקרון שנמצא בחכמת הקבלה ומיישמים אותו על זוגיות. המון המון המון הקבלה, כמעט הכל יש בין זוגיות לבין תורת הקבלה מכיוון שהיא מדברת על "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", יחוד של הקב"ה עם השכינה עצמה והרעיון הוא שהשכינה, הבריאה כולה (נסביר אח"כ מה זה שכינה) אבל בעיקרון הבריאה והבורא זה כמו זכר ונקבה, הבורא זה הנותן והבריאה זה כביכול המקבלת והיא נחשבת לשכינה, היא נחשבת לאישה והבורא נחשב לשוכן, לגבר, ויש יחס בין הגבר לבין האישה שהוא יחס שאמור להיות, היא צריכה להיות בעלת התנהגויות מסוימות והוא צריך להיות בעל התנהגות מסוימת.

הכל מושפע מההתנהגות של העם היהודי -

המטרה היא לעשות "יחוד קודשא בריך הוא  ושכינתיה". לכאורה זו שאלה – למה אנחנו צריכים לעשות "יחוד קודשא בריך הוא ושכיתיה? הוא ברא את העולם אז שהוא יעשה את זה, למה אין "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה"? למה הקב"ה לא דאג לזה שזה יקרה מאליו? למה אנחנו עושים כל הזמן, אנחנו הכוונה - היהודים במצוות שלהם את כל עבודת הייחודים שלהם ואת כל העבודה הרוחנית שלהם לשם "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה"? אז התשובה היא -  שאין עולם בלא אדם, כל העולמות שלנו הם עולמות של תודעה, כל מה שיש מסביבנו זה הכל רק תודעה מכיוון שהכל יצא מהבורא והבורא עצמו זה לא דבר גשמי, זו לא חתיכת אבן שתישאר נצחית. כל דבר שנברא כאן בלי יוצא מן הכלל; דומם, צומח, חי, מדבר, הכל, המלאכים, נשמות, מה שלא יהיה, אי אפשר לקרוא לזה דבר מוחשי בהיבט גשמי מהסיבה הפשוטה שהכל צריך לחזור אל הבורא. אז איך אבן חוזרת לבורא? אם אבן הייתה אבן, איך היא הייתה חוזרת אל הבורא? מה, מתמסמסת באיזה אש תהומית? מאיפה האש התהומית יצאה ומאיפה היא תחזור אל הבורא?

אז אם הבורא שלנו הוא רוחני אז הכל רוחני, אלא שההתגשמות של הכל, האופן שבו הכל למעשה הצטמצם, מראה לנו פן גשמי, הוא מקרין לנו תחושה גשמית, משהו שמאד דומה למציאות וירטואלית. גם במשקפות של מציאות וירטואלית (בכלל היום יש מציאות וירטואלית חושית, מבחינה טכנולוגית המציאו את זה, ז"א זה קיים, אפשר לראות סרטונים ביוטיוב על מציאות וירטואלית חושית, יש לך כפפות, מוצגת לך בתוך משקפת איזושהי דמות מסוימת, אתה בא לגעת באותה דמות ואתה מרגיש תחושה ביד. אז כל הטכנולוגיה מדמה היום למעשה את מה...), בכוונה הקב"ה מראה לנו את זה, הוא הוציא טכנולוגיות כדי לדמות לנו דברים שאנחנו נבין איך הוא עשה אותנו והרעיון המשותף לכולם זה שהכל וירטואלי, לא הטכנולוגיה היא כאן החשובה, אלא הווירטואליות שלו, שזה הכל וירטואלי. זה מדומה, זה לא עומד בפני עצמו. יש דמות הולוגרפית שנמצאת נניח על השולחן אז אפשר לראות אותה באמצעות משקפיים וירטואליות, אתה מעביר את היד על החפץ עצמו, זה יכול להיות כד, זה יכול להיות כדורגל, זה יכול להיות חיה, ואתה חש בידיים שלך. אתה עושה את זה עם כפפות ואתה חש ממש את המרקם שלה כאילו זה אמיתי לגמרי.

אז אותו דבר המציאות הזאת, יש תחושה לכל הדברים שאנחנו רואים אותם; הרמקול הזה, המנורה, פיסת אבן, כל דבר שיש פה הוא למעשה הולוגרמה, איזה משהו שהוא מוקרן לאדם והעיניים שלנו רואות אותם, אנחנו נוגעים בהם, חשים אותם ומעבירים את זה לתוך התודעה וזה כבר עניין עמוק לתוך חכמת הקבלה, לא מסובך אבל עמוק שצריך קצת להבין אותו (העניין מועבר בשאר השיעורים של השבוע), והרעיון כאן שכל המסננים, ז"א כל מה שעובר לעולמות, כל הפרטים של העולמות, עובר דרך הסינון של התודעה של האדם. התודעה של האדם היא כמו הפריזמה. הפריזמה - מנסרה, חתיכת זכוכית כזאת, נראית כמו יהלום שמעבירים דרכה אור, אלומת אור ואז היא מוציאה מניפה של צבעים, מניפה של קשת של צבעים ולמעשה הקשת של הצבעים מראה כל מה שיש בפוטנציאל באלומה הלבנה - כך הוא האדם. האדם למעשה הוא הפריזמה והאור שעובר דרכו זה אור אין סוף והוא למעשה מקרין החוצה את כל המציאויות עצמם, כל המציאויות יוצאות דרכו והוא גם רואה אותם, ז"א הפריזמה גם מצד אחד שוברת את האלומה ועושה את המניפה של הצבעים ומצד שני גם רואה את האלומה של הצבעים ויש לה יכולת עם עיניים פנימיות להפוך את זה מזה שהיא רואה את האלומה של הצבעים להפוך שהיא רואה את האלומה של האור.

pexels photo 356148

על כל פנים, הרעיון כאן זה שהזוהר אומר: "אין עולם בלא אדם", החשיבות שיהיה עולם זה רק בגלל שאדם מייצר אותו, זה כמו שאין את המניפה של הצבעים אלמלא יש פריזמה, הפריזמה היא זאת שמפוצצת את האלומה של האור והיא מפיצה החוצה את הצבעים עצמם.

על כל פנים, לכאן או לכאן, המושג שכינה משמש כאן לשני עניינים: הוא משמש כביכול לבריאה כולה, לכל מה שיוצא, שכביכול בדוגמא של הפריזמה זה גם לכל הצבעים, אבל מכיוון שאנחנו יודעים שזה לא נעשה בלא תודעה, אז זה נעשה משויך, השכינה עצמה משויכת לכלל נשמות ישראל, כי אנחנו מדברים על התודעות, כל הרעיון זה שיהיה אפשר לדבר עם תודעה, לנוע עם תודעה, לתקשר עם תודעה מסוימת, לא לתקשר עם אבנים.

אז אמנם כל הבריאה עצמה היא בריאה, היא נפיצה מתוך האור האלוקי, האור האלוקי למעשה הצטמצם והפיץ את עצמו, הוציא לאור שלימות פעולותיו שמותיו וכינוייו וזאת נקראת השכינה, אבל היא לא עומדת בפני עצמה, זה כמו התכשיטים של הכלה, הרי זה לא הכלה עצמה, הכלה עצמה, התודעה של השכינה נמצאת בעם ישראל, היא נמצאת ספציפית בשישים ריבוא בעם ישראל , בשש מאות אלף איש שורשי נשמות, שספציפית נמצאים בשישים, אח"כ בשש ואח"כ זה נמצא בבן אדם אחד. השש האלה זה גם המידות האלוקיות, זה נאמר כי זה שייך לעניין של חכמת הקבלה, פשוט רק שתדעו כי יש לזה רלוונטיות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, וזה יכול להימצא גם בבן אדם אחד כמו משה רבינו שהוא משול כנגד כל השכינה כולה, דוד המלך שמשול כנגד כל השכינה כולה, זה אנשים שהיו משולים כנגד שש מאות אלף איש.

אבל יש בעם ישראל תמיד שש מאות אלף שורשי נשמות שהחיבור של כולם ביחד כתודעה קולקטיבית נקרא השכינה והחשיבות של זה זה שהקב"ה אומר: תראו, כל מה שהתודעה הקולקטיבית תחשוב, או תתנהג או תעשה, ככה הבריאה מתנהגת כי הדברים תלויים אחד בשני ואם אנחנו נסתכל על השכינה המוקרנת שזה נניח הים, האקולוגיה, כל מערכות הכוכבים, העולם הזה, העולם שמעליו וכו' וכו', שזה גם כן נקרא מלבושי השכינה, אז הכל מושפע מההתנהגות של העם היהודי.

אם ניכנס ספציפית לעניין של זוגיות - אז צריך לדעת איך הזוגיות הזאת כביכול באה לידי ביטוי כי הקב"ה כבן זוג הוא האור אין סוף, הוא כל האור ולמעשה השכינה שהיא כלל נשמות ישראל, היא הכלי והכלי הזה גם מפיץ את העולם כולו והוא גם צריך לדאוג לשלימות שלו והוא גם צריך לדאוג לנראות שלו והוא גם צריך לדאוג לחיבור ולכן, רק היהודים אומרים: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" שצריך לייחד את הקב"ה ואת השכינה ביחד, לקחת את שני הדברים האלה ולייחד אותם. ולכן ביחוד הזה שהוא יחוד תודעתי צריכים להיות תנאים מסוימים כי הרי, מה זאת אומרת לייחד את הקב"ה עם השכינה? שוב אנחנו חוזרים לשאלה הראשונה-  מה, כשהוא עשה את זה הוא לא התייחד איתה? מה, הוא לא עשה שיהיו לו מעברי אור משל עצמו שלא יופרעו? שהכל יעבור למישרין? שהכל כאן יהיה גן עדן? שהכל כאן יהיה טוב ומיטיב והכל יהיה כאן בשפע? מי מפריע לו?

אז התשובה היא שצריך להבין, הטבע לא עומד בפני עצמו אלא הוא מוחזק, זו תודעה שמוחזקת ע"י מישהו, מישהו מחזיק את הטבע, מישהו מקרין את הטבע וזה העם היהודי ולכן העם היהודי צריך לעשות פעולות מסוימות כדי שבאמת הטבע יוחזק כהלכה, העולם יוחזק כהלכה עד כדי כך שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי", ז"א, אם הם לא יעמדו וילמדו כמו שצריך ויהיו אנשים רוחניים ויהיו דבקים בי, אז אפילו 'חוקות שמיים וארץ', החוקים, למשל חוקי הכבידה או כל החוקים שמחזיקים את השמיים ואת הארץ, 'לא שמתי' - הם לא יצליחו להחזיק מעמד והכל יקרוס.

אז צריכה להיות איזה מערכת של הדהוד בין הבורא לבין השכינה, צריכה להיות כאן איזושהי הדדיות. אם ניקח את כל השישים ריבוא, את כל השש מאות אלף איש האלה ונדמה אותם לאישה אחת ונעמיד אותם אל מול הבורא, אז צריכה להיות כאן איזה סוג של מערכת יחסים בינה לבינו. איך עושים שהעולם שיוקרן אליה, שמה שהגבר מעביר אל האישה, איך עושים שזה יועבר נכון? איך עושים שזה יועבר נקי? איך עושים שזה יועבר סטרייט? איך עושים שהאישה תעביר את הגבר כמו שצריך? [דברי הרב נווה: ושוב, אני לא לוקח את זה לדימויים של גבר ואישה, זה עוד רחוק]. היום הגברים מתנהגים בחרפה, הם רחוקים מאד מהטבע הרוחני שלהם ולכן באופן טבעי הנשים שלהם נוקמות בהם ויש חוסר הסכמה פנימית אינסטנקטיבית לאישה לבעלה, יש לה פשוט התנגדות אליו, היא לא יודעת אפילו למה היא מתנגדת אליו אבל היא מתנגדת אליו, ואפילו נשים צדקניות מתנגדות לבעלים הצדיקים שלהם, למה? היא לא יודעת אפילו למה היא מתנגדת, זה פשוט חלק ממה שהשכינה כרגע מתנהגת וזה כוח מאזן, עד שלמעשה הגברים יתיישרו.

במצרים כתוב שהם היו מסכנים כשלעצמם, ז"א, הגורל כפה אותם להיות מסכנים ומשועבדים בפרך, אז הנשים הצדקניות שלהם דווקא עודדו אותם, דווקא בזה שהם לא כ"כ היו כמובן על דרך הקדושה אבל זה היה בכורח, כורח המציאות הביא אותם למעשה לשעבוד והאישה שלהם, הנשים שלהם היו צריכות לעודד אותם והם התנהגו בצורה צדקנית של לעודד, לחבק וכו' וכו', אבל היום בתקופה שאנחנו כביכול לא משועבדים ואדם עושה כרצונו והוא לא מתנהג בצורה יפה, אז לאישה יש התנגדות בסיסית טבעית לגבר והיא בעצמה לא יודעת למה יש לה התנגדות. הוא יגיד איזה משהו, יש לה משהו שרוצה להגיד קונטרה, הוא רוצה לעשות א' היא רוצה לעשות ת' ואין שום סנכרון ביניהם וזה צריך תיקון גדול מאד מאד מאד אם אנחנו רוצים להביא את הכל לשלום בית ואם אנחנו רוצים להביא את הכל לזוגיות, כי אנחנו צריכים לראות מה השתבש שההתנהגות הטבעית היא ככה.

הרבה פעמים אנחנו צריכים לדעת לא להאשים אף בן אדם, אין כאן אשמות, אף אחד כאן לא אשם. יש התנהגות, ההתנהגויות האלה מוקרנות לנו ולפעמים אפילו לבן אדם תהיה התנגדות לבן אדם אחר. הנקודה היא זה שאסור לו להזדהות עם ההתנגדות שלו לבן אדם אחר, אסור לו להזדהות עם זה ולהגיד' אני מתנגד אליך אז אני עושה את זה עם כל הלב, אני אצא עליך וכל מיני דברים כאלה, אלא הוא צריך לחכוך בליבו ולהגיד' רק רגע, הלא הציווי הטבעי הוא "ואהבת לרעך כמוך", אם זה הציווי הטבעי סימן שככה הקב"ה ברא את זה, הוא ברא את זה שאנחנו נקיים "ואהבת לרעך כמוך", זה עבד ככה לכתחילה אז מה השתבש? למה אני בהתנגדות לבן אדם הזה? למה אני בהתנגדות לאשתי? למה אני בהתנגדות לבעלי? למה אני בהתנגדות לרב שלי אפילו? למה אני בהתנגדות לבן אדם מסוים? הוא צריך לתמוה על זה ולראות האם זה נכון או לא נכון, האם הוא יכול להתנהג אחרת? אבל הוא צריך לבדוק את זה – למה עולה בו התנגדות כזאת? לפעמים ההתנגדות היא לא רציונלית, לפעמים סתם אתה רואה בן אדם ברחוב, אתה כבר מתנגד לו, אתה מתנגד לפרסונה שהוא, אתה לא יכול לשמוע אותו, אתה לא יכול לקבל אותו וזה כביכול אנחנו אומרים שהוא דבר טבעי אבל צריך להיזהר עם המושג שזה המילה טבעי כי יש טבע רוחני שהקב"ה ברא והוא נפלא והוא מושלם והוא בסדר והוא עובר יפה מאד, ויש טבע שנוצר והטבע שנוצר תמיד נוצר, השיבוש הולך ומשתבש, אז מה שאנחנו אומרים טבעי, מחר יהיה לו טבע אפילו יותר מאוס ויותר קשה וטבע שהיה לפני מאתיים שנה או שלוש מאות היה אחר לגמרי. אז צריך להיזהר מאד עם המושג שנקרא טבעי, אפשר לדבר על המושג – מוקרן כי זה מוקרן לנו, ככה זה מוקרן לנו, אנחנו צופים פנימיים, אנחנו צופים בתוך הנפש פנימה והמציאויות מוקרנות לנו, מציאויות של מחשבה, מציאויות של רגש ומציאויות של גוף, ממש של מקרים.

pexels photo 247670

להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי -

עכשיו, כמובן שלכתחילה, כשהקב"ה ברא את הבריאה, הוא ברא אותה כמעט מושלמת, הוא רצה שלמעשה בני האדם ישלימו אותם מתוך רצון וחפץ אישי שלהם. 'הרב קוק' קרא לזה – להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי ואז האדם מוצא את עצמו הרבה פעמים באמת בקשרים הכרחיים [דברי הרב נווה: למשל, אני נולדתי גבר יהודי למשפחה מסוימת, לסטטוס מסוים, בזמן מסוים בהיסטוריה ואני אומר: כ"כ הרבה אופציות היו יכולות לשים אותי בזמן אחר, להורים אחרים, עם חכמה אחרת, ישות אחרת, מתנהג אחרת, עם כישורים אחרים, בלי כישורים מסוימים, כלומר, הייתי יכול להנדס את עצמי אחרת], אז ההבנה שאני אני כרגע  נקראת קשר הכרחי כי ככה אתה, זה הכרחי כרגע שזה יהיה ככה, זה מוכרח, זה נקרא מוכרח המציאות, מחויב המציאות.

המטרה שלי היא להפוך את זה לקשר בחירי כי עניינו של הקשר הבחירי זה לא סתם השלמה, זה לא כמו בן אדם שעבר אונס והולך עכשיו לטיפול פסיכולוגי כדי שישלים עם המציאות, זה עמוק יותר, זה הרבה הרבה יותר עמוק, זה לנסות להבין שזה לא היה מוכרח בכפייה אלא שזה גאוני שזה כך, זה הכי מדויק בעולם שזה כך, ולך פשוט אין את הידע להבין שזה הכי מדויק שזה כך, כך שבאמת אם היית מהנדס את כל המציאות, היית מוליד את עצמך ככה בדיוק בזמן הזה, בעת הזאת, להורים האלה, עם הצורה הזאת, עם הפרצוף הזה ועם הכישורים האלה, ככה בדיוק זה היה יוצא. וזה הרעיון להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי. שוב, למשל, אדם שנאנס והולך לפסיכולוג, אז הוא לא רצה את זה, הוא לא רוצה את זה, אבל מכיוון שזה קרה, אז הוא אומר' טוב, אני צריך בכל זאת להשתלב בחיים ושתהיה לי שייכות מסוימת של חיים וכדי לא להשתגע, אז אני אלך לפסיכולוג והוא ילמד אותי איך להשתלב עם זה, עם הטראומה הזאת בחיים.

הקב"ה לא רצה שזה יהיה ככה, הוא לא רוצה שאנחנו נגיד' טוב נו, 'הבורא עשה', 'אין עוד מלבדו', 'מים אחרונים חובה' ועוד כל מיני סיסמאות, אלא הוא אומר: לא, תתחקו אחר מעשיי, תבינו את הגאונות שאני בראתי, תבינו שאין עוד מציאות אחרת שהייתה יכולה להיות, זה לא שיש כאן עכשיו עוד כמה אופציות לעשות אותן ואני בחרתי לתת לך את המציאות הגרועה ביותר, אלא שזה מוכרח שזה יהיה ככה וככה אתה הופך קשר הכרחי לקשר בחירי והקשר הזה להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי הוא קשר נהדר. זו מטרת הנושא שלנו היום.

מטרת הנושא שלנו היום היא  לקחת זוגיות שלמעשה יש איתה קשר הכרחי שהקשר ההכרחי נקרא לזה לצורך העניין הזה - גורל. [דברי הרב נווה: נקרא לזה כרגע גורל והדבר הזה אני רק מוכרח להגיד' לא תקף בין זוגות מתבוללים. זאת אומרת שהגבר יהודי והוא נשוי עם גויה או שהאישה יהודייה והיא נשואה עם גוי או כל סוג של קונסטלציה שהיא מחוץ למסגרת היהודית, ואני לא אומר את זה בלשון גזענית ואנחנו לא גזענים ולא שוביניסטים ואני מבקש מהציבור לא להעיר הערות שלא קשורות לכלום].

אנחנו מדברים על תורת האחדות, אנחנו רואים את כל העולם והעולמות כולם במבניות אחת. יש עקביות פנומנלית שמיוצגת בשבעים אלף ספרים, אפשר לתמצת אותם באיזה חמשת אלפים ספרים שורשיים, שלומדים בצורה כ"כ מבנית וכ"כ יפה את כל השתלשלות העולמות מאור אין סוף עד מלכות דמלכות, ממלכות דמלכות עד בחזרה אור אין סוף כשהיא עוברת על כל הפרטים כולם בלי יוצא מן הכלל והכל נורא עקבי והכל אחד.

אז לא שייך גינוי בדבר הזה, המקובלים האמיתיים לא שופטים את המציאות בטוב ורע, הם מקבלים את השלימות כפי שהיא, כמו אמנות אבסטרקטית שהאומן עשה אותה ואנחנו לא שופטים את זה, אנחנו לא מבקרים את זה, אנחנו רק מבינים את זה ופועלים במסגרת המבניות הזאת. יש היררכיה רוחנית שהבורא ברא אותה ואנחנו מקבלים אותה, מבינים אותה והופכים קשר הכרחי לקשר בחירי. אז אנחנו לא אומרים שהעולם היהודי הוא מתנשא וצריך להעמיד אותו עכשיו על הפודיומים של מדליות ולתת לו גביעים, לא, אנחנו רק אומרים: העם היהודי הוא העם הנבחר להיות מוליך התודעה, הוא למעשה מנהיג התודעה, ולכן אנחנו פונים אליו. אין לו בזה זכויות מיותרות, אין לו בזה בעלות, אין לו בזה, שוב, זכייה במדליות, שום דבר, יש לו בזה עבודה, יש לו בזה הרבה מאד עבודה והרבה מאד אחריות. אז אין כאן עניין של גזענות, אז אנחנו לא אומרים את זה יהודי מול גויה יהודייה מול גוי כמשהו שמבזה, זה לא עניין של ביזוי, ישנם במסגרת המבניות הזאת דברים שמחברים אותם ודברים שלא מחברים אותם. כאמור, בתחילת השיחה אמרנו שהקב"ה מראה לנו את הדוגמאות האלה דרך טכנולוגיה, אז גם בטכנולוגיה יש שקע לתקע, יש דברים מסוימים שאתה יכול לחבר אותם, ויש כבלים שאתה לא יכול לחבר אותם לשקע אחר.

לדוגמא - ניקח כבל של אוזניות [דברי הרב נווה: מחילה על הדבר הזה כי אני שומע על זה הערות כל הזמן וכל שניה אנשים שולחים לי בוואטסאפ כל מיני דברים אז אני חייב לעשות לזה קצת סוף]. נניח שניקח עכשיו שקע של אוזניות פשוטות רגילות, שקע אוזניות ששמים אותם כדי לשמוע באוזן ויש כאן את השקע של ה- USB, כולכם מכירים את זה, יש שקע של USB פשוט. עכשיו אני לא יכול לקחת שקע של אוזניות ולשים אותו ב-USB , למה? אין לזה את אותו מחבר, זה לא יעביר, זה לא מתאים, זה לא הולך ביחד בגלל המבניות של זה, זה שקע מסוים, אפשר היה לעשות לאוזניות שקע של USB, אין כרגע שקע של USB  לאוזניות אז זה לא שייך, זה בכלל מטען, זה מיועד להעביר חשמל ואוזניות צריכות משהו אחר לגמרי אז זה לא מתאים. אז זה לא שיש כאן עכשיו גזענות או שיש כאן עכשיו הבדלי מעמדות אלא יש כאן מבנה, הקב"ה יצר מבנה. יהודי זה מבנה מסוים, יהודייה זה מבנה מסוים, גוי זה מבנה אחר לגמרי, זה לא שייך אחד לשני, זה לא יכול להתחבר, זה לא יתחבר לעולם, לא משנה כמה תשבשו את המידע הזה, זה לא ילך. גם בעולמות העליונים, היהודי יראה שהוא הר של אור והגוי הוא גפרור שרוף, זה לא משל ונמשל וזה לא נאמר בהיבט רע חלילה, זה רק תיאור כדי שתבינו איך זה נראה באמת כי אחרי שעוזבים את הגוף ורואים את האמת יש בהלה גדולה מאד לשיבוש המחשבתי שאנחנו שמנו פה בעולם הזה.

אז אנחנו מדברים כרגע על גבר יהודי עם אישה יהודייה. נכון שמששת ימי בראשית הקב"ה יצר זיווגים מאד מיוחדים, מטרת הזיווגים המאד מיוחדים מאדם וחוה זה היותם מתאימים בול לעשות, לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך", הם מסוגלים, הם מסוגלים על ידי תקשורת פנימית, ע"י התאמה מצוינת ולא סתם מראים לנו שהקב"ה בנה את האדם כאנדרוגינוס, אח"כ "ויפל ה' תרדמה על האדם וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתינה", הוא לקח ממנו את האישה, הוא עשה אותה ממנו כדי שזה לא יהיה ממשהו אחר, ממש ממנו, נתח, לקח, עשה הפרשת חלה ממנו, אמר' זהו, "זאת הפעם עצם מעצמיי בשר מבשרי, לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת". והסיבה של זה כי זה הכי מתאים לעשות "ואהבת לרעך כמוך", "כמוך" ממש. והמקובלים אמרו: "כמוך" יתחיל באשתו. למה? כי היא הכי "כמוך", היא צלע מהצלעות שלך.

אז עכשיו לצורך העניין הזה, גם הזיווגים שצריכים לבוא לעתיד לבוא הם בחינת אותו עניין. זה אנדרוגינוס, ישות שהיא תא אורי, תא של אור והאור הזה התפצל למעשה לשניים: צד זכרי וצד נקבי והם למעשה צריכים להתחבר והם הכי מתאימים כדי לקיים "ואהבת לרעך כמוך". נכון שהחטא גרם שיש בלבול סדרים והיום בבלבול הסדרים כביכול נוצר מצב שזוגות מסוימים, הגבר לא צריך כ"כ להיות עם האישה שלו כי היא לא בדיוק האישה שלו. זה לא בדיוק הזיווג מששת ימי בראשית אבל אנחנו לא יודעים את זה, בני האדם לא יודעים את זה ואין להם עיניים, לא בגלגולים קודמים ולא בגלגולים של אח"כ אלא יש להם מצב נתון. המצב הנתון זה המצב הנתון, אנחנו במצב נתון. במצב נתון יד הגורל הובילה אותנו להתחתן אחד עם השני.

הסיבה שהקב"ה עושה את זה זה מכיוון שבזה יש תיקונים מסוימים שאנחנו עושים את זה. אנחנו לא יודעים אם הבת זוג שלנו, אם הבן זוג שלנו זה הדבר שהיה מששת ימי בראשית אבל אנחנו כן יודעים שיש לנו כאן תיקון ויד הגורל הביאה אותנו אז אנחנו לא יכולים לעשות עכשיו גירושין המוניים וללכת לים של מקובלים שרואים רוחנית ואז הוא יסדר את זה נכון, את מיועדת לו, אתה מיועד לה וכל מיני דברים כאלה, לא צריך לעשות כזה דבר אלא יד המציאות כבר תוביל אותנו, השתלשלות המקרים, הקב"ה כבר יודע לגלגל את הדברים עצמם ויש לזה חשיבות מאד מאד גדולה, גם כביכול לחילופי הזוגות האלה שבה גבר לא מתחתן בדיוק עם הבת זוג שלו ואישה לא מתחתנת בדיוק עם בעלה.

לצערנו זה קורה שהרבה מאד אנשים מהרהרים בזה; אולי הבן זוג שלי זה לא הבן זוג שלי? אולי הבת זוג שלי זו לא הבת זוג שלי? אנחנו לא יודעים בזה ואנחנו גם לא מתעסקים עם זה, אנחנו מתעסקים עם התיקונים כי גם, נניח שזה ככה, נניח שאתה צודק ומישהו ברוח הקודש יגיד לך: אתה יודע, זו לא הבת זוג שלך, עדיין מתקיים איתה תיקון מסוים כי אתה הגעת אליה בכוח ההשגחה הפרטית לא בכדי ואתה צריך עדיין להישאר איתה ואתה עדיין צריך להיות איתה ולעשות כל שיש ביכולתך כדי לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך". [דברי הרב נווה: ולצערי הרבה מאד אנשים, במיוחד חוזרים בתשובה עוזבים את הנשים שלהם סתם ככה ומתגרשים סתם ככה ומי שמתגרש יצטרך לתת על זה את הדין חזק מאד כי זה כמעט כמו התאבדות, זה רצח, זה נחשב כמו רצח, זה נחשב לאחד הדברים החמורים ביותר בתורה. כמעט ואין דבר חמור יותר מהעניין הזה של הגירושין כי זה כמו גירושין בין הקב"ה לבין השכינה, מישהו עושה שם פירוד גדול מאד מאד מאד. אני יודע שיש נסיבות, אני יודע שיש מקרים, אני נמצא בבתי דין, אני שופט בבתי דין, אני יודע את זה, אני נמצא שמה, אני שומע את כל המקרים האלה, יש מקרים שאתה אומר: אני בעצמי אשלם ים של כסף רק כדי להפריד את הזוגות האלה. אני כרגע מדבר תאורטית, אני לא מדבר פרקטית, תאורטית אסור להיפרד]. אנחנו צריכים לעשות כל שיש ביכולתנו כדי לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" וכדי להתחבר ולכל אחד ואחד מאתנו יש את היכולות האלה, יש את התיקונים האלה כדי לעשות אותם.

במידה ואנחנו נעשה את התיקון כמיטב יכולתנו וההארה תעבור בצורה נכונה, הקב"ה יודע להמשיך ולגלגל את הסיטואציה, הוא יודע ליצור אלמנות לצערנו, הוא יודע ליצור גירושין, הוא יודע ליצור מצב שמישהו יגיד לצד השני – מיציתי אותך, אני לא רוצה אותך כבר בעולם שלי. בסדר גמור, יש חוק בעולם הקבלה – 'אתה אל תוציא את עצמך מהמציאות, תן למציאות להוציא את עצמך'. כשאדם מוציא את עצמו מן המציאות זה נחשב כמו בחינת התאבדות וכשהמציאות מוציאה אותך זה נחשב לפטירה. תן לעולם להרוג אותך, אל תיקח את החיים של עצמך בידיים. והדבר תקף למקום עבודה, אתה אל תתפטר תן שיפטרו אותך, אתה אל תתגרש תן שיגרשו אותך כי אתה לא יודע מתי נגמר התיקון, תן לעולם לגלות לך מתי נגמר התיקון.

ובינתיים, בינתיים באופן תיאורטי כל אדם יכול לעשות מצוות "ואהבת לרעך כמוך" עם כל אדם והוא צריך לעשות כמיטב יכולתו כדי לעשות את הדבר הזה. ושוב, אם זה לא מתאים, אז הצד השני מתוכנת להרע, הוא מתוכנת לא לקבל אותו, הוא מתוכנת לדחות אותו, הוא מתוכנת לא להבין אותו בכלל ואז אין סנכרון אבל לפחות אתה מהצד שלך עשית כמיטב יכולתך.

לתת את כל כולך בחדר כושר -

למה הדבר דומה? ניקח את זה לעניין של מתעמל, אדם צריך לרוץ, לרוץ ריצה, הוא צריך לרוץ נורא מהר. אז נניח שהוא הזכר והמסלול ריצה שלו, מסלול הריצה האמיתי שלו, נניח אפילו באולימפיאדה, זו הנקבה. עכשיו, לפני זה, הוא לא יכול להגיע לשם ישירות, הוא צריך להתאמן, לפני זה הוא צריך להיות בחדר כושר. החדר כושר זה כביכול בת זוג אחרת שהיא לא הבת זוג האמיתית שלו אבל בינתיים היא מאמנת אותו, היא קשה אליו, היא מתנגדת לו, היא מעלה רף שהוא כביכול לא יכול לעמוד בו, היא מאתגרת אותו מאד מאד מאד, כמו החדר כושר. אז בחדר כושר אתה נקרע אבל עדיין, זה לא מסלול מירוצים, זה לא מסלול הריצה, זה לא המקום שבו אתה מתבטא בחופשיות, אתה רק מתאמן שמה. אז כביכול, הבן זוג הלא מתאים הוא כמו חדר כושר, הוא יאמן אותך במרמור, הוא יאמן אותך בלדחוף אותך למקרים מאד קשים בתוך הנפש שלך כדי שאתה תהיה מוכן בכלל לזיווג המקורי שלך. כשאתה תצא ואתה תהיה עם הבן זוג המקורי שלך, זה יזרום בצורה הטובה ביותר.

היום כמעט אף אחד לא מוכן לבן זוג המקורי שלו. אנחנו לא באים כצדיקים, אנחנו צריכים להיות צדיקים והבנות צריכות להיות צדיקות כדי לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו צריכים להיות יהודים כשרים, עושי תורה ומצוות ואנחנו צריכים להיות בנפש מאד עמוקים, מאד הגותיים, מאד מביני עניין, מאד חכמי לב ואנחנו לא שם. אבל בינתיים אנחנו בגוף והגיל מתקדם אז צריך להתחתן אז מתחתנים איכשהו אז ככה המציאות למעשה מביאה אותנו שאנחנו מתחתנים איכשהו ויד הגורל מובילה אותנו להיות עם בני זוג מאד מוזרים שלא כ"כ מתאימים לנו או שהם לא כ"כ חלק מאתנו, והם למעשה מכשירים אותנו לעתיד לבוא.

המשך המאמר בשבוע הבא בע"ה.

 

logo
 
נוה קדשך-בית מדרש לאחדות 
בנשיאות הרב אריק נווה
 
כל הזכויות שמורות
לנוה קודשך © 2018

 

צור קשר

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662857/8
הנהלה
050-7662852 09-8800709

דוא"ל

מפה

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662858 | 050-7662857
הנהלה
050-7662852 | 09-8800709
 

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09