מאמרים

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

שיחת הלב- חלק ב'

פעם אחת בא מישהו ל'רב'ה מקוצק' והוא ראה אותו מנשק את ארבעת המינים, לא את האתרוג, ממש לוקח מנשק את האתרוג, את הלולב, את ההדס ואת הערבה, ארבע נשיקות הוא נותן לכל אחד מהם בנפרד. אז הוא אומר לו: הרב, למה ארבע נשיקות? כאילו יש עניין של חיבוב מצווה, אז הוא אמר לו: אני צריך לנשק כל אחד מהם אותו דבר, כאילו הלב שלי,  אומר לו: אותו דבר הרב? ערבה - אין לה טעם ואין לה ריח, אתה מנשק רשעים כמו שאתה מנשק את האתרוג? אז הוא אומר לו: תסתכל על זה, מה אתה רואה? אומר לו: ארבעת המינים, אומר לו: זה מין אחד. אצלך אתה רואה ארבעת המינים, אני רואה מין אחד. אז זה ההבדל בין השכל לבין הלב - הלב מיד רואה שזה אחד. למה התורה אומרת לנו: תקשור את זה תעשה מזה אגודה אחת? אתה עושה מזה אגודה אחת ואתה אומר: איך אומרים לי לעשות אגודה אחת מאתרוג כ"כ יפה, כ"כ מהודר, בלי פגם, עם טעם, עם ריח כזה שמפיץ בכל החדר? כולם יודעים שסוכות היום לפי הריח של האתרוגים שיש בבית הכנסת, זה הריח הכי טוב בעולם, אתה רואה את הערבה ככה מידלדלה מהצד, ככה בלי טעם ובלי ריח ואני צריך להתייחס אליהם אותו דבר. זה פלא ומי שלא קולט שכל התורה מדברת על זה מפספס כאן את כל התורה [דברי הרב נווה: ולהערכתי פשוט כולם מפספסים את כל התורה]. למה? כי אף אחד לא מדבר על הטריטוריה של הלב.

הטריטוריה הזאת מוגנת מכ"כ הרבה סיבות; פחדים, חרדות, הפחד להיפגע, פגיעות, זה גם אנרגיות מטורפות לחיות שם. קל לעלות לחיות בשכל, מאד קל, לחיות בלב זה אנשים לא מוכנים, במיוחד שיש הרבה פגיעות בלב. תראו את הפיגועים, התאונה שהייתה אתמול, אנחנו כביכול לא יכולים להכיל את זה, אתה לא יכול להכיל, עוד ילד מת, עוד ילד נשרף, עוד מישהו התפוצץ, אתה לא מכיל את זה, מה אתה עושה? מעביר ערוץ, עולה לשכל ומתחיל להגיד' צריך לעשות ככה, צריך לעשות ככה, מתחילים להחליף את ראש הממשלה, אבל "בינה ליבא, ובה הלב מבין", הלב מבין ואם האדם לא נמצא שמה, אין דרך להסביר לו שום דבר, אין דרך, אין, לא תהיה. [דברי הרב נווה: אני מורה, אני עסוק בלהסביר ואני עסוק בלהסביר דברים נורא קשים, נורא אבסטרקטיים, ברגע שאני רואה שהתלמיד מתחיל להתבחבש עם יותר מדי שאלות, אתה רואה: אין לו כלי בכלל כדי להכיל את המידע הזה ואין דרך שאתה תוכל להסביר לו את זה כי זה לא מתמטיקה, מתמטיקה אתה יכול להסביר. כל דבר שהוא במדעים, בחכמות החיצוניות, אתה יכול להסביר, אין שום בעיה, עוד תרגיל ועוד תרגיל ועוד תרגיל, אתה תבין. אבל איך אתה תסביר את השואה לאדם? איך אתה מסביר את אהבת הבורא לבן אדם? איך אתה יכול להסביר את שניהם בעת ובעונה אחת לבן אדם? אין מילים לדברים האלה, אבל לא צריך ללכת כ"כ רחוק, הרבה פעמים אתה רוצה להבהיר לילד שלך שאתה אוהב אותו, לבן זוג שלך ואין לך שום מילים, יש לך מילים: אני אוהב אותךְ או אני אוהב אותךָ והוא מסתכל עליך ואומר אוקי, לא קניתי. ואתה יכול ממש להגיד כאילו' מה לא מבינים בזה? איך אפשר לבזות את זה? ואין לך דבר יותר פוגע ויותר דבר מרחיק מאשר שזה לא מועבר].

זה מעבר לעניין של אהבה ודברים כאלה, זה עניין של להבין אחד את השני, אנחנו לא מבינים אחד את השני, אם אנחנו לא מבינים אחד את השני איך נבין את הבורא? [דברי הרב נווה: ראיתי תלמידי חכמים עצומים, תשאל אותו שאלה' בטח, בסעיף הזה זה כתוב, בשולחן ערוך סעיף ד' והוא ממש מצוטט לך הכל בע"פ, הוא יכול להתקשר אלי עוד שעה ולומר לי: 'תשמע הרב, אתה יכול לעשות לי שלום בית עם אשתי' ? ואתה רואה שמה שנאה מטורפת. אומר לו: אתה תלמיד חכם כזה גדול, איפה זה בלב? אומר: לא, שלום בית זה אשתי עושה את הצרות לא אני, היא לא עושה את רצון בעלה. והם לא רואים את הבעיה. לצערי כל העולם החרדי טמון בזה, אני אומר את זה בצורה שהיא לא קטרוג והיא גם לא סטריאוטיפית כי התורה של ימנו היא תורה גלותית לגמרי, היא לא התורה האמיתית. למשל, כדי להבין את הזוהר אפשר רק עם הלב, אי אפשר להבין אותו עם השכל, הוא לא כתוב בכלל הגיונית, אין שם משפט אחד שלם, אין שם פסקה אחת שאתה אומר: אין חיבור בין הפסקאות, מה אתה כתבת שמה? על מה אתה מדבר בכלל? ועם מישהו לא עובר לנסות להבין את זה בלב, הוא לא יבין את זה לעולם. וכל הפירושים שיהיו; 'מתוק מדבש', 'ידיד נפש', 'בעל הסולם', אין, לא יעזור לו, אין שום דרך להעביר לבן אדם תורה אבסטרקטית, תורה שאין לה תבניות, תורה של עולם האצילות, איך אתה תעביר את זה לאדם רגיל? אבל הפתח הוא רק הלב].

הרגש הזולת -

כשילד יוצא לעולם אתה לא מתקשר איתו בכלל שכלית, כל התקשורת עם ילדים זה עניין של "אבנתא דליבא" וכל העולם טועה בחינוך הילדים. אתה רואה כ"כ הרבה תאוריות ודברים כאלה, לרבות אלה שעוברים לאלימות, כל אלימות זה בדיוק היפך השם, כל אלימות היא היפך השם. והקב"ה רוצה תמיד את היצירתיות והיצירתיות היא תמיד יצירתיות של השם והיצירתיות הזאת היא הלב, צריך לראות את זה כי הרבה פעמים כל הבעיות זה שאנחנו לא מבינים פשוט אחד את השני, אין כאן עניין של הבנה.

שאלו את הבעש"ט: מה הקריטריון של "ואהבת לרעך כמוך"? לעניין של "כמוך", למה כתוב "כמוך" ? היה צריך להיות כתוב "ואהבת לרעך", בסדר, "ואהבת לרעך" אשתדל כמיטב יכולתי להיות אדם שמיטיב לזולת. מה זה "ואהבת לרעך כמוך"? מה זה, אני יכול לאהוב ממש כמו שאני אוהב את עצמי? אומר לו: הלב שלך מרגיש את עצמך? כן, אז הלב שלך צריך להרגיש את הזולת. הצדיקים הכי גדולים דיברו בפשטות ואף אחד לא הבין אותם, הם חשבו שזה עוד משהו שהוא העביר אותו, כאילו הוא מנפנף אותו, אבל זה משפט מאד עמוק להגיד את זה.

23456

המושג שנקרא הרגש הזולת זה – אתה מצליח להרגיש את עצמך? אתה מבין את עצמך? כן, תנסה להבין את הזולת אותו דבר. לפעמים הזולת הוא בעצמו בקטנות, הוא בעצמו עושה שטויות ואתה רואה בן אדם עושה שטויות, עכשיו, הוא באמת עושה שטויות, זה יכול להיות הילד שלך, זו יכולה להיות האישה שלך, הבן זוג שלך, אז מה הראש אומר? תייסר אותו, תעיר לו, תן לו בראש כי הוא עושה שטויות, תיישר אותו. ומה הצד השני אומר לך? תעזוב אותי בשקט, כרגע אני בקטנות אני רוצה להיות בקטנות, כרגע שמה אני נמצא, זה המקום שלי, מה אתה רוצה? אז עכשיו אפשר ללכת איתו ככה אחד לאחד על עניין של ליישר אותו על כל צד ושעל? ברור שלא. לא כל אחד מאתנו היה בקטנות? לא כל אחד רצה להיות בקטנות? לא כל אחד נכנס למיטה ולא רצה לצאת שבועיים? הוא צריך איזה מישהו שיחפור לו שזה לא בסדר להיות שבועיים במיטה?

הרי כל הדור הזה, למה העניין של "חוצפא יסגא"? צריך לדרוש את זה לקדושה כי אין שום דבר רע בעולם. ב"ה שהוא יצא מהיומרה של ההורים שלו. ההורים שלנו לא הפסיקו לתת לנו את כל הביקורת שרק אפשר; 'אני באתי לארץ, לא היה פה כלום, ייבשתי את הביצות, עשיתי חומה ומגדל ואתה נכנס למיטה ולא רוצה ללכת לבית ספר'. וככה כל בוקר היה אותו נאום. באיזשהו שלב אתה פשוט הבנת שאבא לא מבין, אתה מבין שההורים לא מבינים. זה לא העניין שאם הוא אומר משהו זה אומר אם הוא צודק או לא צודק, הוא פשוט לא מבין את הילד שלו, זה מה שעצבן אותנו. אם מישהו יסתכל על זה רציונלית הוא יגיד בסדר, אבא עם מוסר עבודה, עם חזון, הכל טוב ויפה אבל תכלס הוא לא מבין אותי. עובר עלי משהו, במקום שישאל אותי מה עובר עליך וינסה לתשאל אותי, מתחילים לצעוק עלי למה אני לא הולך לבית ספר ואין לי מוסר עבודה. וככה אח"כ התסכול הזה ממשיך בזוגיות, התסכול הזה ממשיך עם גידול הילדים, התסכול הזה ממשיך עם הקהילה, שאתה אומר: לא מבינים אותי, אני מדבר ולא מבינים אותי.

מתי זה ייפתר? אז זה לא ייפתר אצל יועצי זוגיות, זה גם לא ייפתר בזה שיגידו לכם תדברו אין תקשורת, יש כאן חוסר הבנה, מה אתה אומר... זה לא ייפתר בלדבר, זה ייפתר בלא לדבר, זה ייפתר רק ב"אבנתא דליבא".

הקב"ה הראה למלאכים ברוח הקודש את כל מעשי בני האדם לפני שהוא ברא אותם אז הם אמרו לו: 'צרה זו למה לך'? אז הוא אמר להם: 'למען ידעון ארך אפיים מהו'. עכשיו זה פלא, מה זה 'למען ידעון ארך אפיים מהו'? אז זה השיעור שבאנו ללמוד? שיעור בארך אפיים? אם הוא אמר 'למען ידעון ארך אפיים מהו' אז סימן שזה מה שאנחנו צריכים לצאת אתו, הוא לא אמר 'למען ידעון תורה מהי', 'למען ידעון משנה מהי', 'למען ידעון הלכה מהי', הוא לא אמר את זה, הוא אמר: 'למען ידעון ארך אפיים מהו', סימן שכל השיעור שאנחנו עוברים פה זה שיעור של ארך אפיים. אבל 'ארך אפיים' זה לא סתם סבלנות לעמוד בשקט ולהגיד: נו, עוד שנייה אני יוצא עליך אבל אני מתאפק, זה לא נקרא 'ארך אפיים'. כל עניין של 'ארך אפיים' זה ארך אפיים של הלב, זה הכל עניין של הכלת הלב, היכולת להכיל. ומה קורה בינתיים בהכלה הזאת? בהכלה הזאת אתה מאמין בזולת, אתה מנסה להבין את הזולת, אתה מחכה לזולת, כי התנועה הנכונה לעבר הטבע הרוחני מתרחשת, אנחנו לא יכולים להתחמק מזה, אנחנו לא נבלע בגוף, לא נשאר בגוף, לאדם לא טוב אם הוא יהיה בגוף, אתה רק מראה לו שאתה מבין אותו מתוך זה שאתה מבין את עצמך.

מה שאנחנו רוצים שיקרה עלינו שיעשו עלינו, אנחנו צריכים לעשות לזולת, וזה פלא גדול שאנחנו לא עושים את זה.

[דברי הרב נווה: אנשים כל יום שולחים לי: 'אף אחד לא מבין אותי', אז אני שולח להם משפט נגד, 'ואתה מבין את הזולת'? את זה שצועק עליך? אתה אומר: הוא לא מבין אותי, אבל אתה מבין אותו? לא. אז זה הדדי. אני מסכן, אני צדיק, תמיד המחשבות שלי טובות, תמיד הכוונות שלי טובות, הוא הוא לא חושב נכון, הוא הכוונות שלו לא טובות, הוא לא מבין אותי, ככה זה. במקום שישבו אחד עם השני ויש עניין של "אבנתא דליבא" שהוא בשנייה אחת מכסה את הכל].

הלל הזקן שהיה איש תורה, איש הלכה, אב בית דין, ארי עלה מבבל, הוא בא להחליף את בני בתירה שהיו להם בעיות, לא זכרו חלק מן ההלכות, אז העלו אותו מבבל כדי שיהיה אב בית דין פה ללמד את האנשים הלכות, והוא אמר להם: בשל עצלנותכם עליתי וכל מיני דברים כאלה. אדם גדול, איש הלכה, ההלכות שאנחנו נוהגים היום זה בית הלל, לעתיד לבוא זה יהיה בית שמאי. בא אותו גר להלל הזקן ואומר לו: 'למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת' אז הוא לא התבלבל, לא אמר לו: לך תלמד, תשנן, פשט, רמז, דרש וסוד, לא יודע מה, "מן דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור" – מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך זאת כל התורה כולה וכל השאר זה רק פירושים לכך, צא ולמד.

אז תארו לכם אדם ענק אומר: מה זה מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך? בוא תנסה להבין, את כל המתרחש עליך אתה צריך להשליך על הזולת, כשם שהזולת לא מבין אותך ואתה קולט שאנשים לא מבינים אותך, מטעמם שלהם, אבל אתה יכול להבין את זה, אתה יכול לקלוט את הסיטואציה הזאת ומיד כן להבין את הזולת. ואם הזולת כרגע גורם נזק? בסדר, לא להיבהל מזה שנגרם נזק, גם לא צריך להיבהל מזה שמידי פעם נגרם חילול השם, לא צריך להיבהל מזה כי בסופו של דבר הכל ייבנה והכל יחזור לקידוש השם ואדם צריך לפעמים להיות במצב הזה ולפעמים צריך להיות במצב הזה.

[דברי הרב נווה: תבואו תראו חקלאים אצלנו במושב עושים את זה בצורה הכי יפה בעולם; אתה רואה צמחים, הם שותלים אותם, לפעמים זה גדל ככה, לפעמים זה גדל ככה, זה לא מתיישר, לצמח הזה יש וירוס ואתה רואה אותם בסבלנות אדירה יום יום שעה שעה שנה  שנה, מחכים לו, שמים עוד איזה חומר, שמים מקל שיגדל ישר, מחכים לו, מטפחים אותו, גוזמים אותו והצמח גודל, הוא בורח לכל הכיוונים, הוא גדל, אתה אומר: תיכף הוא מתעוות לי, מחכים לאט לאט הוא יתיישר. ואז באיזשהו שלב אתה רואה אותו מפתח חתיכת גזע, נהיה יציב, שולח עלים כמו שצריך, מבריא מצד עצמו, מוציא את הפירות שלו כמו שצריך, ולפני זה יש מלא בהלות, הנה כל היבול הולך, אומרים לך אנחנו מורגלים בזה שהצמח ככה גדל בהתחלה, תהיה בסבלנות, אתה תראה אותו אל תדאג, תמשיך, תטפח אותו תאהב אותו ואין לך חקלאי שלא יגיד לך, תשאל אותו: איך אצלך זה מצליח? יגיד לך: אני אוהב את הצמחים. אתה אומר לו: בסדר, אתה קם בבוקר, חורש, עודר, נותן ים של כסף על השקיה, ריסוסים דשנים, מה לא, אומר לך: בסדר, זה שטויות, אני אוהב את הצמחים שלי לכן הם גדלים. אין חקלאי שלא יגיד לך שיש לו קשר רגשי עם הצמחים שלו. חלק מהם נותנים להם שמות, אני לא צוחק. מרוב שאתה גם מחכה להם, תחשבו, אתה מחכה, זה גידולים שנתיים, מטפח אותם כמו אני לא יודע מה, אתה מתחיל לתת להם שמות, אבל זה הדבר הכי הגיוני שזה יהיה ככה. אז אדם יכול להבין עץ והוא לא יכול להבין את אשתו, אדם יכול להבין עץ ולא להבין את הילד שלו וזה פגם גדול, אנחנו יודעים את זה].

יונה נשלח להתנבא על נינווה, הוא סירב, סיבותיו עמו, יצא למדבר הגדול, החליט שהוא זורק את עצמו שמה, 'אני הולך לישון'. הקב"ה גידל לו בלילה אחד קיקיון, סוג של עץ, עשה עליו צל, הגן עליו וכו'. היה לו טוב, אח"כ בבוקר הרג לו את הקיקיון בבת אחת. אומר לו: תגיד, חרה לך עבור הקיקיון? אומר לו: כן, כואב לי שהקיקיון מת. אז הוא אומר לו: צמח שלא עבדת עליו ולא עשית לו כלום, שבין לילה גדל ובין לילה הלך, כואב לך עליו, אני על עיר שלימה שהם לא יודעים מימינם ומשמאלם, על זה לא כואב לך? אז הקב"ה אומר לו כביכול, למה אתה לא מבין אותם? גוי גוי אבל גם גוי אתה צריך להבין. ושתדעו לכם שכל פעם שמישהו מהצדיקים שלנו קיבל הארה, זו לא הייתה הארה שכלית כי אותו בן אדם עשה שיקולים שכליים ותורניים למה לא להבין את הזולת, למה לשפוט את הזולת, כולל את עם ישראל, היו נביאים שירדו על עם ישראל חופשי, מלכים שירדו על עם ישראל חופשי והבעיה שכולם, המכנה המשותף של כולם זה שהם תפסו את עם ישראל בשכל והיחידים שתפסו את עם ישראל בלב זה היה משה ודוד המלך שהצליחו להבין מה זה עם ישראל. ואפילו שהעם עשה רציונלית את כל הטעויות האפשריות, אתה רואה אותם נלחמים עם הקב"ה למענם, שמישהו יכול לבוא ולהגיד: למה אתה נלחם? אתה רואה שהם עושים שטויות, שכלית הם הורסים את העולם, אתה אומר' נכון, שכלית כן אבל זו האישה שלך, הם השכינה, מה זה השכינה? זה כלל נשמות ישראל, אתה תרחם, למה? אתה מרחם כי אנחנו אחד.

17941

'אור החיים הקדוש' כתב על העניין של 'שיר השירים', הוא היה אוהב לקרוא כל שישי 'שיר השירים'. הוא היה קורא את זה בנעימה והוא היה בוכה, כל יום שישי הוא היה בוכה וזה היה הולך וגדל. והיו אומרים לו: הרב, מה כ"כ מפעים בשיר הזה? איך אפשר להבין אותו גם משפט משפט, אתה מבין כל דבר שאתה קורא? אז הוא אומר: 'שיר השירים' לא מבינים, שיר השירים מרגישים, ומי שלא קורא את שיר השירים ומנסה להרגיש עם הלב את 'שיר השירים', לא מבין את 'שיר השירים'. וכל שבוע מתווספת הבנת הלב נוספת להבין מה השכינה אומרת לקב"ה ומה הוא עונה לה, מה הוא שואל אותה ומה היא עונה לו, אומר: את זה צריך רק להרגיש. אז אתה רואה צדיקים גדולים ששואלים אותם כאילו, למה שלא תגיד שאתה כן יודע את הפירוש, בכל זאת אתה אור החיים הקדוש, בטח אתה יודע הרבה פירושים יפים על 'שיר השירים'. אז הוא לא התפאר בזה, הוא אמר שזאת לא הפואנטה, לא בגלל הפירושים על 'שיר השירים' הוא בוכה, לא בגלל זה. בגלל שהלב שלו מבין מה זה 'שיר השירים'.

אז שתדעו לכם, אנשים נענשים לכל אורך הדורות בגלל שהם לא הפעילו את הלב. כל פעם שהקב"ה מחליט להיות דין עם בן אדם זה בגלל שהוא מחליט להיות דין עם בן אדם אחר, וצריך להבין אחד את השני, לעולם לא לשפוט, לעולם לא לתת ביקורת, אתה רשאי רק להבין, אתה לא רשאי לעשות שום דבר מעבר לזה ו"אבנתא" היא "אבנתא דליבא", לא הבנה שכלית. מי שרוצה להבין את התורה, אתה יכול לקרוא תשעת אלפים מיליון פירושים ואתה לא תבין את התורה. מי שרוצה להבין את התורה יכול לקרוא אותה ככה בפשט ולהבין את התורה, להרגיש את התורה, "אבנתא דליבא".

[דברי הרב נווה: איך עושים את זה ואיך מגיעים לזה? אנחנו נדבר על זה. נדבר על זה בתורת המהות והעצמות, אני אפתח על זה עוד קצת הבנה בפרשת השבוע כי יש כאן באמת את העניין של סוד 'קריעת הים' מה באמת נקרע שם, מה בדיוק נקרע ב'קריעת ים סוף'].

 

logo
 
נוה קדשך-בית מדרש לאחדות 
בנשיאות הרב אריק נווה
 
כל הזכויות שמורות
לנוה קודשך © 2018

 

צור קשר

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662857/8
הנהלה
050-7662852 09-8800709

דוא"ל

מפה

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662858 | 050-7662857
הנהלה
050-7662852 | 09-8800709
 

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09