מאמרים

פרשת עקב

הרב אריה חיים נווה התשע''ז

יש משהו שכאנשים רוחניים אנחנו נרתעים מלגעת בו - העשייה אצלנו נורא דלה ואנחנו רוצים להסביר עד כמה זה חשוב העניין של העשייה

יב וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  יג וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.  ידבָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  טו וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ.  טז וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם; וְלֹא תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ.  {ס}  יז כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם.  יח לֹא תִירָא, מֵהֶם:  זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.  יט הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְכָל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם.  כוְגַם, אֶת-הַצִּרְעָה, יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּם:  עַד-אֲבֹד, הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים--מִפָּנֶיךָ.  כא לֹא תַעֲרֹץ, מִפְּנֵיהֶם:  כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא.  כבוְנָשַׁל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ--מְעַט מְעָט:  לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.  כג וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ; וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה, עַד הִשָּׁמְדָם.  כד וְנָתַן מַלְכֵיהֶם, בְּיָדֶךָ, וְהַאֲבַדְתָּ אֶת-שְׁמָם, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:  לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ, עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם.  כה פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם, תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ; לֹא-תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם, וְלָקַחְתָּ לָךְ--פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ, כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא.  כו

 וְלֹא-תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל-בֵּיתֶךָ, וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ; שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ, כִּי-חֵרֶם הוּא.  {פ}

כל הרעיון כאן – אתה צריך לשמור כדי לעשות את זה. דברנו בכל הפעמים הקודמות על העניין של הזהות האלוקית של האדם. שאדם למעשה צריך להתחבר לזהות האלוקית שלו ולעשות אותה. אבל יש לזה עניין אפילו עוד יותר עמוק, הרבדים שיש: פשט רמז דרש וסוד. כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש - כל הדברים האלה, צריך לדעת סוד אחד; מכוון שהקב''ה רוצה שניגע ב'עצם הדבר' עצמו הוא נתן לנו למעשה רבדים במחשבה (בתודעה) לגעת בהם שאם אנחנו מזעזעים ונוגעים בהם זה מפעיל את הדעת האלוקית, זה מפעיל דעת בעולמות עליונים.

אבל את העצם, ממש להזיז את 'עצם הבורא' לצורך העניין נקרא לזה 'כתר', כתר מכונה גם 'עצם' זה המלבוש כביכול ל'עצם' ו'החוכמה' זה המלבוש לאור, בגלל זה 'חוכמה' ו'כתר' לא נחשבים למציאויות. למעשה כל גופי התורה (משנה זוהר תורה תנך) מדברים רק על עולמות בי''ע, העולמות התחתונים (בריאה יצירה עשיה) והם נקראים מציאויות. ו'עולם אצילות' ו'עולם קדמון' אע''פ שהם נקראים 'עולם' הם לא נחשבים למציאויות. 'מציאות' זה אומר שיש שניים, שיש דואליות ושמה אין דואליות הכל אחד לכן זה לא נקרא מציאות, קוראים לזה 'מצב' (כמו סטטוס). מציאות זה לשון 'צאי' יש פנים ויש חוץ אז יש מה למצוא, אז שמה אין מה למצוא הכילים מלאים באורות. אז כמו שיש למעלה מעל הספירות 'עצמותו' ו'אורו' ככה צריך להיות מלבוש לזה וזה הכתר והאור 'עולם האצילות'. 'האור' הוא המלבוש כביכול לאור אין סוף 'והכתר' הוא למעשה 'עצם הדבר עצמו' בגלל זה כתוב שכתר זה 'מעל טעם ודעת' עוד בחוכמה אנחנו צריכים להגיע אליה כי צריך לגלות גילוי של אור (אור זה גילוי) בניגוד לחשכה או הסתרה או אי הבנה.. שאדם נמצא בה כתוב 'בחשכה יתהלכו' אבל ברגע שתהיה לו הארה, חידוש, תובנה, הבנה של משמעות נקרא שיש לו 'אור' אבל האור שדולק בו נקרא 'אור החוכמה'.

כשיהיה לו אור החוכמה מלא לחלוטין וכל הכילים יהיו מלאים באורות ז''א שיהיו לו תשובות לכל השאלות שלו ותהיה משמעות לכל דבר ודבר, באופן אוטומטי הוא מידבק בעצם הוא מידבק בכתר (זה כמעט תוצר לוואי) וכתוצר לוואי של הדבקות בעצם - האדם נהיה מה שהוא מלמד או מה שהוא לומד.

הקב''ה יצר מנגנון להזיז את האדם - כדי להזיז את אור הכתר אנחנו צריכים להזיז את המלכות שזה הגוף, כדי לגעת ב'עצמות הדבר' אתה צריך להזיז את הגוף שלך. ז''א זה  שאתה חושב מחשבות זה בסדר, זה שאתה מרגיש הרגשות זה בסדר, זה שאתה עובד על המידות זה בסדר, אבל רק אם תהיה תנועה של הגוף הפיזי שלך זה באמת יזיז את תודעת העצם ולכן בלא תנועה פיזית זה לא הולך (בלי יישום פיזי זה לא ילך, אנחנו לעולם לא נגיע). בגלל זה יש הרבה מאוד אנשים שהם מתוסכלים אנשים אומרים לי' הרב אני לומד המון שנים, הולך ושומע שיעורים ולא משתנה' הדבר הראשון שאני שואל' אתה עושה משהו, אתה מוציא את זה לפועל, אתה נמצא בעשייה ? הרבה פעמים רואים שלא ויש הרבה פאסביות.

אנחנו שומעים המון - אתה יכול לשמוע המון, ולהשתכנע להגיד 'לא שואל על זה שאלות, אין לי קושיות', אבל זה לא מספיק. אם אין לך התנסות במקום עצמו, בידיים שלך, לא הפעלת את הממשות - האני האמיתי שלך לא ישתנה. גם הסוד של 'נעשה ונשמע' הוא סוד עצום שכמובן רק בעלי השגה מבינים אותו כי אם הקב''ה שאל 'מי גילה רז זה לבניי' ( המלאכים גילו להם).. לא נאמר סתם. מה היה הסוד הגדול ? הסוד הגדול הוא לא ניתן להשגה עכשיו אבל בהסבר שלו המלאכים כביכול גילו לדור דעה דור במדבר, אמרו להם' אם אתם לא תעשו אתם לא תבינו', אם אתה לא תהיה שם אתה לא תבין את זה. זה עוד עמוק, אבל בעקרון כל אדם צריך לדעת את זה על עצמו בגלל זה המסע האנושי שלנו עובר בכל מיני מקומות לא יפים בנפש. אם כתוב ''תשב אנוש עד דכא'' תלמיד חכם לא יכול לשבת בבית המדרש ולקרוא על המקום הרוחני שנקרא ''דכא'' הוא חייב לעבור במקום הזה כמו שאמר דוד המלך ''גם כי אלך בגיא צל מוות לא אירא רע כי אתה עימדי'', הוא צריך לעבור שמה.

אז עכשיו שואלים חז''ל, הרי אמרו או תורה או ייסורים, למה אני צריך לעבור שמה? למה צריך לעבור ממש בתוך כל המקומות שכתובים שמה? אז התשובה היא – שאני צריך לענות על המושג 'או' אחת ולתמיד. המושג 'או' לא אומר שתי מציאויות מקבילות, 'או זה או זה' או שתהיה פה או שתהיה פה, המילה 'או' זה 'סוד הגימטרייה' זה סוד האחוריים. אז אפשר להגיד' או עץ או פלי' אבל בעקרון גם אם יהיה או עץ או פלי יש לך בצד השני את אחד מהם והוא תמיד נלווה אליו - זה נקרא 'או'. אין מציאויות מקבילות ברוחני, מכוון שקווים מקבילים לעולם לא יפגשו ואין מצב שמשהו פה לא ניפגש, יש קשר בין כל הדברים, פשט רמז דרש וסוד לרוחב לאורך, ימינה למטה, הכל, הכל קשור בהכל. אז אין כאן למעשה שני קווים מקבילים שלא נפגשים הריי ''לית אתר פנוי מניה'' אין חלל פנוי, אין רווח באמצע, משהו צריך למלא את זה. בגלל זה אנחנו לומדים ב'תלמוד עשר הספירות' שבכל ספירה יש עוד פעם עשר ספירות ולכל ספירה שבספירה יש עוד פעם עשר ספירות וככה יש רצף קבוע מהאור אין סוף עד הברייה הכי נאלחת, אפילו הפושע שבפושעים, אפילו עמלק, מקבל את ההארה שלו בהשתרכות עד לקב''ה, אבל אין כאן למעשה באמת מציאויות מקבילות שאין ביניהם קשר, אין מצב כזה. אז כאשר אומרים 'או' זה לא באמת מציאות שאתה יכול לברוח אליה ולהשאיר את השנייה אז כאשר אמרו 'או' הכוונה סוד האחוריים. אז 'או תורה או ייסורים' זה אומר, גם זה וגם זה, כי הדברים הולכים ביחד. למה לא אומרים 'גם וגם'? כי 'גם וגם' זה אומר שהם באים פנים בפנים 'או או' הם באים אחור באחור אבל הם באים ביחד. למה זה נקרא 'אחור באחור'? כי כביכול אדם שנמצא בדיכאון אז הוא כאילו לא לומד תורה כי הוא לא פותח ספר וביישוב דעת הוא כרגע חולה, הוא כרגע כאוב, הוא כרגע נמצא במקום אחר, הוא נמצא בביטול תורה. אבל זה לא מדויק כי אם הוא יהפוך את זה, ברגע שהוא ייקח את כל החוויה הניסיונית שלו ויהפוך את זה זה ייהפך להיות תורה ועל זה נאמר ''אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדינו'' שהייסורים משולים ללמוד תורה.. הייסורים מלמדים אותו תורה. לכן לא יתכן שיבוא תלמיד חכם שיאמר 'לא תגנוב' והוא לא יודע מה זה גנב, הוא לא יכול לקרוא בפירוש של רש''י גנב- 'זה משהו שלוקח משהו שלא שלו', זה לא עובד ככה, אם הוא לא חי את זה, אם הוא לא מרגיש את זה, אם הוא לא גנב כשהיה ילד והיה לו רצון לגנוב הוא לא יידע תורה.

ככה כל מילה בתורה צריך לחיות אותה פיזית - אתה לא יכול לשבת בבית מדרש וללמוד פירוש רש''י זה לא יעזור ולכן הקב''ה כביכול נותן לנו נפילות אבל זה לא נפילות זה 'נפלאות'. 'נפלאות' - זה נפלה אות, האות עצמה נפלה לניסיון מעשי. 'נפלה אות' זה אומר שבבית מדרש אתה לא יכול ללמוד מהאותיות, אבל ברגע שהיא נופלת היא נופלת לקיום מעשי. ולכן צריך להיות עני בפועל וכל אחד מאתנו אפילו לא בגלגול אחד אפילו בכמה גלגולים, נהיה זכר או נקבה, נהיה עני או עשיר, חולה בריא, הכל.. אין משהו שלא יהיה הכל, בכל הגלגולים שלו לכן ניתן לצורך המסע הזה 6000 שנה ובכל 1000 שנה יש שחזור כל הגלגולים מהתחלה וכל מי שלא עשה משהו אחד ממשיכים ומביאים אותו כדי להתנסות פיזית בלהיות משהו. לכן א - אנחנו צריכים לכבד את כל הבריות כי כל הבריות נמצאות במסע אף אחד לא יותר טוב מאף אחד - ב - לשכוח מהעובדה שאתה יכול לעבור את הכל ע''י הספר, אין כזה דבר לעבור הכל ע''י הספר, חייבים לעבור את הכל פיזית. גם את התורה צריכים לעבור פיזית, לאו דווקא צריכים לעבור את הדברים הרעים פיזית, גם מצווה צריכים לעשות אותה פיזית, גם הלכה צריכים לעשות אותה פיזית וכתוב ''אין לו לקב''ה אלא דלת אמות של הלכה'' לכן כדי לחיות חיי קדושה וטהרה אנחנו מחפשים למעשה לדעת מהי המצווה ואיך עושים אותה וחיים בתוך עשית המצווה, ועשית המצווה זה ההלכה עצמה.

 

רואים שכל פרשת עקב מסבירה שאתה צריך לעשות - אתה צריך להיות בעשייה, אתה לא יכול להיות בברברת ועשייה היא הפואנטה. ולצערי זה מה שלייטמן וחבריו מוכרים לוקשים לכל התלמידים שלהם שאומרים' היום לא צריך מצוות, תשב תלמד זוהר, תקום בשלוש לפנות בוקר, לא צריך מצוות'. זה העבודה זרה הכי גדולה שיש בעולם, זה ממש עמלק, זה ממש לקחת את האדם ולזרוק אותו החוצה ממה שהוא צריך לעשות. שלמה המלך אמר ''סוף דבר הכל נשמע את האלוקים יירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'' ובא משהו ואומר 'לא צריך את זה' דעת יחיד החליט שזה לא ככה, זרק את כל גדולי ישראל, התנאים, האמוראים, הראשונים, האחרונים 'לא צריך לעשות מצוות'. זה אי הבנה בקבלה שהוא מלמד אותה, הריי כל עניין של להזיז את מודעות העצם - הבן איש חי אומר אנחנו לא יכולים להגיע למקומות גבוהים אין לנו השגה בגר''א אבל אם תתקן את המידות ששמה העבודה שלך.. באופן אוטומטי אתה תיגע גם בגר''א (בכתר חוכמה בינה).

נתנו לזה משל, אם אדם מושך בענפים אם הוא מנענע את כל העץ אז גם השורשים זזים אז זה ככה צריך להיות וספציפית כדי לנענע את השורש של העצם את הכתר עצמו חייב להיות בעשייה. אז גם חסד צריך להיות חסד בגופו, צדקה צריכה להיות צדקה בגופו, הכנסת כלה בגופו, לעשות שלום בית בין אנשים בגופו, כל דבר צריך להיות בגוף. קל לדבר את הדברים מאוד קשה לעשות. בוא נראה אותך עושה שלום בית לזוג שלא סובל אחד את השני אבל גם יודע שזה רע להתגרש, והם בלחץ, ובפחדים, ובחרדות והם לא סובלים אחד את השני ובראש הם לא רוצים כ''כ להתגרש. ועכשיו אתה צריך לעבור איתם איזשהו תהליך נפשי לא יום יומיים שעות ימים ולילות עד שאתה מביא אותם למשהו. ושמה זה מלחמה בלי חוקים, אין כאן חוקים: הם לא מכבדים, הם לא מחזיקים מאף אחד – כרגע יש להם כאב וחוסר אמון אחד בשני אז לא מעניין אותם אף אחד, גם אם הם ילכו לרב גדול, מה הוא יגיד להם? תעשו שלום בית.. הם כאובים, הוא יצטרך לשבת איתם ולפתור להם את כל הפחדים שלהם. אז צריך לעשות את זה בגופו. צריך לגדל ילד בגופו – להביא ילד ולגדל אותו, ולקום אתו בלילה, להאכיל אותו, ולבכות אתו, וכאבי בטן, לחתל אותו ולטלטל אותו, כל דבר בגופו. לכן עולם העשייה נחשב לעולם הכי חשוב מבין כל העולמות.. יש לנו, שוב, זכות אדירה להיות בעולם העשייה. כל הנשמות שנמצאים בעולמות הרוחניים רוצים כולם לרדת לפה כי יודעים שפה זה נענוע העצם ולכן, חשוב מאוד כל עשייה. וכתוב שמי שחוכמתו מרובה ממעשיו חוכמתו אינה מתקיימת וכל מי שמעשיו מרובה מחוכמתו חוכמתו מתקיימת, וזה ברור כי הוא נוגע בעצם.

דברי הרב נווה -

הדור הזה נולד לפאסביות, הכל נעשה נוח והכל עושים בשבילנו. בעבר, היו עושים כביסה בידיים, אני לא אומר לעשות כביסה בידיים, אני רק מנסה להסביר שכביכול הייתה לנו התנסות על כל דבר, עשינו אותה ממש בידיים שלנו, כל דבר, שתלנו בידיים, השקנו בידיים, עוד פעם אני אומר, עשינו, הייתה תקופה כזאת אנחנו לא צריכים. אבל היום נהייתה עצלות גדולה מאוד להרבה דברים והרבה דברים אנחנו לא עושים וזה לא טוב שאנחנו לא עושים אותם וצריך להיות בעשייה. הרבה אנשים לומדים מהאינטרנט הרבה דברים אבל לא עושים אותם גם בשיעורים יושבים ולומדים המון דברים ולא עושים.

לדוגמא עשיה ב'כיבוד הורים' צריך להיכנס 'לתופת' שנקראת הורים ולעשות כיבוד הורים. ככה להיכנס לכל דבר, לעניינים קהילתיים ולדבר עם בנ''א כזה ולדבר עם בנ''א אחר, אבל צריך להיכנס לתופת צריך לחיות את זה ואז אתה מבין שמה הרבה פרטים. אז הרבה פעמים אתה שואל את עצמך: התורה מותאמת למציאות? לפעמים זה נראה שלא, שהתורה רוחנית וזה לא המציאות, המציאות זה משהו אחד והתורה זה משהו אחר. אבל רק אם אתה תיכנס פנימה אתה תוכל לגשר כי שמה במקום שבו אתה נמצא אתה תוכל להגיד' אוקי, פה זה כאוס אמיתי, אבל את זה אני יכול להכניס, אח''כ את זה אני יכול להכניס ואח''כ את זה אני יכול להכניס ואז אתה יוצר קשר בין העולמות. במיוחד היום, הרבה עובדים במקומות עבודה שהיום מקומות עבודה זה ברבריות לשמה: צרחות, דיבור לא יפה, חוסר כבוד, גזל של עבודה, דיבור של לשון הרע, ממש כאילו היפך, עד למצב שאתה אומר 'אין לי חשק לעבוד פה אומנם אני צריך לפרנסה אבל איזה סביבת עבודה זאת ?! זה משחית אותי' והרבה אנשים מתוך מקום העבודה שולחים לי' אני גמור פה ואם לא הייתי צריך את הפרנסה הייתי עוזב את המקום' אבל זה התופת של מקום העבודה שצריך לחיות בו: צריך לדעת לדבר עם האנשים האלה, להרגיע אותם, לדעת לא לדבר לשון הרע בסביבה שיש בה לשון הרע, צריך לדעת לא לגזול בסביבה של גזלנים - בזה צריך להתנסות ואת זה צריך לעשות.

זה כל הפואנטה ''וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוהך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך, לנסותך, לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא'' זה כל הפואנטה של פרשת עקב. למה כל דבר הזה? ''וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוהך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענותך, לנסותך, לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצוותיו אם לא'' זה מה שאומר הרמח''ל 'זה כל האדם' שהוא בא לפה לעמוד בניסיון אבל זה ממש פיזיות, זה להיות כאן בפיזיות.

 הרבה אנשים יכולים להגיד' אני רואה הרבה אשים עניים ואני לא יודע מה לעשות איתם, תפתח עמותה.. אתה תתקל בהמון קשיים ובירוקרטיה שלא קשורה לחסד שלך אבל זה חלק מהעניין. כל אדם שאומר 'אני רוצה להתנסות בחסד'.. יש ארגז עגבניות למטה וצריך חצי שעה לנסוע כדי להביא אותו.. לבזבז דלק וזמן.. צריך לעשות את זה פיזית 'לך תיקח את הארגז עגבניות ותוביל אותו למקום אחר' ואל תעשה את זה פעם אחת, זה לא התנסות חד פעמית, אתה צריך לעשות את זה יום יום אבל אז אתה יודע לגשר בין העולם הרוחני לעולם הגשמי

רוב האנשים אין להם חיבור ולכן רוב האנשים זה לא מניע אותם מבפנים וזה ההבדל בין צדיק לבין סתם תלמיד חכם. תלמיד חכם לומד את הכל וזה לא נוגע לו בגוף, התורה לא יורדת לו ללב ובכלל כל אלה שמתלוננים שהתורה לא יורדת להם ללב זה בגלל שחסרה עשייה, אין עשייה. עשיה של מה? עשיה של הכל, אין עשיה בכלום. עשייה זה לא ללכת לעבודה וללכת לנוח כל הערב, עשייה זה להיפגש עם אנשים, עשיה זה לעשות עניינים של שלום בית, עשייה זה לדחוף את האף שלך לכל מקום, עשייה זה להיות שמה, לחוות דברים החוויה הפיזית היא חשובה מאוד. ולגבי כל דבר חשוב שתהיה עשייה, גם ילדים שמתחילים ללמד אותם, כל דבר זה עשייה, תיקח פלסטלינה ובוא נעשה, אי אפשר ללמד אותו את פילוסופית הפלסטלינה 'בוא נעשה פלסטלינה בידיים שלנו, בוא תרגיש מים, בוא תרגיש עלה, בוא תריח פרח' תיתן לו להרגיש כל דבר, תיתן לו לעשות כל דבר.

למעשה זה ימנע מצב שאדם יהיה מדומיין - רוב הדור הזה מדומיין לגמרי בגלל שהוא לא בעשייה, הם רואים יותר מידי סרטים, הכל בסרט, הכל סימולציות אז הם מדומיינים לגמרי, הוא אומר לך' אני רואה מלאכים שדים' הסיבה היא בגלל שאין פרקטיקה, הם לא חיים לגמרי על הקרקע לכן הקב''ה מייצב אותנו. הייצוב על הקרקע למעשה זה שהוא: נותן לנו להתחתן, להביא ילדים, לגדל אותם וזה לגמרי קרקע.. אבל זה ממש 'תורת העצם'. יש שמה המון המון תורה שאם אדם עכשיו מחתל את הילד שלו בשלוש לפנות בוקר והוא גמור לגמרי וצריך לקום מוקדם והוא שואל את עצמו' מה עכשיו, לא עדיף שאני יקום וילמד עכשיו זוהר'? לא כי אתה צריך לדעת איך להיות אלוקי במעשה הזה. עכשיו אתה לא יודע אז תחשוב על זה, תקום אתו עוד כמה לילות ותראה מה זה להיות אלוקי גם בדברים האלה אז אפילו שאין מוחין אבל צריך לעשות את זה. ושתדעו לכם כולם חסרים בעשייה זה הסיבה למה נזרקנו לעולם הזה וזאת הסיבה גם לדור הכי עצל ביקום.. הקב''ה דוחף אותו לעשייה.

בחוכמת הקבלה קוראים לזה 'אור דחסדים'. אור דחסדים צריך להקדים אור דחוכמה והוא צריך להיות מרובה מאור דחוכמה. אור דחוכמה לא יכנס בכלים אם לא יהיה אור דחסדים. במילים שלנו 'אור דחסדים' עשייה - צריך לעשות. וכל דבר שאתה רוצה לעשות, אתה רוצה לעבוד בגינה לך תעבוד בגינה, אתה רוצה לעשות כביסה תעשה כביסה ותקפל את הבגדים שלך בעצמך ותעשה כלים ותעשה ספונג'ה ותגדל את הילדים. וכל דבר צריך עשיה ואנחנו מאוד לא טולרנטיים לעשייה גדלו אותנו להיות יותר מידי אציליים, מהצד הלא יפה שלו מהצד של הטומאה ואסור שזה יהיה. כל דבר תרים, תעשה, תבנה בעצמך – חשוב שאתה תחייה את העולם הזה אין עולם שיכול לחיות את העולם הזה אין חוויה גשמית באף עולם. למלאכים אין חוויה גשמית, לנשמות בגן עדן אין חוויה גשמית והחוויה הגשמית זה חווית העצם.  הקב''ה לקח את הדבר הכי יקר ושם אותו בגוף, עצמות הבורא היא למעשה הגוף לכן העשייה הפיזית שלנו היא מאוד חשובה. לא סתם הרמב''ן כתב את זה באגרת שלו, אומר' בזמן שאתה לומד תורה מיד תוציא משהו שאתה יכול לעשות אותו וכך הדבר הנכון לעשות. הרבה פעמים אנחנו מבטיחים בפה ולא מקיימים, זה גם כן רעה חולה, כתוב ''ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים'' יש חשיבות לעשייה עצמה, לעשות את זה. אז יש לנו עניין של הפרשת חלה אז עושים בידיים הפרשת חלה ולא קונים מהסופר אע''פ שההלכה אומרת אם בסופר זה יותר יפה תקנה.. תעשה יותר יפה מהסופר אין כמו מעשי ידי האדם. ''ששת ימים תעשה מלאכה'' הרבה אנשים מחכים שיעברו כדי להגיע לאור השבת אבל אור השבת תלוי בעשייה של ששת הימים, השבת מתברכת משישה ימים של עשייה ממש ולכן חשוב להיות בעשייה כל הזמן. אדם ששואל 'אך לאהוב' הוא צריך לחפש מה עשיית האהבה לא רק אך מייצרים ''ואהבת לרעך כמוך'' בלב, אין רק ייצור של ''ואהבת לרעך כמוך'' בלב, אתה צריך פיזית לתת תשומת לב, אתה צריך לחבק, אתה צריך לתת כסף, משאבים, אתה צריך להיות פיזית עם אדם כאוב, אתה צריך לבלות עם אנשים בדיכאון לשבת ולחבק אותם כל הלילה, אם אתה לא עושה את זה זה סתם דיבורים וסיסמאות. לכן חשוב מאוד שכל דבר שנאמר עליו ''ואהבת לרעך כמוך'' הן במידות צריך להוריד את זה למעשה מיד, צריך לחיות בתוך סיטואציות כאלה ואפילו לקשור קשרים עם אנשים כדי שתוכל לקיים עליהם 'נושא עוון', 'עובר על פשע', 'לשארית נחלתו', 'לא החזיק לעד אפו' -צריך לעשות את זה.

 אבל כאן הוא מסביר לך כל עניין של הברכה, כל עניין של השכר לעולם הבא, כל עניין ההתפתחות -  תלוי אך ורק בעשייה שלך,  זה כל פרשת עקב. גם פה הוא מאיר גם על 'עקב' המצוות שבהם אדם דש בהם בעקביו שזה כאילו עושה אבל כדי לצאת ידי חובה.. אין עניין של לצאת ידי חובה יש עניין של עשייה. מאוד חשוב שאדם נניח בונה בית שילך לפועלים ויגיד להם 'תתנו לי לשים כמה בלוקים', אדם שיעשה יצירת אומנות כלשהיא.. כל דבר ממש לרדת לידיים.. שלכל דבר יהיה ערך חוויתי. להפסיק ללמוד יותר מידי על כל מיני דברים, כל דבר נהפך ללימודים בעלמא אפשר לראות הרבה אנשים שמתפלספים ויודעים לתקן את העולם.. לדעת לתקן את העולם? תרד לכביש, תתמודד עם אנשים, תדבר איתם ותראה אך אתה מניע אותם מהכביש, לא להתחיל לדבר בגדול מה אנחנו צריכים לעשות, כולם יודעים מה צריך לעשות אין בנ''א שלא יודע מה צריך לעשות, מה חסר ? לעשות. תפתחו את האינטרנט בו''אהבת לרעך כמוך'', המון אתרים מדברים על זה, תשאלו את הרב הזה האם הוא עושה ''ואהבת לרעך כמוך''? לא ידוע.. אבל זה לא שווה אם אתה לא עושה את זה בעצמך. אם בנ''א לומד ''ואהבת לרעך כמוך'' והוא בבעיות של שלום בית עם אשתו אנחנו בבעיה גדולה מאוד, אם הוא מלמד ''ואהבת לרעך כמוך'' ויש לו בעיות עם הילדים שלו אנחנו בבעיה גדולה מאוד. אז צריך להתנסות, צריך ללכת ולהיפגש עם אנשים ולראות באמת מה מעכב - מה העיכוב הפיזי, מה העיכוב הנפשי שיש מלהתחבר ואח''כ להגיד איפה התורה עונה על זה, איפה התורה ממש בעולם העשייה.

וברגע שיהיה את המפגש הזה של העצה התורנית הרוחנית יחד עם עולם העשייה ושזה יצליח, זהו זה 'תיקון העולמות'. למה העולם לא מתוקן? בגלל שיש פער בין הרוחני לבין הגשמי. יש פער שאי אפשר לגשר עליו, לא מגשרים עליו, למה? כי אנשים לא עושים. אני בטוח שאם הייתי אומר' תיקח חצי שעה ביוטיוב תיתן הרצאה על איזה נושא שאתה רוצה, אתה אומר' מדהים, שיעור מעולה' אני שואל אותו' תספר לי קצת על עצמך'.. ה' יעזור, מסביבו רק חורבן, לא מסתדר בעבודה, לא מסתדר עם זה ולא מסתדר עם זה.. אז זה לא שווה, זה לא עובד ככה. אתם צריכים לדעת זה לא סתם 'נאה דורש נאה מקיים'

יש סיפור בגמרא על אדם שבא לתנא ישב בבית דין אמר לו' יש לי עץ שנטוע בחצר שלי אבל הענפים שלו יוצאים לרשות הרבים ומפריעים שמה, מה ההלכה אומרת האם אני צריך לקצוץ את הענפים'? אמר לו' אני יענה לך על זה מחר' הוא תמהה אמר' מה כבר שאלתי ומה מסובך בזה'? למחרת אמר לו' כן תקצוץ', שאל אותו' הרב למה ענית אחרי יום שלם מה מסובך בזה'? אמר לו' כששאלת זאת הייתה אותה בעיה כמו אצלי אבל עד שאני לא עשיתי את זה לא יכולתי להגיד לך לעשות את זה'. צריך להבין את המשמעויות של התורה - שלמה המלך אמר' לא לדחות בנ''א, אם יש לך תשובה בשבילו אל תגיד לו' תבוא מחר'. לאדם יש נטייה טבעית לדחיינות אז כל דבר הוא דוחה, הוא אומר שזה גורם צער גדול מאוד שאח''כ צריך לשלם עליו ביוקר, לא לדחות בנ''א, אם יש לך תשובה תיתן לו מיד. אז אם אותו תנא דחה אותו נחשוב על אותו בנ''א שאומר 'מה כבר עשיתי'? למה תנא צריך לבחון את הבעיות שלי רק שאלתי.. היה נותן לי את הפתרון כן או לא וגומר עניין אז 24 שעות הוא בדמיונות מה קרה וזה מטריח אותו.. הנקודה שאותו תנא אמר 'אני לא יכול להגיד לך אם אני לא עשיתי'. וכמה אנשים פוסקי הלכה והם לא עשו את ההלכה? אוי ואבוי.. לכן אם אתה לא חי את זה אתה לא יכול לדבר מתוך המקום עצמו. צריך לחיות את זה וכדי לחיות את זה, רבי זושא מהנפואלי ואחיו רבי אלימלך מליז'ינסק למדו המון תורה והם דיברו על זה שהידיעות שלהם אדירות והם החליטו שזה יצר הרע שנתנו להם ידיעות אדירות (שיצר הרע פתח להם) ולמה הוא פתח להם? כי הם לא עושים. מה הם עשו? מיד גזרו על עצמם גלות, עזבו את הבתים שלהם ואמרו צריך לצאת החוצה, להיות עם העם ללכת ולריב איתם, להיכנס למציאות, התחילו לראות כל מיני דברים כמו עניני שחיטה ולריב עם כולם זה בדיוק העניין לחיות פה. אדם צריך לנהל את הכלכלה שלו וגם כן לא להזניח את זה לאישה, ממש לחיות כשאתה פה לגמרי, תספור את השקלים, תלך לקנות בסופר, תעמוד בתור, תקנה את הלחם, תברור את העגבניות שאתה קונה, לכל דבר כזה יש חשיבות גדולה מאוד.

לעשייה יש חשיבות גדולה מאוד וזה לא ביטול תורה זה קיומה של תורה..

אז הדברים האלה קורים, מה שהקב''ה רוצה להוציא לפועל הוא יוציא, רק חשוב והזוהר

אומר שהפעולה היא 'בגין דהשתמדעון לה' - תהיה מודע בתהליך. בזמן שאתה לא מודע אתה סובל אבל אם אתה מודע גם לעמוד בסופר בתור זה יכול להיות חוויה אז זה לא חייב להיות חוויה מאמללת זה יכול להיות חוויה ממש רוחנית וזאת חוויה חשובה מאוד.

למשל, אתה יכול לקרוא הרבה פעמים על 'ארך אפיים' אבל אם לא תעמוד נניח בתור לסופר ואחד בא ודוחף ואחד מבקש לעבור כי יש לו רק שני פריטים אתה עומד ומגיע אחריו עוד בנ''א עם שני פריטים ועוד אחד אם לא תתחבר למידה של 'ארך אפיים', אתה תריב עם משהו ובסוף לאחד מהם גם תגיד 'לא' ואז אתה תהיה לא בסדר כי הוא יסתכל עלייך ויאמר לעצמו 'אני לא מאמין, הבנ''א הזה נמצא עם עגלה כזאת גדולה ואני לא יכול להעביר שני פריטים' ואז אתה מביא משהו שיקפיד עלייך. אז אם אתה לא מתחבר לזה שעכשיו השיעור שלך זה לא לעבור בתור אלא השיעור שלך עכשיו זה ארך אפיים. וככה זה על כל דבר ועניין, יש לך חבר שאתה עוזר לו והוא כל הזמן חוזר על הטעות שלו ושוב אתה עוזר והוא חוזר על הטעות שלו ושוב.. אז איפה תהיה 'נושא עוון'? מתי תהיה לך את האופציה להיות 'נושא עוון'? בצדק אתה תוכל להגיד' עזרתי לו המון פעמים הוא לא יוצא מזה' אבל אתה צריך להיות 'נושא עוון' אז אתה צריך להימצא בסיטואציה של להיות 'נושא עוון'.

אז תדעו החיים הרגילים מלאים בתורה מצווה והלכה, רק צריך לחפש איפה זה נמצא, אבל קודם כל תשימו את עצמיכם בתוך הסיטואציות, אל תתביישו, תתערבו בכל מיני מקומות, ממש, תתנדבו בכל מיני מקומות, תעשו כל מיני דברים, תזמו דברים שלכם ותחיו את זה ואז אתם תבינו במה זה כרוך. דוגמא, לעשות אירועים, יש המון ארגונים סביב הקמת אירוע; לערוך את הכיסאות, לקפל את הכיסאות, לקחת את המחיצות, משהו פיזית צריך לקפל את הדברים, להכין את האוכל, להיכנס למטבח לשטוף ולנקות אותו.. אנשים מגיעים כמו נסיכים מעבירים תשלום ועוד חושבים שמרווחים עליהם. אז אנשים עשו אירוע בעצמם, התמודדו עם אנשים, עם טלפונים, תשלומים, כעס וכולם אומרים 'פעם אחרונה שאנחנו עושים אירוע. אז אם לא תהיה על הקרקע לא תבין, אם לא תהיה למטה לא תבין, אז הדברים יראו לך תמיד מסודרים הכל נראה יפה.. הטבע צומח מאליו... אבל משהו זרע חרש אוכל קוצים.. אז זה ככה לגבי כל דבר ועניין ''אל תדון אדם עד שלא תגיע למקומו''.

בשיעור הקודם נאמר שהמשיח יבוא מהמקומות הכי נמוכים כדי שלא יווצר מצב שמשהו יגיד לו' אתה לא מבין אותי' לא יכול להיות שהמשיח יהיה תלמיד חכם ממאה שערים כי יבוא אליו בנ''א מוכה גורל שעבר הרבה מאוד בחיים שלו ולא הספיק ללמוד תורה והמשיח ישאל אותו 'למה לא למדת תורה'? השאלה הראשונה שתעבור לו בראש 'אתה מבין אותי'? והתשובה שלו בוודאי שאני מבין אותך לכן ''מאשפות ירים אביון'', לא סתם זה יהיה 'עני רכוב על חמור' יגיע מלמטה. כשיהושוע בן לוי חיפש אותו, שאל את אליהו הנביא 'איפה הוא'? התשובה המפתיעה 'הוא יושב בשער רומי מצורע מחליף תחבושות לעצמו' זה כדי להסביר לנו במקומות הכי נמוכים הוא מצורע, למה? כדי שלא יהיה אדם בישראל שיגיד הוא לא מבין אותי.

עכשיו, בואו ניקח את הקב''ה, בזמן שאנחנו נמצאים בתחלואה ובמקומות הלא יפים שלנו, האם הקב''ה מבין אותנו? אך הוא יבין אותנו אם הוא לא נמצא במקומות האלה הריי כתוב 'אל תדון אדם עד שלא תגיע למקומו'? זה עניין של 'עמו אנוכי בצרה'. שנבין איפה הקב''ה נמצא אתנו - בביבים, בסמים, באלכוהול, בגילוי עריות, במסיבות טבע, בהודו.. בכל מקום איפה שיהודי נמצא, הקב''ה נמצא אתו, ככה כתוב ''אהיה אשר אהיה'', אני אהיה איתם בגלות ואני אהיה איתם בצרות, ואני אהיה איתם בכל מקום, ככה הוא אמר למשה רבינו. אז תקלטו שהקב''ה נמצא איפה שאתה נמצא וכל מה שאתה מרגיש הוא מרגיש, אתה צריך לדעת את זה שאתה לא לבד אף פעם, שאתה ירדת לשם לא סתם ואפילו הקב''ה דחף אותך לשם. אז הוא דוחף את האדם למקומות האלה והוא חי אתו שמה למטה אז צריך לדעת שיש חשיבות גבוה למה שאנחנו חווים. אז גם אם בנ''א יגיד 'רוב הזמן עברתי בשעמום עצבות והרגלים שלי היו מרוחות על הקיר נראה שבזבזתי את הזמן שלי' לא בזבזת דקה, גם זה חלק מעשייה גם זה חלק ממה שצריך לעשות כאן לא באופן יזום ובזדון אבל אם נפלת לשם.. לא בכדי. ב'שמעתי' יש מאמר 'שכינתא בגלותא' שהוא מסביר שהקירוב והריחוק הכל בידיים של הקב''ה ואדם לא יכול להגיד 'אני חטאתי נגד ה' או שהנחתי תפילין ואני קרוב אליו' אתה לא יכול להגיד את זה, הכל בידיים שלו, אתה רק צריך להיות מודע לתהליך, זה רכבת הרים הוא מעלה ומוריד אבל אתה צריך להיות מודע גם שאתה למעלה ומודע כשאתה למטה - זה מהצד הלא יפה. אבל מהצד היפה - הגיע הזמן שנשים את הידיים שלנו על המצווה ועל ההלכה ואנשים נרתעים מזה, תשימו לב איזה יצר הרע יש על זה, כל פעם שאני מדבר עם משהו 'תעשה מצווה והלכה' הוא לא יכול לשמוע את זה בכלל. קודם כל, רוצים את הקבלה, רוצים את הפילוסופיה, רוצים את ההשקפה, מוכנים לשמוע שעות. אני יכול ללמוד עם משהו שעות זוהר הוא איתי, אני ילמד אותו מצווה אחת הוא יהיה חסר סובלנות.. אז יש על זה 'יצר הרע' מטורף אז שתדעו שכבר שמה יש קיר של חושך, יש שמה מניעה אבל שמה נמצא המשיח, שמה נמצא הקב''ה – אין לו לקב''ה אלא דלת אמות של הלכה.  

 עכשיו, אך מתחילים? אפשר אפילו באינטרנט תרשמו 'ספר המצוות', או 'מה מניין המצוות'? להיכנס למצווה ראשונה מצוות 'פרו ורבו'; מה הקיום שלה? אך מבצעים אותה? מה התנאים שלה? אם אדם מביא ילד והוא חס ושלום נפטר בגיל 3 זה נחשב שקיים את המצווה? אם אדם מביא ילד ולילד יש נטייה לגבר אחר והוא לא מתחתן האם נחשב שקיים את המצווה? אם אדם מביא אנדרוגינוס (לילד אין אברים) האם נחשב שקיים את המצווה? הרבה אנשים אומרים 'התחתנתי הבאתי ילדים' זה לא ככה.. ואם לא קיימת, מה התשלום של זה? מה צריך לעשות? כנ"ל, לגבי הפרשת חלה ותרומות ומעשרות, אך מעשרים? בנ''א ניכנס לסופר צריך לוודא שמעשרים את הפירות והירקות כל הזמן. הרב ניכנס לסופר שאל את המשגיח 'האם אתה מעשר את הפירות הירקות' ענה 'רוב הזמן', הרב עזב את המקום.. זה לא תשובה 'רוב הזמן' הוא צריך להיות בשליטה גמורה לגמרי לכל מה שניכנס ולכל מה שיוצא, מה זה 'רוב הזמן', עכשיו מה אני אוכל? האם אני אוכל מעושר או לא מעושר, האם אני אוכל עורלה או לא אוכל עורלה.. ותדעו זה חמור מאוד לאכול דבר שלא מעושר. אז אפשר, דרך אגב, ללכת לקנות בשוק שם זה ספק תבוא הביתה ותעשר כמו שצריך זה לא מסובך יש סרטונים מלאים ביוטיוב אך עושים את זה גם אצלנו יהיה צילום של כל תר''יג המצוות רק לא לשבת בבית ולהגיד 'מאין יבוא עזרי', תכניס את עצמך לתוך המקומות האלה בשביל זה נבראת. 

להיות בעשייה - הרבה פעמים 'אני ניסיתי לסגור את השיעור ולעבור לעשייה ולא באו אנשים' זה בגלל שאנשים אוהבים פילוסופיה, אוהבים ברברת, אבל שתדעו לכם לי זה אוכל את הלב, לי מאוד קשה, כי אני רואה הרבה פעמים בנ''א יכול לבוא עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם כי הוא לא התנסה, הוא לא התנסה. אני יכול לדבר אין ספור פעמים על חמלה, אין ספור פעמים על לרחם על הזולת אבל אם אתה לא עברת שמה, חטפת ממנו ובראש עשית תוך כדי זה שהוא צועק עליך.. אתה לא עברת סוויץ' כדי לרחם עליו או לחמול עליו – אתה לא תבין את זה. 'שלום בית' אדם לא יכול לעבור עד שאתה לא התנסית בבעיות של שלום בית, בגלל זה אני אומר לכם' כל מה שאנחנו למדנו כמעט לא שווה כלום, אם לא נתנסה בזה זה לא שווה – צריך להתנסות.

הרבה תלמידים שואלים אותי כל מיני דברים 'איפה לעבוד' או 'עם מי להיפגש' והם בעצמם מופתעים שאני שולח אותם למקומות לא יפים, הם אומרים 'איך זה יכול להיות לאן הוא שולח אותי' אבל זה החשיבות - להיות בין אנשים שהם גם כן נחשבים לעם ישראל ואתה צריך להציל אותם מעצמם ואתה צריך לעבור איתם את כל החוויות שלהם ולנסות לראות מה אתה כן יכול למשוט ואם לא הצלחת לפחות אתה יכול לצאת משם כשאתה מרחם עליהם, זה נאמר על משה רבינו ''ויצא אל אחיו וירא בסבלותם''.. אז מה הוא הצליח לדבר עם משהו? הוא לא הצליח לדבר עם אף אחד ''לא שמעו אליו מקוצר רוח ומעבודה קשה'', גם אותו רשע שהיכה את החבר שלו אמר לו 'רשע למה תכה רעך' הוא אמר לו ''הלהורגני אתה מבקש כשם שביקשת להרוג את המצרי''.. לא שמעו אליו. אבל מה, הוא לא יצא בקטרוג אלא הוא אמר 'אני מרחם עליהם, מסכנים, צריך לעשות משהו להושיע אותם' והתפילה שלו התקבלה והחזון שלו התקבל. אז בכל מקום שבו אנחנו נמצאים.. אפילו אם אתה מונע מיהודי אחד פליטת פה, אתה מונע מיהודי אחד לשון הרע - הצלת את החיים שלו, יכול להיות שזה מה שעמד בינו לבין גזירה. לפעמים חסר לבנ''א עוד לשון הרע אחד כדי שהוא יעבור תאונת דרכים, אתה מנעת את זה ממנו כרגע הצלת אותו. אפשר לתת אווירה שונה במשרד, אווירה שונה בבית, אווירה שונה במשפחה.. למה בעלי תשובה נחשבים לפנאטיים ? למה הם נחשבים לכאלה שעושים בעיות? למה הם נחשבים ללא נעימים ? זה לא אמור להיות ככה, ההיפך, אתה צריך להיכנס למשפחה להראות את החוכמה, למדת דברים יפים אז בוא תראה את זה בתוך המשפחה, בוא תעשה שלום בניהם, בוא תדבר לעניין, אל תקפיד אם אימא לא טבלה את המזלג תשב איתם ותראה איזה אינטראקציה חדשה אתה יוצר ולא להעיר על כל דבר. אם היה כזה דבר היינו יכולים ליצור קידוש ה' ענק, יכולה הייתה להיות מגמה אדירה של חוזרים בתשובה חדשים שהם אפילו מורי דרך רוחניים, שהם אנשים הגיוניים, שהם אנשים שכייף לשמוע אותם שהיו אומרים לך 'אתה חוזר בתשובה? תגיד דבר תורה. היום זה לא בדיוק ככה, אתה חוזר בתשובה מסתכלים עלייך רק אל תדבר יותר מידי,  זה לא אמור להיות ככה. אנחנו צריכים להיות עם חכם ונבון, עם ירא שמים, בעל מידות טובות, דרך ארץ אבל זה בא תוך כדי עשייה. ולא להתבלבל מהרעש, הבלאגן וממה שעושים לנו.. חשוב להיות שם לחוות את החוויה עצמה ולשים אפילו פתק תזכורת ''ויצא אל אחיו וירא בסבלותם''. הם סובלים שתדעו לכם; בוס שצורח בלי הפסקה, הפסדי כספים, לבוש חיצוני מהודר של אישה לצורך משיכת תשומת לב - צריך להסתכל ולחמול עליהם, לא רחמים של התנשאות אלא שככה יהודי צריך להתבזות, או שמדברים לשון הרע כי אין משהו אחר.. זה צריך לעורר רחמים ומיד אח''כ לעלות את זה בתפילה לקב''ה 'יהי רצון שתרחם עלינו, תראה לאן ירדנו' אבל זה חלק ממה שכולנו צריכים לחיות חוויה פיזית של דברים.

אני יסיים בשני שירים שקשורים לעניין הזה; ארז יחיאל 'לך אלי תשוקתי' ו'למענך' וואקלי. אלה שני מקובלים גדולים מאוד שכתבו את השירים האלה מתוך לחיות את החומר, מתוך לחיות את העשייה ומשמה הם מוציאים את הכתיבה שלהם. גם דוד המלך הפך את כל הייסורים שלו לשירים. אז אנשים לא מבינים חושבים שזה שירי עצב, זה לא שירי עצב, זה שירי שמחה כי בתוך העשייה עצמה הוא הכניס את התורה והוא הבין את הקשר מה הקב''ה רצה ממנו, שהוא יתפקד מבחינה רוחנית בזמן העשייה.  

השיר הראשון, מיוחס לרבי יהודה הלוי, אבל זה לא כ''כ נכון 'לך אלי תשוקתי' זה מיוחס לרבי אברהם אבן עזרא, המפרש של התורה, הוא חי לפני 800 שנה והוא כותב שהוא מקובל גדול מאוד הוא קיבל את זה ברוח הקודש אבל אחרי שהוא סבל מאוד. ומתוך סבל גדול מאוד הוא ממש חשב האם לבכות או מה לכתוב לקב''ה מתוך סבל כזה גדול ויצא לו 'לך אלי תשוקתי' הלחן בתימנית. בכלל, הלחנים התימניים נשמרו מבית המקדש הראשון לכן הכי נכון לשמוע את השיר הזה עם הלחן הכי קדום שיכול להיות, זה הכי מתאים.

logo
 
נוה קדשך-בית מדרש לאחדות 
בנשיאות הרב אריק נווה
 
כל הזכויות שמורות
לנוה קודשך © 2018

 

צור קשר

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662857/8
הנהלה
050-7662852 09-8800709

דוא"ל

מפה

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662858 | 050-7662857
הנהלה
050-7662852 | 09-8800709
 

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09