מאמרים

הכנה לראש השנה התשע"ח

הרב אריה חיים נווה

הקדמה

ההכנה לראש השנה היא יומיים: היום חלק א' של ההכנה ביום ראשון הבא חלק ב' של ההכנה. קצת התחלנו לדבר על זה באדמה לעליון 51 היום נרחיב על העניין- הרבה אנשים מגיעים לימות החגים והדבר היחיד שחסר זה הלכות. יהיה הלכות, כל מי שהולך לבית הכנסת זה כבר מסודר מאוד, אין צל של ספק שכמובן צריך ללמוד את ההלכות ולסדר את הכל, אבל הרב לא רוצה לתת לאנשים 'עלה תאנה' להתכסות בו. יש עניין שצריכים להיכנס לראש השנה בדרך מסוימת ולצאת ממנו בדרך אחרת לגמריי והגיע הזמן לזה, הגיע הזמן שנצא מראש השנה אנשים אחרים לגמריי. כל אדם צריך להכין את עצמו שנה שלמה לראש השנה הבא ז''א מעכשיו צריכים להכין את עצמינו לראש השנה תשע''ט. כל אדם צריך להכין את עצמו בכל רגע להתמודדות מול הקב''ה מול האמת ולדעת האם הוא פועל נכון, האם הוא פועל לעיניין ולכן אנחנו עושים כאן את מה שאנחנו עושים. יהיה מסלול שלם שיוודא את זה- 'סוד המהות והעצם' הרב יתן עבודה מאוד מאומצת וחשובה שתכין את כולנו, בלי יוצא מן הכלל, לאן שזה צריך להכין. ב''ה הרב מאוד מרוצה מההשגיות של הקבוצה ומכל מה שקורה סביב האנשים שמגיעים לנווה קודשך והלימודים שלהם, כולם עובדים קשה מתבוננים ועשו שינויים מאוד גדולים בתוך הנפש.

shutterstock 717500614

יחד עם זה יש עניין שחשוב כל הזמן למרכז ולדייק אותו- מבקשים מאיתנו דבקות 'ועתה ישראל מה ה' שואל מעימך כי אם ליראה את ה' ולדובקה בו'. המטרה למעשה דבקות. בחלוקה של התודעה בעשר ספירות-יש כתר חוכמה בינה אח'כ חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות. התודעה שלנו כרגע נמצאת במלכות זה אומר שכשרוצים לעלות למעלה לקב''ה יש למעשה כמה חזיתות. החזית הראשונה היא חזית המידות אי אפשר להגיע לדבקות ישירות מלכות אין סוף, זה בלתי אפשרי, אלא אנחנו צריכים לאמץ את המידות האלוקיות. מטרת האימוץ של המידות האלוקיות להתהוות להיות אלוקי. המלכות חסרת רסן, לית מה מגרמה כלום, אין לה כלום ,'אדם עיר פרא אדם יוולד',היא בלתי נסבלת והיפך האלוקות. קודם כל, כדי להתהפך, צריך להשתלם במידות: חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. אח'כ עניין ההתבוננות הבינה. אח'כ עניין החוכמה. ובהמשך נדבר על הכתר- יש שלבים שאנחנו צריכים לעבור.הרב לא מתכוון לעשות סידרה של תיקון המידות, עשינו אותה. ההמלצה לשמוע, יש גם תימלול מאוד יפה, עבודה גדולה, שעשתה ענת בנקין, ההצעה לקחת וללמוד משמה על כל עניין המידות. השש ספירות: חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד קרויות בשם תפארת (יש להם שם כולל שנקרא תפארת). תפארת- אומנם ספירה שנמצאת בפני עצמה אבל גם כוללת את כל השש ספירות. התפארת בעצמה כוללת שלוש מינוחים: תפארת, רחמים ואמת 'תיתן אמת ליעקוב'. המושג 'תפארת' עניין של פאר הוד הדר, לא סתם מילות מליצה, אלא כל אחד מהם משהו אחר              לגמריי. דבר שהוא מפואר, מה שאנחנו קוראים פאר, זה דבר שהוא אמת. בעולם הרוחני כאשר עולים למעלה ואתה רואה דבר של אמת אתה אומר איזה פאר. פה למטה לא מבינים את המילים האלה נראה כמו ביטויים של יופי אבל למעלה אתה מיד מבין את זה ולכן כל אדם בעל השגה רוחנית שעולה למעלה ורואה את הדיוק של האמת אומר זה מפואר. גם התפילין קרויים פאר ולא שייך לייחס את זה ליופי או לנוי. בתשעה באב אומרים 'פאר תחת אפר', פאר- תפילין 'תחת אפר'- שמים על הראשון בתחילת התשעה באב. התפילין עצמם זה מוחין דהגדלות והמטרה של המוחין דהגדלות לעשות הארת פנים, להגיע למצב שהוא רואה את האמת, לכן תפארת קשורה לאמת. מה קשור רחמים לאמת? להסביר שהקב''ה בפנימיות שלו 'אבינו אב הרחמן', להבין מה זה רחמים, המהות האלוקית היא רחמנות, אהבה. 'רחימו' בארמית זה אהבה. רחמים לא רק לרחם על הבריות כי הם מסכנות אלא זה אהבה וספציפית אהבה ללא תנאי. יש ענינים נוספים, לשון רחם ועוד. אבל בסופו של דבר זה האמת, בסופו של דבר מגיעים אל האמת, כי הרבה אנשים שאתה אומר להם את המילה 'אמת' לא כ''כ יודעים למה הכוונה, נשמע כמו אידאה.

אמת- כדי לעשות את הדרך הרוחנית, כל אדם שרוצה להתחיל את דרכו, בראש ובראשונה צריך  להתחבר למידת האמת זה ה א' ב' של הכל. כדי להשיג את מידת האמת: צריך להגיד את האמת כפי שאתה מבין אותה 'אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות' להיות עובדתי. אח'כ גורר עוד ענינים להיות כנה שלא יהיה לך שניים שלא תהיה לך 'איפה ואיפה'. 'איפה' זה מידה, לא לעשות מידה ומידה, מידה חיצונית ומידה פנימית. מצריך כנות, אתה צריך לדעת שגם השני יודע ושומע ממך את האמת. לא יכול להיות שתהיה נוכל או תמסור למשהו מידע כוזב: מידע כוזב יכול גם להיות מניפולטיבי, מידע כוזב גם יכול להיות מראה שטחי- אדם שמתקשט יתר על המידה שקרן במראה שלו וזה גם בעיה. לא מדובר רק בענינים חיצונים, אומרים לרב 'לא ללבוש טלית שאינה שלו'- לא לייחס לעצמך כוחות רוחניים, יכולות או מידע שאתה לא ולמכור לתלמידים שקרים, אסור להתעטר בטלית שאינה שלו..זה חיצוני. הדיבור צריך להיות דיבור של אמת. כל הדברים האלה קשורים למידת האמת. צריך לדעת שתחילת הדרך היא אמת- אדם שרוצה להתחיל את דרכו ולהחשב כמתפתח רוחני זה להגיע למידת האמת.

ספירת הדעת- כתוב שיש עשר ספירות ככה אומר ספר יצירה 'עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה' לא הכוונה שהוא רוצה להגיד יש עשר בדיוק אלא 'עשר ולא תשע' שלא נחשוב שמלכות בגלל 'שלית מה מגרמה כלום' נחשבת לסיטרא אחרא אז זה לא שייך לספירות אלוקיות ולא צריך להחשיב אותה, אז נגיד 9 ,  אומר 'עשר ולא תשע' כי גם היא צריכה להיות מתוקנת. 'ועשר ולא אחד עשרה' כי באמצע יש את ספירת הדעת שהיא החיבור בן חוכמה לבן בינה ואנשים יכולים להגיד יש אחת עשרה ספירות יש ספירת הדעת. אבל דעת זה לא ספירה שעומדת בפני עצמה, דעת זה התחברות, אופני ההתחברות. כשמדברים על אופני ההתחברות כמו להתחבר לעומק שיש בך כמו להתחבר לעומק ההוויה. את זה עושים: בהגות, את זה עושה הזמן, את זה עושה ההתבגרות, את זה עושה הצער, את זה עושה היסורים אז מבקשים מאיתנו דעת כשדעת זה התחברות. אי אפשר להתחבר אם אתה לא מתחבר לאמת. אם אתה לא מתחבר לאמת למה אתה מתחבר לכן יש הרבה מאוד אנשים מחפשי אמת וזה טוב מאוד אבל הם צריכים ממש לוודא שהם מתחברים לאמת וזה תחילת הדרך. ההתחברות אל האמת מוגדרת בקבלה, במילים שלנו, התחברות האדם לעצמו. 99  אחוז מאוכלוסיית כדור הארץ בכלל לא מחוברת לאמת לכן כולם נוכלים שקרנים ומניפולטיבים ואי אפשר להאמין ולסמוך על אף אדם הוא לא מחובר לעצמו. המושג להיות מחובר לעצמך לא 'רוחניקי', להיות מחובר לעצמך זה להיות מחובר למידת האמת. לדברים האלה יש רבדים ויש עומקים שברגע שהאדם יכנס לעומק שלהם יגלה שם רבדים מטורפים עד שיגיע לאמת האולטימטיבית הוא צריך לחשוף את האמת האוביקטיבית שיש בבריאה. מה היא האמת שנקראת האמת לאמיתה. כל פעם שיחשוף שלב יבין שהשלב הקודם הוא שקר, עד שיגיע 'לעילת העילות וסיבת הסיבות', בשביל זה צריך עומק עצום שאי אפשר להגיע אליו אלא רק בהגות.

בשעורים האחרונים נאמר שגדולי ישראל יפתחו ג'אנר חדש לכתוב על ההגות. יש את 'דרך היחוד', חוברת של הרב מאיר מורגנשטיין, אחד מגדולי הדור נחשב למבריק ועילוי, כתב את 'ספר הייחוד' ספר על הגות קבלית אך עושים הגות קבלית אך מייחדים ואך עושים כוונות. יש עוד: המחבר של בלבבי, הוציא סדרה של עשר שעורים שקשורים להגות. הרב אסף משה בילר, שעשה את 'קול דממה דקה'. לאט לאט מתחילים לדבר על זה ולהוציא את זה, בין אם ביודעין ובין אם לא ביודעין (בין אם זה במודע או לא מודע) ועוד יוציאו. מחכים גם שהרב שליטא יכתוב דבר גדול מאוד ,יהיה ממש בקרוב. אבל חיבים את זה בלי זה אי אפשר לדבר על כלום- כותב את זה בתחילת המאמר אומר, מי שלומד קבלה יכולה להיות חיצונית לו ולא פנימית לו, יכול להגשים דברים ובזה להרוס את העולם, רק בדרך של הגות פנימית, יכול להתחבר לדברים שנאמרים.

הגות- חלק גדול מהבנת חוכמת הקבלה, המילים שכתובות נראות גבוהות ולא מפה. אתה אומר מי יסביר לי את זה- 'מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו'. גם אם תלך לרב ותאמר קראתי בעץ החיים ככה וככה אולי הרב יסביר לי? הוא לא יכול להסביר לך כי זה נעשה מעומק אחר, אין לו מילים אפילו להבהיר לך, אז צריך להיכנס לעומק כדי להבין את המילה. יוצא, שההגות, כאשר ההגות למעשה היא הנהגת הרצון, והנהגת הרצון לגלות את האמת זה תחילת ההגות. אנחנו צריכים לשים להגות שם 'והגית בו יומם ולילה', 'בו'- בספר התורה הזה. כל העניין של 'לשמה' להגיע לדבקות, להגיע לקב''ה אז ההגות למעשה היא להבין את הקב''ה. אם ננסה להבין מה זה הקב''ה, צריך לשים כמה מילות דגל שיסמנו לנו מה זה הקב''ה, המילה הראשונה אמת. הכוונה אמת נצחית, צריכים להגיע לעובדה לא משתנה ועל זה נאמר 'אני הוויה לא שניתי'. אתה צריך להגיע לאקסיומה שבו אתה אומר מפה אין עוד סיבה ומסובב אין עילה ועילול הגעתי לסיבת הסיבות ולעילת העילות. אז קודם כל הנהגת הרצון שלנו זה לחפש את זה. יש גם את דרך האמת: קודם כל להגיד עובדות, לא לספר סיפורים, 'ולא לתחמן', לא להוסיף לעובדות, צריך לשים לב טוב מאוד לכל מה שאתה אומר ותסנן הרבה כי רוב האנשים מדומינים לגמריי 'ומוכרים כל מיני דברים שלא קשורים לכלום'. רגשות- אתה צריך לראות אם הרגשות שלך אמיתיים. אתה צריך לבחון את עצמך כל הזמן עם כל דבר ביחס אל האמת אפילו אם אתה מוצא את עצמך חושב, האם אני חושב דימיון או שזה אמיתי.

אמת מייצבת הכל- נניח קורה לאנשים קטסטרופות בחיים באופן אוטומטי מספרים לעצמם טרגדיות. בסיפור הטרגדיה שאתה מספר כאילו אנשים פוגעים אוכלים ושותים לי, אתה אומר הנה זה אמיתי, אנשים עושים לי את זה. גם את זה צריך לשאול אם זה אמת? זה שקר וכזב ודימיון נוראי ואדם רק מענה את עצמו ואת הסביבה שלו בזה שמספר לעצמו כל הזמן סיפורי קורבנות. למה? כי אם אמרנו שהקב''ה אמת צריך לגזור מזה מה הכוונה שהקב''ה אמת. אם הקב''ה אמת זה אומר שהוא טוב ומטיב וכל מה שעושה עושה לטובה והוא בנה את העולם מתוך חסד ונתינה. אז אם אתה עובר חוויות פיזיות אפילו שהם הפוכות לזה אתה לא מחובר לאמת כי משהו נותן לך מתנה ואתה אומר זה כואב לי, משהו מביא לך עוגה ואתה אומר אני עם סכרת, משהו נותן לך חיבוק ואתה אומר זה לוחץ לי על הראות..זה לא אמת. כאן ניכנסים לאבחון יותר מדוייק שצריך להילחם עליו כדי שנבין על מה אנחנו מדברים פה ומאוד חשוב שנבין את זה. אנחנו לא יכולים לחיות בדואליות מצד אחד ללמוד וללמד: הקב''ה טוב ומטיב, אין עוד מלבדו, עולם חסד יבנה, נתינה, השגחה פרטית (כל אחד אומר את זה בפה, זורק את כל הסיסמאות) אבל 'השכן שלי צריך לתלות אותו'.. לא הולך ביחד. לכן האדם מוצא את עצמו על שביל של שקר זה לא רק שביל של רוע. נראה כמה שאמת דבר שמייצב לך את הכל הוא גם מיישר לך את הטוב ואת הרע, שאם תבוא ותגיד הוא עינה אותי הוא עשה לי, ישאלו אותך בשמים זה אמת מה שאתה אומר. לא ישאלו אותך אם זה טוב או רע, אם זו החוויה האישית שלך, אם זה המקום שלך- הרבה אנשים אומרים זה המקום שלי כרגע אז מה אם זה המקום שלך זה מקום של שקר צא מהמקום הזה.''זה המקום שלי כרגע אני לא מכיל כלום'' בטח שאתה לא מכיל כלום אתה מכיל קורבנות, אני מסכן..את זה מכילים (מכילים את 'האני' המסכן). למעלה לא ישאלו אותך: אם זה טוב או לא טוב, אם נעים או לא נעים לך, אם זו היתה חוויה סוביקטיבית או אוביקטיבית, ישאלו אותך אתה עכשיו טוען המון טענות האם אמיתי מה שאתה טוען שהבנ''א הזה אשם. מכוון שאנחנו הולכים לעבר הקב''ה חייבים לייחס הכל אל הקב''ה כדי לעשות 'אין עוד מלבדו' חייבים לאיין את כל שאר הדברים כל ההתמודדות שלי היא מולו בלבד. הבנק, האנשים, הבן זוג, הילדים, המחלות, הכל זה הוא בלבד.. וזה אמת, לא קשור לרע או טוב קשור לזה שזה אמת ואז זה הופך המון דברים ללא רלוונטים. מלא האשמות הופכות להיות לא רלוונטיות, מלא סרטים וסיפורי קורבנות נהפכים להיות לא רלוונטים, בתי דין שאנשים לוקחים אחד את השני נהפכים להיות לא רלוונטים. ההתמודדות שלך זה מולו בלבד אז אתה צריך לדעת מה זה אמת וזה עניין של 'דרך אמת', כל התורה היא 'דרך האמת', תורה לשון הוריה מה היא מורה? את הדרך אל האמת. יש את האמת כתחנה סופית שאליה נגיע ויש את 'הדרך אל האמת'.

צריך לעשות לעצמינו סדר- הקב''ה ברא את העולם. א. הוא טוב ומטיב. ב. יש בחירה? ג. האם מה שאני מקיים כאינטראקציות חברתיות זה מול אנשים או מול הבורא. ברגע שיש את כל הדברים האלה אני עושה לעצמי רשימה ועכשיו בוחן את כל מערכות היחסים שלי אל מול הבורא. עם הבן זוג שלי, עם אבא שלי, עם אמא שלי, עם הילדה שלי, עם הילד שלי, עם השכן שלי, עם הבוס שלי- לשים מאחורי הכל את הבורא. הוא זה שהלביש את זה על הבנ''א הזה ועל הבנ''א הזה, שלח לי את השליח הזה ואת השליח הזה- שייך לאמת לא שייך לטוב ורע.

לראש השנה הרב רוצה להביא אותנו רק עם הקונספט אמת-  ברגע שאתה מגיע לקונספט ומכניס לשם את הכל  זה יהיה לך 'אבן הבוחן' לבחון כל דבר. נראה כמה בהירות זה נותן כמה שכל זה מיישב.למה? כי על רגשות אתה לא יכול להתווכח עם בנ''א. בנ''א פגע במשהו אומר לך זה כאב לי אתה יכול להגיד לו לא זה לא כאב לך?! אי אפשר להתווכח איתו על רגשות. אבל אתה יכול לשאול אותו מה שאתה עכשיו מדווח, כל הרוע, כל מה שעברת שייך לאמת? יראו לך בשמים, הקב''ה יאמר לך: אני עשיתי לך, למה אתה כועס עליו, למה אתה נלחם איתו, אתה חושב שהוא זז מאליו, זה ישות אוטונומית, מי עושה פה הכל- אני. למה שלחתי אותו? זה נסיון שלך שלחתי אותו 'למען נסותך למען ענותך'(כתוב בתורה). בכל זאת נשמע: הוא אשם היא אשמה, ההורים שלי אשמים הם אלה שגרמו שאהיה כאן הם דחפו אותי לפסיכולוג, המורה שלי לא היתה טובה בגלל זה יצאתי בלי בגרות..מאשימים את כל העולם. אין האשמות אתה צריך להוריד את כל האשמות. המילה 'אשם' זה שקר, צריך לשים אותה באזור השקר (כדאי לעשות  קופסאות של 'אמת ושקר'). אנחנו מתמודדים כאן בלי רגשות, זה מה שיפה באבן הבוחן הזו, רגשות אף אחד לא יוכל להתווכח איתך, אם מה שעשו לך טוב או לא טוב, פוגעני או לא פוגעני- כאב לך מי יתווכח איתך אבל אפשר לשאול אותך האם זה אמיתי.

אבן הבוחן, לעלות את הכל למקום קר קצת, שכלי, מוגן מרגשות- צריך לעלות למקום מוגן מרגשות, למה? כי השוחד יעוור עיני חכמים. אם אתה פגיע תגיד כן הוא אשם כי הוא פגע בי, מעצבן אותי שהוא פגע בי ואף אחד לא יוכל לזכות אותו. אנחנו צריכים להגיע לראש בשנה לא רק ברגשי על החטאים שעשינו אנחנו צריכים להגיע גם עם סליחה, לסלוח לזולת. כמה אנשים מגיעים בראש השנה וביום הכיפורים לסלוח לזולת- אומרים לך מראש עצם היום מכפר, הקב''ה אומר ביני לבינך אל תדאג, הכל מכופר, אבל בן אדם לחברו..לא. מי ביקש סליחה אמיתית בן אדם לחברו? אף אחד, מי עשה באמת שלום עם החבר שלו? אף אחד, למה? כי אתה פגוע ממנו ורגשית אתה לא מסוגל לעשות את זה. לכאורה נראה לך מאוד צודק כי הפגיעה היתה מאוד חזקה ונראה כאילו אנשים עשו לך זדון שאם תגיד לא עשיתי כלום הבנ''א עשה לי ככה וככה יגידו לך וואלה אתה צודק רק יש כאן בעיה זה שקר לא אמת. אתה מייחס את זה לאדם במקום לייחס את זה לבורא אז עכשיו ביום הכיפורים אתה לא מסוגל לסלוח לו, מה עשינו בזה?! אי אפשר שביום הכיפורים תגיע ברגשי אשם כי ברגשות אף אחד לא יוכל לעזור לך. רגשות זה כוויה, זה פצוע אז זה פצוע, אבל אפשר לשאול אותך הפציעה אמיתית או שציירת פציעה 'חבל על הזמן'. ביום הכיפורים צריך לדעת שהסיבה לסליחה לא בגלל שהאדם עשה לי את זה חשוב להכניס את הדברים להקשרם הנכון. להכניס להקשר נכון- כל הפועלים פה כולם שלוחי הבורא וזה אמת כרגע לא שייך לשום דבר חוץ מזה שזה אמת. השאלה לפי כל מה שלמדנו, אמת שהוא שלוח של הבורא? כן..גמרנו..יש לך עכשיו אינטראקציה עם הבורא..תענה לו. למה שלחת לי את הבנ''א הזה? למה שלחת את המנהל בנק? את הבן זוג? כרגע הבעיה שלי איתך לא עם הבן זוג..

עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, כל דבר שקורה קשור אליי, לא קשור לאנשים אחרים..זה אמת-אפשר להגיע כרגע: אני משחרר את כל העולם לגמריי, מקבל את כל העולם כנסיון (מקבל את הנסיונות מאת הקב''ה) ועכשיו למעשה אני יכול לשבת רק בני ובין עצמי. כאן יכולה להיות החמרה שאדם החמיר עם עצמו מאוד ולהגיד 'הייתי לא בסדר' ולאכול את הלב עד אין קץ,אני יכול להאשים את עצמי? לא. אדמה לעליון 50 דיברנו על רעיון של 'שכניתא בגלותא': כאשר הקב''ה זורק אותך נראה כאילו עכשיו לא מצאת חן בעיניו ויום אחד מקרב אותך וכאילו מצאת חן בעיניו, האם זה בידי השכל האנושי לדעת מתי הוא מוריד ומתי הוא מעלה? לא. יוצא, גם האשמה עצמית לא שייכת. אומר את זה במפורש במאמר 'שכינתא בגלותא' גם במצבים בהם אדם אומר היו לי רגעים בהם אני לא רציתי לעבוד את הבורא.. אומר זה עובד עבודה זרה. יוצא, שאם אני לא מאשים את הבריות ולא מאשים את עצמי, את מי מאשימים? זו התבנית: את מי מאשימים. למה צריך להאשים משהו? אולי האמת היא משהו אחר לגמריי. האמת היא שאנחנו עוברים מסע, זה האמת, ורק מתבוננים במסע. המסע חושף מאיתנו הרבה מאוד דברים אבל מאוד חשוב להישאר עם 'אין עוד מלבדו', לא יכול להיות 'אין עוד מלבדו' וגם אני' גם אני צריך לאיין את עצמי. אם איינתי את כל האשמים לאיין גם אותי, אני חייב לא להיות אשם.

כשמגיעים לראש השנה על מה עושים תשובה? שלא הבנתי את זה- אפשר לעמוד שם ולהגיד רק חבל שלא ידעתי אותך, פסקה מ''ב בתלמוד עשר הספירות, אנחנו לא מבינים את הבורא- זה כל האשמה. עיקר יום הדין האמיתי שאני לא מבין אותו, לא טרחתי במהלך השנה להבין אותך יותר במה הייתי עסוק? בדרמות. הייתי עסוק בדרמות במקום להבין אותך, במקום להיות בקשר איתך, במקום להיות בשותפות איתך, במקום לנסות להבין לאן אתה מוביל את הבריאה. במקום להיות שותף ולרקוד איתך הייתי עסוק בענינים שלי- התעצבנתי עלייך שיצרת לי דרמות אז עיקר יום הדין שאני לא מבין אותך. נפגשים איתו שנה נוספת הקב''ה אומר נו השנה אנחנו יותר קרובים? אתה מבין אותי יותר? לא, על זה צריך לעשות תשובה. נחשוב שנה ועוד שנה- חיים עם בן זוג ואתה לא מבין אותו והוא לא מבין אותך התסכול הכי גדול שיכול להיות. לא מה עשה לך במהלך השנה, יכול להיות מלא דברים שהבן זוג עשה במהלך השנה, אנחנו עושים אחד לשני מלא דברים במהלך השנה: זה פגע פה זה שם, זה הרים את הקול, זה הפך את הכסא אבל בסוף שנה לבוא ולהגיד אתה יודע 'אני לא מבין אותך'. תכלס אני לא מכיר אותך, היית איתך בחופה ועד עכשיו לא מכיר אותך, אני לא יודע עם מי אני נמצא..זה הכי כואב..כי זה אמיתי. למה אנחנו רבים? לא מכירים אחד את השני. אותו דבר- שנים שלמות היינו בתשובה, הולכים לשעורים, האם מבינים יותר את הקב''ה? מי שאומר כן שיכתוב מה זה הקב''ה, כראות עיניו אין לזה כמובן הגדרה, או שעדיין נשאר במונחים ילדותיים- של כל יכול, אבאל'ה שבשמים, הבנק הרוחני שאפשר לפנות מתי שרוצים..אין הבנה מה זה. איפה ממעשייך היכרנוך, איפה לדעת שהוא אמת, אחדות, אהבה ללא תנאי, חסד, אין בחירה, אין עוד מלבדו, שהוא מנהיג את העולם, שהוא המלך.

 

יש עניין של מלכויות אנחנו הולכים להמליך אותו, את מי אתה ממליך- כל השנה אתה אומר הוא לא מלך, הוא לא פה, בא בראש השנה ואומר לו אתה המלך. הוא אומר לך אך זה מסתדר? יום אחד אתה ממליך אותי, עושה מלכויות שופרות- אומר 'אתה המלך', ה' הוא האלוהים, וכל השנה אתה לא מתנהג ככה. לא אומר ה' הוא האלוהים, אני כאילו לא מלך בממלכה שלך, כאילו לא אני פועל את כל הפעולות- נראה כאילו אבא שלך שצעק עלייך עושה את הפעולות, הבן זוג שצעק עלייך עושה את הפעולות או אתה אשם וכרגע כופר כנגדי ואתה עושה את הפעולות 'כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה' גם ברע. אז איפה הקב''ה היה  365 ימים בשנה?  כל יום צדיק צריך להגיד הנה הוא, הנה הוא, הנה הוא. ברגע שאדם יבין שהקב''ה פועל כל דבר לאט לאט תהיה רק צופה צף ורק תסתכל על הדברים, כמובן שיש בזה תפקיד לא רק צופה צף, עם הזמן אתה צריך לשייך הבנה לפעולות שלו. להבין מה הוא עושה? לאן הוא מוביל אותנו? כמו להיות תלוי על הגב של משהו שיגיד לך אתה רוצה לראות אך אני עובר פה שבוע? אתה רוצה להכיר אותי? תתטפס לי על הגב שבוע, אל תגיד כלום ואל תשאל כלום, רק תיראה מה אני עושה, במהלך השבוע תגיד אם הבנת אותי. ואז הוא יכול לראות עם מי אני מדבר, עם מי אני מתעסק, עם מי אני עושה חסד ועם מי לא, עם מי אני מתעצבן, למי אני פותח ולמי סוגר ואחרי שבוע למעשה צריך רק לקלוט אותי. לא אמור להתערב בשום דבר- גם אם אני נכנס למקום חם לא צריך להגיד חם לי, למקום קר לא צריך להגיד קר לי, הוא לא צריך כי הוא לא הפואנטה. הוא צריך להגיד אני רכוב כרגע על בנ''א שניכנס לכל מיני מקומות, מנסה להבין אותו, מה המקומות שניכנס אלהם, מה הוא מנסה לעשות וככה תפתח אינטואציה לפעולות ולאט לאט נקלוט את הבורא. צדיקים אמרו כל מה שהקב''ה עושה עושה לטובה האם אמרו את זה מפטאליות? כאילו בואו נזרוק את זה עליו וזהו..נזרוק את השכל ונאמר כל מה שעושה הוא עושה לטובה..כמו הסבתות? כשנחום איש גמזו אמר 'גם זו לטובה' האם אמר את זה סתם ככה?! מדובר באנשים בעלי השגה עצומה כשאמרו את זה אמרו בלשון עדות. אסור לבנ''א להיות חנפן, להגיד משהו שאתה לא סגור עליו, אם אתה לא עד אסור לך להגיד את זה נקרא חנופה (יש הגדרות מדויקות מתי זה חנופה ומתי אתה אומר את האמת). יכול אדם להגיד לקב''ה 'אני אוהב אותך' בשמים יגדירו אותו חנפן ויכול להיות אדם שיגיד אותם מילים באותו עת ויגדירו אותו 'עד' ויקרא 'אהובי' כמו אברהם אבינו. למה..הם השתמשו באותם מילים? נכון איפה זה ואיפה זה. לכן 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד' שמע- ע גדולה. אחד- ד' גדולה. לשון עד, תעיד שהכל אחד, אל תגיד כן הכל אחד אתה צריך להעיד שהכל אחד. ישאלו אותך אך הרגשת שהכל אחד? אתה צריך לדעת לספר סיפורי השגחה מטורפים של קשר בן דבר לדבר מקצה עולם אחד לקצה השני של העולם, אתה צריך להראות את ההתחברות שלך..וכל זה תחת הכותרת אמת.

shutterstock 698996389

ה' אלוהיכם אמת- אם בראש ובראשונה אנחנו רוצים להגיד 'ה אלוהיכם אמת' צריכים שזאת תהיה אמת המידה ולדעת לשים קופסא- כל דבר לשים בקופסא של אמת או שקר. מה אמת בחוויה שלי ומה שקר בחוויה שלי- וזו לא יכולה להיות חוויה שלך, זו לא חוויה סוביקטיבית, בחוויה הסוביקטיבית שלך אתה לא יכול להגיד זה המקום שלי..זה המקום שלך..אז אתה שקרן..ולכן כל דבר אתה רק תרשיע. לכן הרב לא אוהב את הקורסים למינהם שאומרים 'תגידו זה המקום שלי', בנווה קודשך לא אומרים זה המקום שלי קצת מציקים לבנ''א. המקום שלך יקבע באמת לפי המקום שלך- לפי השכל שלך, לפי הקביעות שלך, לפי השפיטה שלך ולפי היכולת שלך באמת לברוא אמת ושקר זה יעשה מאליו אבל אל תיפול עכשיו לדברים כמו: אני עכשיו פגיע, זה המקום שלי. המקום הפגיע שלך, לא בסדר שזה המקום שלך, כי במקום הזה אתה מחריב את העולם: האישי שלך, את העולם של הקב''ה ואת כל החברה בכלל אז אין לך בכלל זכות להגיד זה המקום שלי. היום נתנו לאנשים המון מקום להגיד: 'אני מסכן', 'זה המקום שלי', 'כרגע אני נמצא פה', 'כרגע אני לא מכיל'. הרב לא מסכים עם זה בתוך עמי אנוכי יושבת וגם הרב בעצמו בנ''א ויודע טוב מאוד להגיד מתי זה המקום שלו, להיכנס לרגשי חמש דקות, ואח''כ לצאת משם ולהגיד זה לא המקום שלי, לא בסדר שהייתי שם. אבל באותו מקום שאדם אומר זה המקום שלו הוא הורס את העולם ולכן הרב לא נותן ליגטימציה לאף תלמיד/ה שאומרים 'כרגע זה המקום שלי, אני כועס מאוד.. הרב אומר 'אז תתקשר בעוד יומיים'. לא נכון לעשות את זה, אדם צריך לדעת מה קורה כשהוא אומר דברים מתוך המקום שלו, המקום שלנו זה שקר. אתה רוצה לדבר מתוך מקום, תדבר מתוך המקום של הקב''ה , אל תדבר מתוך המקום שלך, צריך בשביל זה גדלות ולא לתת לגיטמציה לאנשים ליפול. הרב לא אוהב לתת לאנשים לגטימציה לאנשים ליפול כי בנפילות- לא נופל לבד, מוריד איתו את כל העולם, 'כולם אשמים'- מתחיל 'לחסל חשבונות' והכל שקר. לא תגיד שזה באמת פגיעות של 'בוא אתן לך חיבוק' זה פשוט שקר: הוא מספר שקרים..מספר לעצמו שקרים, משכנע את עצמו, משכנע את הסביבה, משכנע את המטפלים שלו, את המטופלים שלו ורק מפרסם שקרים. זה הבעיה ואת זה אי אפשר לסבול והשמים לא מקבלים את זה ועל זה תצטרך לעשות תשובה גדולה אז למה להגיע לזה?! נכון שיש פגיעות, כולנו פגיעים, זה בסדר גמור להיות פגיע, תיקח חמש דקות להיות פגיע.. מותר לך..אבל אחרי החמש דקות האלה תחשוב טוב טוב מה אתה הולך אח'כ להוציא מהפה. עם ישראל הוא עם גיבור, לא עם רכרוכי, וכישות גבורתית זה 'אזהו גיבור הכובש את יצרו' וצריך לעמול על זה הרבה מאוד. הדור הזה יותר מידי נופל, יותר מידי רפוי, יותר מידי בדיכי, יותר מידי רפוס, כל דבר קטן משכיב אותו במיטה..אין לזה לגיטמציה.אם זה היה עניין רגשי אמיתי..נחבק נרים ונחכה לך.. אבל ברגע שאתה מפרסם שקרים זה כבר בעיה, הקב''ה לא טולרנט לזה, וכל דבר שתוציא מהפה שלך תחת הפגיעות האישית שלך תצטרך לשלם על זה אז למה? למה לעשות את זה?! לצורך העניין- אם ניפגעת, תיקח אוויר, תעשה עבודת התבוננות כי זה הנסיון, בוא תצא מזה אדם גדול, תצא מזה אך אתה מזכה את כולם במיוחד את הקב''ה. הבעלש''ט אומר שהסליחה הכי גדולה שצריך לתת בראש השנה זה לקב''ה, הוא כיוון לכתחילה כדי לייחס הכל אליו. לכן זאת אמת מידה וזאת אמת מידה מאוד חזקה כי כל האנשים עסוקים בלהאשים מהבוקר עד הערב או אנשים אחרים או את עצמם. לאדם יש שתי כפתורי השמדה או 'השמדה המונית' או 'השמדה עצמית' אחרי שהוא עושה השמדה המונית- אתה אומר לו זה לא שייך: האדם ההוא שיקף לך משהו, האדם ההוא שיקף לך משהו, זה שליח וזה שליח..אתה קולט אף אחד לא אשם במצב שלי. מה אתה עושה? אני אשם 'כפתור להשמדה עצמית'- אני בדכאון, עצוב, לא מסוגל להתרומם, אני רע, אני לא איש אמת..למה?!! לא צריך את שני הכפתורים האלה, לא חייבים את השאלה מי אשם- השאלה 'מי אשם' לא רלוונטית. כשאתה אומר לבנ''א אף אחד לא אשם הוא נשאר עם השאלה אבל מי אשם? אם הוא נשאר עם השאלה הוא ייצר אשמים כי השאלה עומדת. אבל צריך לדעת ש 99 אחוז מהשאלות שלנו לא רלוונטיות ולכן אתה צריך לשאול את עצמך האם השאלה שאני שואל רלוונטית? והמונחים של זה מונחי אמת, האם כלפי האמת זה נכון? האם זה רלוונטי כלפי האמת? ואז תראה שהרבה זה לא. אז ממה כל הדרמות, העצבים, הרגשות, הבכיות, והטיפולים הפסיכולוגים ולהאשים אותו ואת ההיא למה אתה צריך את זה? זה לא הם כולם פה שליחים גם אתה שליח. אז מה קורה כאן? יש התנהלות של הקב''ה- הקב''ה זה 'שכינתא בגלותא' זה הרעיון של 'שכינתא בגלותא'. השכינה בגלות זה למעשה, כל מה שהוא לא הבורא בכבודו ובעצמו, כל מה שהוא לא אור אין סוף- אור אין סוף ומטה, נקרא השכינה. השכינה כרגע נמצאת בגלות, גלות לשון גילוי- היא צריכה להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו, אנחנו עומדים על גבו של הקב''ה ועוברים איתו את כל התהליכים זה 'דרך האמת'. באנו ללמוד קבלה, קבלה זאת דרך האמת. במקומות אחרים אפשר לשמוע שיחות מוסר והרבה מאוד דברים כמעט מוסלמים במיוחד עכשיו קרוב לאלול, אבל זה לא דרכינו, אנחנו לא אוהבים את הדברים האלה. תורת הקבלה שיחררה אותנו לחירות היא אומרת זה לא הסיפור שלך זה הסיפור שלו, אתה צופה. התפקיד כצופה להיות שותף . שותף צריך להבין אותו, תנסה להבין אותו, תעלה על הראש שלו, ותנסה לעשות את זה כמה שיותר מהר.. תנסה להבין מה הבורא עושה.

 

מה הבורא עושה? מכניס אותנו לעומקים- בדרמות שיוצר, יוצר אצלינו יכולות הכלה, יכולות הבנת הזולת, יכולות תקשורת. ראש השנה מזכיר לנו לחזור לטבע הרוחני שלנו האם אהיה בן אדם שמספק נוכחות תשומת לב הקשבה..לשם הקב''ה מוביל אותנו, המסע להוביל אותנו לשם. למה הוא עבר בגועל נפש? למה היתה שיכנתא בגלותא- לעבור דרך המאפיות, לעבור דרך נערים שדוקרים אחד את השני ועוד..זה המסע של הקב''ה, לעבור בגועל נפש הזה. זה הרעיון וזה המסע שלו, כי כשאתה עובר את המסע שלו, אתה שואל למה אני רואה את זה? למה אני עובר את זה? גם כשאתה רואה חדשות יש 'מיני שותפות' כי אתה לא עובר את זה על בשרך אבל כשקוראים/רואים דברים כאלה אפשר לשאול למה אני קורא/רואה את זה? הקב''ה מראה לך עוד דרך אך אפשר לדוגמא לעוות מערכת יחסים, אך אפשר לעוות אהבה, אך אפשר לעוות כל דבר. במקום לקרוא ולהגיד 'אני לא מכיל את זה, לאן הגענו, העולם אכזר, אני לא יביא יותר ילדים לעולם הזה' אפשר להגיד הקב''ה הראה לי עוד עיוות עוד משהו ועוד משהו. לדוגמא, עד איפה הקינאה מגיעה, עד איפה בנ''א רוצה להגיד 'אני' 'אני' 'אני' ואם נראה לך שאתה יודע די הקב''ה מראה לך עוד תופעה ואז אתה לא יודע די, למה? כי זה עדיין כואב, כשתגיע למצב שיראה לך את כל הגועל נפש וזה לא יכאב תגיד ראיתי, מציתי,הבנתי..הוא יאמר בוא נעבור לטוב. למעשה זה מסע שלו ואנחנו על הגב שלו וגם אם עוברים במקומות לא יפים צריך לנסות להבין מה הוא עושה בזה, וצריך להבין מה התעוות בזה. הורים שמטרידים מינית את הילדים שלהם זה עיוות שצריך ללמוד ממנו, כל הטרדות זה עוות שצריך ללמוד ממנו, אבל צריך ללמוד מה היה כאן העיוות. העוות: לא יודעים מה זאת אישה אין לאנשים מושג מה זאת אישה, על מה הטרידו- מה היה שם שהיה צריך את ההטרדה, מה הוא מבקש. כל דבר כזה זה התבוננות אז במקום להפוך את זה לדרמה של 'הוא אשם' 'היא קורבן' 'הוא לכלא' 'היא תתנו לה ביטוח לאומי' ובזה גמרנו את העניין..לא כך. ככה האנושות אוהבת לעשות- לסגור הכל בדרמות, בבתי משפט, בבתי כלא ומשטרות זה לא ככה. מי שרוכב על הגב של הקב''ה והולך ביחד איתו הוא אומר לך בוא איתי..ככה למעשה אמר דוד המלך 'כגמול עלי אימו כגמול עלי נפשי' כמו שגמול הולך על אמא שלו, גמול- ילד עד גיל 3   .אמא שלו לוקחת אותו לכביסה, לחברה, למכולת הוא לא שואל אותה אמא לאן את הולכת, מה את עושה, כייף לו, כל עוד הוא על אמא, כך הוא לומד להכיר את המכולת, את החברה ואת הכביסה. אותו דבר- הקב''ה אומר בוא איתי, אקח אותך לטיול, נעבור בטיול בכל כוחות הנפש, אגלה לך את כל כוחות הנפש שיש יפים ולא יפים, מוזרים מעוותים. אני רוצה שתתבונן ותגיד לי: מה אתה חושב על זה, מה אתה מרגיש כלפי זה. במקום להיות צדקן, מיד להפעיל משטרות ואזיקים, אתה צריך להתבונן: מה קרה כאן, מה עוות פה. יש הרבה אנשים שתפסו על הטרדות- אחד מהם אמר לשופט 'כבוד השופט אני לא מבין עכשיו מה ההבדל  בן הטרדה לבין אם 'אני מתחיל' באופן לגטימי עם אישה', השופט ענה לו אני לא יודע.. הגיע לרמות כאלה. אותו אדם אמר לשופט 'אתה קורא לזה הטרדה, אני מרגיש שהתחלתי איתה, רציתי אותה, מצאה חן בעיני ככה אני מתחיל עם נשים, לא אנסתי אותה, מה רע בזה'?? אז היום יש טשטוש. בחדשות כשאתה שומע אתה אומר הוא לכלא 'הוא מעצבן אותי' זה לא ככה..יש עבודת בירורים שצריך לברר, מה השאלות שהוא מעלה כי יש לו כושר שיפוט כנראה לא טוב. הרבה פעמים במשפטי אונס הצדיקו את האנס, למה? כי האנס אומר היית איתה בהתחלה היא הסכימה באזשהוא שלב אמרה לי לא מה אני אמור לעשות?! (לא מדברים על אונס שלקחת ולחטוף מהרחוב) הרבה פעמים הם שוחררו. אבל התורה נורא מוגדרת יודעת להגיד מתי שאישה אומרת 'לא' מהרגע הזה התחיל 'אונס' אצל שופטים זה לא ידוע אומר 'אבל אם היא הלכה, בילתה איתו והיתה איתו אני לא יודע מה היה לה ברגע האחרון אני לא יכול להאשים אותו באונס' ויש לנו המון אנסים משוחררים. ושוב הראש הנקמן שמחפש אשמים מה רוצה? למצוא את האשם, להכניס אותו לכלא, שיהיה כתוב שהתיק נסגר. והיא- קורבן אונס ותקבל ביטוח לאומי וטיפול פסיכאטרי וסגרנו רגשות אשם..לא. אני אמור עכשיו לנסות להבין אותה, לנסות להבין אותו, לנסות להבין את האינטראקציות- למה? כי כל זה תורה. אם התורה דיברה על הלכות קירוב והלכות ייחוד, הרבה מאוד אנשים התחילו לשאול על זה שאלות..מה הלכות יחוד?! אם אני נמצא עם משהיא בחדר אחד, החדר פתוח, מה קרה? לאט לאט היא מראה לך למה זה נחשב. מראה לך מהכי רחוק, מקרבת את זה עד לחדר, עד להלכה ואז אתה תבין את ההלכה. אם חז'ל עשו סייגים שנראה לך כמו סייגים מוגזמים אתה תבין בדיוק למה הם עשו את הסייגים? ולמה הסייג מדוייק על חוט השערה, למה שמו אותו פה ולא פה. אז זה מסע שלו לא מסע שלנו רק צריך ללכת איתו במסע לכל המקומות שהוא מכניס אותנו וללמוד מזה. למה מורה מרביץ לתלמיד שלו? למה אבא מרביץ לילד שלו? למה הילד מורד באבא שלו? לעבור את כל הדברים האלה מבפנים. רק עד היום, אך עברנו את זה? כמו חמורים, בלי דעת, בבורות גדולה לגמריי. במקום לעשות חקירה- מתוך זה להבין את הילד, להבין את האבא, לנסות להבין מה האינטראקציה בינהם. מה החלטנו? 'קראנו בעיתון שאבא היכה את הילד שלו ברור שהאבא אשם הילד כ''כ מסכן'. ואז אתה מוצא את עצמך עם זוג ילדים שעושה לך את המוות וחושב להכות אחד מהם ואם היתה מצלמה בבית שמראה שכן הכנסת פליק לא היית רוצה שיראו את זה אבל להאשים אבא אחר אתה מאשים. כשאתה נמצא בסיטואציה עצמה ועולה לך רגע של אלימות ואתה אפילו מפליק, אתה נחשב לאלים באותו רגע? כן אתה נחשב לאלים באותו הרגע. מה הקב''ה רוצה: שמשהו יואשם? שיקחו משהו לכלא? לא..הוא רוצה הבנה של כל סיטואציה. לכן במקום לשבת עכשיו על כסא השופט ולהחליט מי אשם ומי לא אשם ואך צריך לסדר את העולם וכו לא צריך לעשות שום דבר מזה אלא פשוט צריך לזרום איתו בכל הסיטואציות לנסות להבין את כל הצדדים ולתקן את המעוות. כי גם האנס וגם הנאנסת     שניהם טעו, גם האבא וגם הבן שניהם טעו, גם המורה והתלמיד שניהם טעו והקב''ה מלמד אותנו את הטעויות. אתה אמור ללמוד מזה ואחרי שאתה יוצא משם, אתה לא מאשים אף אחד, אתה לא אומר אתה זכאי אתה אשם, אתה פשוט מבין. אח''כ כשאתה חוזר להלכה אתה אומר כמה שההלכה חכמה, כמה שההלכה ידעה בדיוק מה היא אומרת זה המטרה בסופו של דבר. כתוב לדוגמא בבית הכנסת בישע ילדה מגיל שלוש לא ניכנסת לעזרת הגברים, הרבה אנשים התרגזו על העניין. אבל אפשר למצוא הרבה מצבים שילדה מוטרדת מצד אביה..כשיש 'שריטה בתוך הראש' אתה רואה למעשה שיש עוות של הדבר הזה לא משנה לגבר איזה גיל זה..אז פתאום מבינים. משהו צדקן אומר 'מה גיל 3 אתם נורמאליים, אתם פאנטיים?!!! אתה מראה לו כמה ילדות הוטרדו מתחת לגיל שלוש, בוא תראה סטטיסטיקה מהחברה שלך לא מהחברה שלי תסתכל..ואז הוא יבין למה יש את הדברים האלה, למה יש הלכות כאלה, למה אסור להתייחד עם ילדה בת 9  .אתה אומר מה יש לילדה בת 9 עם גבר מבוגר?! עובדה.. הוכיחו לנו מה יש לילדה בת 9 עם גבר מבוגר. החפץ חיים שעוד מעט ההילולה שלו באה אישה מאוד זקנה, סיפרו שהיתה בת 96  )יש כמה גרסאות אבל משהו נורא נורא זקן) באה לבקש ברכה מהרבי'ה. השמש אמר לה תחכי הוא יסיים שחרית  כולם יילכו תדברי איתו. כל הבית כנסת התפנה רק הרב נשאר והזקנה ניכנסה..הוא צעק, היי יש פה משהו..השמש ניכנס אומר לו הרב אני פה..ביקש שישב..דיבר איתה שמע את הבעיה בירך אותה והלכה. אמר השמש לרב בשביל מה היית צריך שאהיה פה? אמר לו כשיצר הרע רוצה אני בן 18 והיא בת 16 אז זה ככה. כולם חושבים להיות חכמולוגים אבל כשזה קורה זה קורה ולא משנה אך זה נראה. משהו בחוץ יכול לשפוט את זה.. אבל יש יצר והתורה יודעת. החפץ חיים היה חכם אמר אתה לא משאיר אותי לבד, חפץ חיים לא חפץ חיים, אין אפוטרופוס לעריות, תשאר פה לידי.. וכך היה.

להבין מזה למה בסופו של דבר אנחנו צריכים לעבור את המסע של כל הטעויות ואח''כ מזה ללמוד למה התורה היתה חכמה- למה עם ישראל לא קיבל את התורה? כי היה להם הרבה השגות לגבי התורה היה נראה להם דברים לא הגיוניים שמה אז הקב''ה אומר לא הגיוני?..בוא נעבור לצד השני ואח''כ נראה אם ההלכה שקבעתי נכונה או לא נכונה. עד שבסופו של דבר נצמיד את ההלכה הכי קרוב ללבינו ונגיד, חייבים לעשות את זה, 'נעשה ונשמע' זו האמת ואין עוד מלבדה. אבל קודם אתה צריך להיות בתוך השכי והגועל נפש. לכן זה רק מסע כזה, זה לא מסע של דרמות, במסע הזה אנחנו צריכים להיות פגיעים וקורבנות, אנחנו גם מקרבנים וגם קורבנות אבל שוב במקום להיכנס לדרמה כי זה לא עניני אני צריך ללמוד מה היה שם. צריך ללמוד את זה: את הרגשות שלי, את הרגשות שלו, למה הוא פגע, מה היה אצלו, מה היה אצלי..אתה לומד את זה..זה לימוד שלם לגמריי..כי זה מה שהקב''ה רצה. הוא רצה להעביר אותך בתוך דרך מסוימת ואומר לך תתבונן, תלמד מזה. כמו שאתה רואה סרט נחשוב שרואים עכשיו סרט ואומרים לך אל תאשים אף אחד: אתה לא מכניס אף אחד לכלא, בוא תנסה להבין כל אחד מהדמויות מה היא חשבה. חוש הצדק..אבל מה יצא מהסרט..אני רוצה להאשים פה משהו..לא..אל תאשים אף אחד רק תבין את זה.. זה הכל. אח''כ תלמד תורה ותבין למה התורה ציוותה מה שציוותה.

על הדברים האלה אנחנו צריכים לעשות תשובה, אנחנו לא מבינים את הבורא- עכשיו צריך לשחזר אחורה הרבה דברים גם דברים שעברנו, גם דברים שאנחנו העברנו. לכן הקב''ה שם אותנו בפוזיציות משתנות קורבן ומקרבן- כולנו היינו מקרבנים, שאף אחד לא יחוס על עצמו, וכולנו היינו קורבנות. היינו צריכים את המעברים האלה, היינו צריכים להיות בתוך המקומות האלה, המטרה להבין ואח''כ לשאול מה דעת תורה כלפי הסיטואציה. דוגמא נוספת, נניח הזמנת בעל מקצוע והוא עשה נזק. יש כמה דרכים להתמודד עם זה: דרך אחת - בית דין, אני לא מבין אותו, הוא נוכל, בפועל עשה לי נזק, עכשיו אני מביא שישלם לי בחזרה על הנזק. האם אפשר להתנהל עם זה בצורה אחרת? האם אפשר להתנהל בדרך שאני מכסה עליו, מגן עליו, מבין אותו? האם אני יכול להבין למה הקב''ה עשה לי את הנזק הזה, שאני ירגיש את זה? אח''כ לחילופין יום אחד אני יוצא החוצה מהבית נוסע עם הרכב אחורה ברברס עושה למשהו נזק באוטו. מה צריך להיות כאן? זה היה מכוון לא מכוון? האם אני צריך לשלם לא לשלם? להעמיד לבית דין לא להעמיד לבית דין? האם אפשר להעביר את זה לומר אני אספוג את ההוצאות לא נורא לא שמת לב..?הרב משאיר את זה פתוח. יש דרכים לכאן ולכאן: יש פעמים שהקב''ה אומר בוודאי תעשה צדק 'שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שערייך' מצד שני אומר אם תבליג יהיה יותר טוב. משהו יכול לבוא ולהגיד אבל למה שאני יבליג? מהסיבה הפשוטה שזה לא בא לך סתם לא נתנו לך נזק סתם. אתה חושב שסתם שלחו לך אינסטלטור שיעשה לך נזק בבית? אתה צריך לשבת ולהתבונן בזה. זה יכול להיות תשלום על משהו, אולי חס ושלום היה צריך להיות לך נזק פיזי ועשו לך נזק בבית במקום.. לדברים האלה אין מענה האדם צריך לעשות את זה בינו לבין עצמו. הרב, כעד במשך 27 שנים של תשובה, ראה שכל מי שהלך עם משהו לבית דין אח''כ חטף, הפסיד בסוף, אפילו אם הרוויח בבית הדין אח'כ המשיך לחטוף על אותו עניין, לא ראה משהו שניכנס לבית דין ויצא מזה בסדר. רואים שהקב''ה מצפה לסוג של לארג'יות מטורפת, הגנה, כיסוי אחד על השני ושבנ''א יבין את זה עם עצמו. אין ספק שבסופו של דבר צריך לתקן את הנזילה אבל צריך לדעת אך עושים את זה: אפשר לחכות לו עד שיחזור, אפשר אולי להביא אינסלטור אחר- יש עניין של קודם כל תשחרר אותו. אחד התלמידים, פנה לרב ברלנד, אמר לו יש לי אישה שעושה לי את המוות, מלכתחילה לא הייתי אמור להיות איתה. אנחנו עכשיו מתגרשים ואני הולך למשהיא אחרת ונראה לי שיהיה בסדר. אבל אני רוצה לשאול את הרב למה הייתי צריך להיות עם הבחורה הראשונה? אמר לו הרב כי בגלגול הקודם היית חייב לה 40 אלף שקל..אותו אדם כ''כ התרגש ואמר לרב היה לי תוכנית חסכון והיא תבעה אותי על התוכנית חסכון הזאת נתתי לה בדיוק 40 אלף שקל. מה אנחנו יודעים מהחיים שלנו, מראש אתה יכול לומר 'חבל לה על הזמן, אני הולך עכשיו לתביעות משפטיות ויגיע איתה עד לבג''ץ' מאיפה אנחנו יודעים מה קורה פה? אותו אדם רצה לסיים הכל לכן הרב אמר לו תיתן לה את ה 40 אלף שקל ותעבור הלאה ואם אתה רוצה אני יעזור לך נעשה את זה בתשלומים לאט לאט.

 

 

כל אדם צריך להסתכל ולראות אני נמצא כאן במסע, אני צריך רק לראות ולנתח כל מקרה- וללמוד ממנו ולא להוציא מזה אשמים, לא להוציא מזה עצבות, לא להוציא מזה שום דבר רע להוציא מזה רק למידה- אנחנו חווים ולומדים. בשיעורים שניתנו שבוע שעבר הודגש שאנחנו חייבים לעבור בכל מילה בתורה פשט רמז דרש וסוד כדי לקיים 'מבשרי אחזה אלוק'. אנחנו חייבים ללמוד את המילים על בשרינו אם כתוב 'לא תנאף' אנחנו חייבים להיות גם הנואף וגם זה שנאפו עליו, אם כתוב 'לא תגנוב' אני צריך להיות גם הגונב וגם הנגנב. ואני חייב לעבור כמה מקרים כאלה כי זה ספקטרום שלם של רגשות, ספקטרום שלם של הבנות. בסופו של דבר לאן צריך להגיע? צריך להגיע לבנ''א שאומר 'אני מבין'- אני מבין את הבריות, אני מבין את הקב''ה. אין כאן שפיטה רק הבנה..אני רק מבין..הדבר האולטימטיבי שאליו צריך להגיע. מה עיקר התשובה שאנחנו עושים? שאתה מגיע לראש השנה ואומר לקב''ה לא..אני לא מבין. אך זה בא לידי ביטוי? אנחנו לא מבין אותו, לא מבינים את הדין כלפינו, אנחנו לא מבינים את הזולת לכן לא עשינו שלום..אחכה עד יום כיפור. אומרים לך למה? היה לך 30 יום של אלול חודש הרחמים והסליחות, טרחת להרים טלפון למשהו? רק ערב יום כיפור עכשיו אתה מרים טלפון? למה חיכת 40 יום? על מה דנים אותך בראש השנה? על ואהבת לרעך כמוך. למה אתה מחכה עוד עשרת ימי תשובה כדי לבקש סליחה? מה לא קלטת? אתה צריך לבקש סליחה, לעשות שלום עם כולם על זה ידונו אותך בראש השנה..שנבין איפה השכל לא נמצא. האמת היא שזה מה שמקובלים עושים, מופיע בספר הכוונות של הרמח''ל לראש השנה, הבעיה שלא מסונכרנים עם הבורא לא מבינים אותו. אם אני לא מבין את הבורא אך אני יעמוד מול הקב''ה ויאמר 'חטאתי עוויתי פשעתי' אם הקב''ה יאמר לך חטאת עווית כלפי מה? מה תגיד לו? אתה לא תדע לענות. אתה יכול להגיד חיללתי שבת..בסדר..לא זו הבעיה..יש כאן בעיה שאנחנו לא מבינים אותו..אך אתה יכול להגיד 'חטאתי עוויתי פשעתי' כלפי משהו שאתה לא מבין אותו. בראש השנה צריך לבקש מהרב מחילה על כל מה שעשית או לא עשית. בראש השנה הראשון של התשובה הרב ביקש מחילה מרבו, רבו שאל אותו על מה אתה מבקש מחילה, הרב ענה זו מחילה כללית, רבו ביקש לדעת בדיוק כלפי מה המחילה, הרב לא הבין מה רבו רוצה ממנו. המטרה של הרב שליטא לא היתה לשמוע רשימה אלא לראות את דרך ההתבוננות, על מה הרב מתבונן. אח''כ הרב ראה את זה בספרים הקדושים, אדם מבקש מחילה שלא שמר שבת- מה זה שבת, מה אני רוצה ממך. יש כאן בעיה אנחנו לא מבינים את הבורא.

במסלול של 'סוד העצמות והמהות' הכל יהיה להבין את הבורא- הכל יהיה סביבו, להבין להבין ולהבין עד שלאט לאט נבין שאין כאן שום תנועה שהיא לא שלו. וגם את זה, אין להאשים לא נגדיר כטוב ורע, אין עניין של טוב ורע, אלא זה מסע- מסע שבסופו של דבר צריך להגיע לאחדות, לואהבת לרעך כמוך, צריך להגיע לתורה להצדקת התורה 'לאיזהו צדיק המצדיק את בוראו'. שנבין כל דבר: אני מבין למה ניתנה ההלכה הזאת, למה ניתנה המצווה הזאת, אני מבין למה זה חשוב לבורא. כי על כל דבר יש לנו מלא שאלות למשל יש מצוות שחיטה משהו יכול לבוא ולהגיד 'אני צמחוני' כצמחוני אני לא מבין את המצווה של השחיטה. הקב''ה יעביר אותך מסע שלא יהיה לך b12  תהיה טבעוני חלוש אח''כ תבין למה צריך לשחוט. גם דברים נוספים יובהרו לטבעונים ולצמחונים, הקב''ה יקח אותך למסע אקדמי, שיוכיחו לך בעליל שגם לצמחים יש רגשות..רק בגלל שהגזר והחסה לא צועקים אתה רשאי לאכול אותם. ככה הקב''ה מרוקן את האדם מהשטויות שלו, נותן לכל אחד ללכת לאופנה שלו עד שמגיע ואומר לך תשחוט כמו שצריך, אין אובדן ברוחני, יש שם נשמות מגולגלות תאכל הכל בסדר. ככה לאט לאט עם כל דבר ועניין בגלל זה הקב''ה לוקח אותנו לכל המסע גם באקדמיה גם ביוטיוב, זה לא בלאגן, אנשים רואים את זה ככאוס. זה לא כאוס, תעצור ובאמת תשאל למה יצא מחקר על רגשות של צמחים? מה צריך לעניין אותי רגשות של צמחים? כשהרב סיפר את זה לרבו אמר לו בגמרא כתוב אם כורתים אילן קולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. דבר נוסף שמעיד על כך שצמח הוא ישות חיה, שיחת הדקלים. יוצא, שאין הבדל בן חיה לבן צומח. אז על מה תחייה עכשיו..? על קפסולות של סולגר?! אין גבול לשטויות של המין האנושי אבל חשוב שנעבור במסע הזה ונלמד את זה בעצמינו לאט לאט להבין למה הוא מספר לי את זה. למה הוא מספר שיש כאן רגשות.. ככה תוכל להסיק לגבי משהו אחר ולהבין את זה עד למעשה שתסתכל על הכל וכל דבר שתקרא תקרא בבכי וכל מילה שכתוב בתורה תבכה ותאמר אמת, אמת אמת. המצווה הזאת אמת, ההלכה הזאת אמת..הכל אמת..ה' אמת ותורתו אמת. כדי להגיע לשם צריך להבין את זה, אי אפשר לספר לך את זה, לא יהיה אף רב כריזמטי להגיד לך אתה לא יודע כמה התורה אמת, אתה צריך להיות עד לזה. אז חשוב שלא נפספס את הפירוש של המסע, אנחנו במסע, רק מה המשמעות של המסע- המשמעות של המסע להבין את התורה ולהבין את הבורא ולנסות להבין מדוע כל זה כך. ולכן כל העוויתים למשל עוותי צניעות אנשים שאומרים 'אלבש מה שאני שרוצה' אבל אתה רואה שזה מביא חורבן- אישי, חברתי. אנשים פשוט עדיין לא מודים בזה ומחזיקים 'במותר לי לעשות עם הגוף שלי מה שאני רוצה' בסדר..עוד קצת השטויות ימשיכו עד שמשהו יעלה..אולי נהיה יותר צנועים. זה כבר התחיל, יש תנועה של חילוניות, שהחליטו להיות צנועות כי הן רואות שזה משבש את השכל של הפועלים. הם ממש עשו התערבות בינן לבן עצמן שמי שמגיעה לא צנועה אם יכנס הגבר אך יתנהג כשיהיה בתוך המשרד וראו את השינוי ההתנהגותי שלו לכן החליטו להתלבש צנוע ומכובד למשרד. יש דיון על זה גם בכנסת- הגיעה משהיא עם חצאית מיני, והחליטו שזה לא מכובד, אמרה 'מה הבעיה בזה' שמשהו יעיר לי ולא ידעו מה להגיד לה. אבל לאט לאט ברגע שיתפס השכל ולנשים תהיה רגישות לראות שלגבר יש אינסניקט, כמו ללחוץ על כפתור, את לובשת לא צנוע הוא מסתובב, הוא לא מתנהג טבעי הוא מתנהג אחרת לגמריי, ויעשה שטויות ואת מכשילה אותו בראיה ובהרבה דברים אחרים..אז תתלבשי בצניעות. להתלבש בצניעות זה אומר להתלבש מכובד, אפשר להתלבש מכובד ויפה ועדיין להיות צנוע כדי לגרום לזה שנמצא לידך לא להתנהג התנהגות לא טבעית. זה לא אנושי, לא רגשי והרגשי להתלבש לא צנוע בתוך משרד ולצפות שהעובדים במשרד יתנהגו רגיל, רק עוד אין שכל להבין את זה, עדיין עסוקים באני יעשה מה שאני רוצה שהוא ישתלט על עצמו. זה פשוט סתם אמירות זה גם אמירות אכזריות לגמריי והגברים שותקים כי לא נעים להגיד אנחנו בהמות, לא נעים להגיד אני בהמה אינסנקטיבית. ברגע שתהיה חמלה אחד כלפי השני, אני אכבד משהו אחר, נשים צריכות לכבד את הגברים ולא להתלבש ככה, למה? כי הוא לא מתנהג טבעי לידה. אח''כ באים לרב ואומרים הייתי בשידוך והוא הסתכל עלי..אך היית לבושה? ככה הוא מסתכל, אי אפשר לצפות את זה ממנו..זה אינסניקט.. רק לעשות עבודה בינו לבין עצמו זה סרט לא נורמאלי. כמו בנ''א שנמצא בצום תעמיד לפניו סטייק ותשאל אותו מה דעתך? זכותי לשים פה את הסטייק. אבל לא מבינים את זה ועדיין יש דיונים בן הפלורליסטים לפלורליסטיות במקום לנסות להבין את הטבע האנושי. זה טבע אנושי לא ברור אך הגברים לא קמים כדי להגן על זה. ויש את זה בכ''כ הרבה תחומים. כל תחום צריך לבדוק, אם התורה אמרה את זה צריך לבדוק, למה זה נכון שזה יהיה ככה?

 עם מה אנחנו באים לראש השנה- בראש השנה באים עם זה שכל העולם לגבינו הוא כאוס אין לנו מושג בן ימין לבין שמאל, בין מה קורה פה בין גבר לבין אישה ועוד. רק אומרים 'חטאתי עוויתי פשעתי' וכל אחד חושב על איזה שבת הוא חילל. זה לא ראש השנה, לא תצא מזה עם שום מסקנה, אתה בן אנוש, לשנה הבאה תיפול עוד פעם אם לא תפתח את המפה ולא תקרא מה קורה מימנך ומשמאלך לא תדע אפילו על מה לבקש סליחה. אתה מבקש סליחה על סתם דברים, כל מה שאמרו לך רבנים לבקש סליחה אתה מבקש סליחה, אבל זו לא הבעיה השורשית..

הבעיה השורשית שאנחנו לא מבינים אותו- יעזור לנו להבין את התפילות של ראש השנה ויעזור להבין גם את התפילות של יום הכיפורים. כל התפילות של יום הכיפורים מדברים על אחדות הבורא ומסבירים 'הכל בידך' כי לאט לאט מנסים להבהיר לקורא, אנשי כנסת הגדולה צפו את זה שאדם לא יבין מימינו ומשמאלו בתפילות, לכן מנסים להקרין ולספר לו על הבורא. מה כתוב בשחרית מנחה וערבית? הכל מדבר על גדלותו של הבורא, אין עוד מלבדו, הוא עשה עושה ויעשה, הוא היה הווה ויהיה, הוא המלך, הוא השליט, הוא יביא את הכל לאן שצריך להביא את הכל. וכל פעם אתה קורא את זה בעוד שיר ובעוד משהו ובעוד עניין- עד שאתה אומר יש כאן רק בעיה אחת: אני לא מבין מה כתוב כאן,  אני לא מבין מי הוא,  אני לא מבין את מי אני עובד וכתוב 'דע לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב''ה'. הבושה היחידה שאנחנו צריכים להרגיש שאתה ניכנס לבית כנסת ואומר אני לא מבין אותך, אני לא מבין מי אתה, אין לי מושג את מי אני עובד, אין לי מושג מה אתה רוצה לכן אני דיי קרוב לעבודה זרה. יש המון אנשים שניכנסים בראש השנה לבית הכנסת מפלגים שונים ולא חושבים שכל התורה היא 'תורת אמת'. אם אתה ניכנס לבית כנסת בראש בשנה לשמוע שופר ולא חושב שחלקים בתורה הם חלקים של אמת כתוב 'כל הכופר בדברי חכמים אפילו בדבר אחד מדברי חכמים כאילו כפר בכל התורה כולה'. האם כשאתה קורא את התורה אתה מקבל את כולה? לא. אז על מה מדברים פה? זה שאתה ניכנס ואומר תיקון חברתי אני מוכן לקבל, יכול להבין אך פגעתי בחבר שלי..זה לא העניין..אנחנו לא המייש.

זו תורה של אמת- תורה של אמת צריך לקרוא מהתחלה עד הסוף ולעצור ברגעים שאתה אומר פה קשה לי, פה אני לא מבין. למשל משהו יכול לעצור במחה תמחה את זכר עמלק, משהו אחר יעצור בעניין השחיטה, משהו אחר יעצור על עניין הצניעות. כל דבר אתה יכול לקרוא ולומר פה זה תקוע לי, אני לא בולע את העצם הזאת-  זה הדבר שעליו צריך לעשות תשובה. אבל אם משהו לוקח את הכל ואומר 'נעשה ונשמע' אין שאלה אני מבין את הכל ומקבל את הכל גם מתכוון לעשות את הכל..זה כבר סיפור אחר. אבל כל הסיפור, אתה לא מבין את הקב''ה, אתה ניכנס לבית הכנסת בראש השנה ואתה עובד עבודה זרה. כל שנה יש את אותו דיון שהמלאכים אומרים לקב''ה אתה רוצה להוציא את עם ישראל ממצרים? למה שלא תוציא את כל העולם? הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. הקב''ה צריך להמציא תירוצים למה אנחנו לא עובדי עבודה זרה? אבל כשאנחנו ניכנסים לבית כנסת, המלאכים שואלים אותו את מי הם עובדים? שאלה גדולה מאוד. לא בטוח שהדתיים יודעים מי זה הקב''ה- מה התכלית שלו, מה הוא רוצה, מה הרצון שלו, מה הוא דורש מהם. התורה היא אמצעי לא מטרה אנחנו לא אמורים להיות 'חתן התנך העולמי', זה לא בקיאות, אף אחד לא יעשה לך שאלות בקיאות איפה כל דבר מונח. ישאלו אותך מה למדת מזה? האם אתה מבין את הקב''ה באמצעות הדבר הזה?

קטעים חשובים לעיון מתפילת ראש השנה

דוגמא, קודם התקיעה בשופר אומרים מזמור מ''ז שבע פעמים,

תהילים פרק מ''ז

א  לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי-קֹרַח מִזְמוֹר.

ב  כָּל-הָעַמִּים, תִּקְעוּ-כָף;    הָרִיעוּ לֵאלֹהִים, בְּקוֹל רִנָּה.

ג  כִּי-יְהוָה עֶלְיוֹן נוֹרָא;    מֶלֶךְ גָּדוֹל, עַל-כָּל-הָאָרֶץ.

ד  יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ;    וּלְאֻמִּים, תַּחַת רַגְלֵינוּ.

ה  יִבְחַר-לָנוּ אֶת-נַחֲלָתֵנוּ;    אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר-אָהֵב סֶלָה.

ו  עָלָה אֱלֹהִים, בִּתְרוּעָה;    יְהוָה, בְּקוֹל שׁוֹפָר.

ז  זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ;    זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ.

ח  כִּי מֶלֶךְ כָּל-הָאָרֶץ אֱלֹהִים--    זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל.

ט  מָלַךְ אֱלֹהִים, עַל-גּוֹיִם;    אֱלֹהִים, יָשַׁב עַל-כִּסֵּא קָדְשׁוֹ.

י  נְדִיבֵי עַמִּים, נֶאֱסָפוּ--    עַם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם:

כִּי לֵאלֹהִים, מָגִנֵּי-אֶרֶץ--    מְאֹד נַעֲלָה.

אדם שמגיע עכשיו שבור לב לראש השנה אחרי שעשה כ''כ הרבה סליחות. מה יבין מה כתוב במזמור הזה? ולמה צריך להגיד שבע פעמים לפני תקיעת שופר? מה המזמור אומר? המזמור מסביר שהוא מולך על הכל, הוא עושה את הכל, הוא יגרום לגויים שיעבדו אותך. אתה אומר אך? אני הכי מעט ועמים רבים לא אוהבים אותנו אך כתוב 'ידבר עמים תחתינו ולאומים, תחת רגלינו..נשמע לא מפה, לא נראה ככה. ואתה צריך להגיד את זה שבע פעמים לפני תקיעת שופר אם אתה לא מבין את זה ולא עסוק בלקרוא את המילים- קודם תבין את פשט המילים למעשה אתה לא נותן לקב''ה כוח שזה יקרה. הרציונאל שלך ידחה ותגיד 'אין מצב', אני לא מאמין לזה.. אז אך אתה קורא עכשיו בראש השנה לפני תקיעת שופר שבע פעמים משהו שאתה לא מאמין בו? אתה לא מחזיק ממנו? עכשיו- מה זה קשור לזה שחיללת שבת?

ההמלצה לקחת את הטקסט של ראש השנה ולקרוא אותו או חלק ממנו- חלקים של התקיעת שופר, המוסף של ראש השנה (לא הקטעים הראשונים של התפילה קורבנות וכו ).

''עלה אלוהים בתרועה, ה' בקול שופר. בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. תיקעו בחודש שופר, בכסה, ליום חגנו כי חוק לישראל הוא, משפט לאלוהי יעקוב. כל העמים תיקעו כף, הריעו לאלוהים בקול רינה. מזמור לתודה הריעו לה' ולכל הארץ.  שירו לו שיר חדש הטיבו נגן בתרועה. הריעו לה' כל הארץ, פיצחו ורננו וזמרו. וה' עליהם יראה, ויצא כברק חיצו, וה' אלוהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד, משה ידבר והאלוהים יעננו בקול. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו..''

מי שישמע ותשאל אותו באיזה הקשר זה נאמר? כולם יגידו הוא בא להכניע את כולנו. הוא הכניע את יצר הרע. זה לא מה שנאמר פה זה כרגע סיכום של כל מה שכרגע הרב אמר. הסיכום למעשה הוא שהקב''ה יעביר את כולנו את כל התהליכים ובסופו של דבר הוא יביא אותו אליו וכולנו נודה לקב''ה ולתורתו. אבל אם לא מבינים את זה לא מבינים קטעים שלמים שאתה קורא וזה בקטעים קריטים.. ממש לפני התקיעה.

 

logo
 
נוה קדשך-בית מדרש לאחדות 
בנשיאות הרב אריק נווה
 
כל הזכויות שמורות
לנוה קודשך © 2018

 

צור קשר

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662857/8
הנהלה
050-7662852 09-8800709

דוא"ל

מפה

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662858 | 050-7662857
הנהלה
050-7662852 | 09-8800709
 

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09