מאמרים

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

האדם השלם בזוגיות- חלק א'

הקדמה -

כמו שאמרנו אנחנו לומדים את כל נושא הזוגיות מתוך חכמת הקבלה. עניין של "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", עניין של אור וכלי, כל העניין של הזכר והנקבה מלווה אותנו על ימין ועל שמאל, כל הזוגות שנבראו עניינם זכר ונקבה, כל הזוגות, אפילו; ידיים, עיניים, נחיריים, אוזניים, יש איבר זכרי ואיבר נקבי, המוח, יש צד אחד זכרי וצד אחד נקבי, יש שני מוחות כביכול בתוך המוח וכל דבר שהוא נמצא בזוגות והוא בא בזוגות, זה זכרי ונקבי, משפיע ומקבל. גם הרעיון של 'יד כהה' שעליה אנחנו מניחים את התפילין, גם כן, אנחנו צריכים להניח את זה דווקא על היד המקבלת, התפילין הם אור גדול מאוד אז אנחנו צריכים לשים את זה על הזרוע המקבלת ועוד כל מיני דברים כאלה. ולעומת זאת, כשעושים חסד, אנחנו עושים חסד עם יד ימין, נכנסים הביתה עם רגל ימין, תמיד מקדימים את הימין לשמאל כי תמיד מכניסים אור, תמיד זה עניין של לתת אור, להעניק אור.

אז גם לגבי העניין של הקב"ה והשכינה - צריך לראות איך נעשה שמה הזיווג הנכון, איך מסתכלים עליו, ובגלל זה אנחנו לומדים את זה בצורה מחודשת מבעד לעיניה של חכמת הקבלה, כדי לראות בצורה מחודשת את הדברים עצמם. אז קודם כל עניין של היציאה של אישה מגבר, אמנם מייחסים את זה לסיפור הבריאה עם האדם הראשון "ויפל השם תרדמה על האדם ויישן, וייקח אחת מצלעותיו, ויסגור בשר תחתינה", אבל לפני זה זה עוד מתחיל משלב מוקדם יותר, לא רק מהעובדה שהקב"ה ברא אנדרוגינוס שזה זכרי ונקבי ביחד, אלא מהעובדה שהקב"ה הוציא מעצמו את הקונספט שנקרא שכינה. אותה צריך להבין.

המבנה הרוחני -

אז בחכמת הקבלה מתואר מבנה רוחני, כל חכמת הקבלה מתארת לנו מבנה רוחני, היא פורסת בפנינו מבנה רוחני שכביכול באמצע (אנחנו אומרים את זה בלשון משל כי אין שמה ימין, שמאל, למעלה ולמטה), כביכול החלק המזוכך ביותר, החלק המתחיל, נקרא עצם הבורא עצמו, עצמות הבורא – עצם הבורא עצמו ועכשיו יוצאת ממנו הארה, המושג שנקרא אור אין סוף אבל הוא רוצה למעשה להוציא מהכוח אל הפועל, זה נקרא "להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו". האריז"ל קורא לזה בהיכל א' שער א' ב'עץ החיים' - שלימות. הוא אומר: אי אפשר שהכל יישאר בפוטנציאל, אי אפשר שהכל יהיה רק אור אלא האור חייב לקבל ביטוי והביטוי שלו בא לידי ביטוי במימוש הפוטנציאל.

מה מכריע שזה יצא מהפוטנציאל לפועל? התשובה היא – הנתינה, עניין של חסד של הבורא, כל השאר יכולים להישאר בפוטנציאל, לא מחייב שתצא בריאה, אלא נתינה לא יכולה להישאר בפוטנציאל, אין כזה דבר נתינה בפוטנציאל, היא חייבת לבוא לידי ביטוי.

המושג שנקרא אור אין סוף או עצמות הבורא - בוודאי שלא מוגדר מכיוון שזה מקום בלא הגדרה, אין שם תבניות, אין שם מחשבות, אין שם רגשות, אז אין משהו שיכול להגיד' מה זה עצמות הבורא? מה זה אור אין סוף? אלא אנחנו אומרים' "ממעשיך הכרנוך". בתהליך שהוא ברא את העולם ע"י מחשבה שלו, הוא רצה כן, הוא ישות מודעת, חושבת, תכליתית, רצונית, הוא יכול לעשות והוא יכול לחדול. אז מה שהוא עושה, הוא מוציא ממנו, מוציא מעצמו.

זה בדיוק אותו דבר כמו אדם - אנחנו נבראנו בצלמו, לא סתם שנבראנו בצלמו - שנוכל ללמוד מזה, כולנו שנבראנו בצלם אנחנו יכולים ללמוד את זה מעצמנו. יש את האדם שיכול לשבת ולא לעשות כלום, וזה נראה שהוא כמו איזו אבן שאין לה הופכין, אבל בתוכו הוא חי, יש מחשבות אבל זה לא זז, אנחנו לא רואים את זה בא לידי ביטוי, אז אפילו שמישהו יכול לבוא ולהגיד' יש בי המון פוטנציאל, בסדר, איך בא לידי ביטוי הפוטנציאל שלך? אז פתאום רואים אותו קם עושה חסד, פתאום רואים אותו מדבר, פתאום רואים אותו קם בונה, חושב כל מיני מחשבות, מראה את היצירתיות, אז אתה אומר' עכשיו אנחנו רואים אותך.

אז אותו דבר זה עם הקב"ה - יש את עצם הבורא עצמו אבל צריך לראות איך זה בא לידי ביטוי, בסדר, יש בורא בפנים, אבל מה, איך זה בא לידי ביטוי? ושוב, הוא לא צריך להראות את זה למישהו, הוא לא מחויב לאף אחד שום דבר, זה פשוט כך. אנחנו לומדים רק את המבנה הרוחני של העולמות, רק את המבנה הרוחני של המציאות, ובמבנה הזה אמרנו' יש לנו עצם, אור, קוראים לזה עשר ספירות, חמישה עולמות, שמותיו, פעולותיו וכינוייו, אבל זה בעיקרון כל המציאויות וכל המציאויות למעשה הם ביטוי שלו.

אלא מה, יש לזה שם, הוא כהחלק הפנימי, עצמותו, הפוטנציאל, זה כביכול הצד הזכרי, (זה משל, גם זכר זה משל), זה הצד המשפיע, המוציא את האור, הוא הפועל, הוא הפוטנציאל, משם הכל יוצא, וכל השאר שדיברנו עליו, כל גלימת המלך היפה הזאת של "להוציא לאור שלימות פעולותיו שמותיו וכינוייו" בכל הצורות; הדומם על כל פרטיו, הצומח על כל פרטיו, החי על כל פרטיו, המדבר על כל פרטיו, המלאכים, הנשמות, ההיכלות, מה שלא יהיה, כל זה ביחד נקרא השכינה. אמנם זה מוכל בתוך מקום של תודעה שנקרא ישראל וישראל מורכב משישים ריבוא, אבל יכול להיות אדם כמו שישים ריבוא, נניח משה רבינו, דוד המלך, אדם הראשון, המשיח ולמעשה הוא מכיל בתוכו את הכל אבל אנחנו רק רוצים לתת את המשל והנמשל כדי שנבין - יש את הפוטנציאל הפנימי שזה נקרא הזכר, זה 'הוא' ויש את 'שמו' שזה כל מה שיוצא החוצה, כל מה שמתגלה והיא השכינה שלו. והוא נקרא- "איהו שוכן איהי שכינה" הוא השוכן, הוא כאילו התודעה השוכנת, האור השוכן, גילוי הפוטנציאל והיא רק הכלי שמבטא אותו, אז היא המלבוש של מחשבת הבריאה.

התפקיד השורשי של היהודי -

לצורך העניין הזה, לאט לאט אנחנו מבינים את התפקיד השורשי ומאד חשוב שנבהיר פה משהו; מכיוון שתלמידי קבלה מדברים כל הזמן בייחודים, הם כל הזמן עובדים על המחשבה לראות איך פותרים את כל הפרדוקסים שרואים אותם כאן בעולם. יש כאן אינספור פרדוקסים כדי להביא את הכל לרשות אחת, לפועל אחד, שאעפ"י שיש פרדוקסים, הם צריכים לסדר את זה בצורה של השתלשלות, שזה משתלשל מלמעלה למטה ולא ככוחות סותרים.

[דברי הרב נווה: אז מראש חשוב מאד שנבהיר את עצמנו ותבהירו מאד לעצמכם שאין כאן אפילו לא נימה או שמץ, לא של גזענות ולא של שוביניזם ולא של השפלה ולא של האדרה של משהו אחד והורדה של משהו אחר, אנחנו לא מדברים במושגים האלה, אנחנו לא בקטע, אנחנו מלמדים משהו וגם אין כאן אפילו עניין של פרשנות אלא לאט לאט לאט לנסות להבין מה קורה פה וזה התפקיד של כולנו להבין מה קורה פה].

אבל בעיקרון, אנחנו למעשה יהודים, אנחנו לאו דווקא מסתכלים על זה כתלמידי קבלה או לא תלמידי קבלה, יהודים. וליהודי יש כאן תפקיד בעולם והוא בא לעשות פעולה מסוימת, יש לו דרישות מסוימות אבל בעיקרון זה ההתוודעות אל השלימות הזאת, הוא צריך להתוודע אל השלימות הזאת.

בשיעור 'תורת החסידות' מיום רביעי הובא קטע מההקדמה ל'תומר דבורה' שבו אומות העולם באים לעם ישראל ואומרים להם תשמעו' אנחנו מצליחים להשיג באלוקות בכל מיני צורות, פילוסופית ומדיטציות וכל מיני טקסים שאנחנו מצליחים להשיג, יש יציאה גופית או כל דבר אחר שגם אנחנו יכולים להגיד לכם על אחדות ועל הארה, כדוגמת בודהה וכו', בשביל מה צריך לקיים 'תומר דבורה' ותרי"ג מצוות ושמירת שבתות וכל ההלכות? בשביל מה אתם צריכים את זה? היישום שלכם, הטקסים שאתם עושים אותם למטה בגוף, זה כביכול איזשהו סוג של בזבוז זמן ויש עניין של don’t do, be, אל תעשה, תהיה, הם לא עסוקים ב- doing הם עסוקים ב- .being הרב'ה שליט"א מסביר שזה בדיוק לחתוך את הבריאה בחצי, זה להגיד שכביכול כל הבריאה הזאת לא שווה, כאילו אף אחד לא חשב עליה, זה בטעות יצא אז לא צריך להתייחס אליה, צריך איכשהו לעוף מפה וזהו. וזו טעות מרה שיש אותה בקרב אומות העולם, והעם היהודי צריך לעסוק בשלימות, הוא צריך לחיות גם פה וגם פה. הגוף שלנו פה ואנחנו צריכים לעסוק בכל העניינים הגופניים, גם הכאה בטוריה בארץ ישראל זה כמו להניח תפילין וכל מה שאנחנו נצטווינו לעשות כאן בגוף, פיזית; להתחתן, להביא ילדים, לקום אליהם בלילה עם כל המשתמע מכך, להחליף טיטולים, לשתות, לאכול ארבע סעודות בשבת, לנטוע את הארץ, לעשר פירות וירקות, להתעסק עם חקלאות, ממש, פיזיות הכי פיזיות שיכולה להיות, קרקע, מצד שני ללמוד קבלה ולהיות בעולמות עליונים.

אז זה לא סותר, זה משלים כי אתה צריך מצד אחד - להיות פה, כי זו השכינה שלו, אתה צריך להיות הביטוי, המניפסט של המחשבה האלוקית, מצד שני - אתה צריך להתדבק במחשבה האלוקית כדי להבין למה זה ככה. בסופו של דבר יצא לך מזה שלימות, אלה שהגיעו לזה, נמצאים בשלימות, והם ב'מטי ולא מטי', הם נמצאים פה ולא נמצאים פה, הוא מסתכל על הכל כצופה וגם כנצפה, גם כאדם שנמצא פה.

אז להבין מה זה שכינה זה דבר כל כך חשוב כדי להיות האדם השלם. לאט לאט, עם הזמן, עם השיעורים אתם תבינו את זה אבל כאן הביטוי של השכינה זה שהיא למעשה המבטאה את הבורא. אנחנו רואים את זה גם איך שזה בא לידי ביטוי בהתנהגות אנושית שכביכול הגבר בצורה הפשטנית שלה והתבניתית שלה – הוא מביא את החומר גלם, נניח פרנסה בצורה של כסף, או בצורה של אוכל מהשוק, ואז היא בונה עם זה ומתקינה עם זה ארוחות, הוא נותן את הזרע והיא בונה בתוכה ילד, הוא תמיד מביא את החומר גלם והיא מעבדת את החומר גלם כדי שזה יצא משהו. אז צריך לדעת שזו התנהגות שורשית, לא שוביניסטית ובטח לא הישרדותית [דברי הרב נווה: כל מה שקשור להישרדות ולדארוויניזם זו שטות אחת גמורה מתחילתה ועד סופה וגם לזה אין לי כוח להתווכח אבל להסביר שורשית איך זה נעשה], אלא הוא בעצמו באמת החומר גלם, הוא עצם הבורא והיא הביטוי של זה, היא מקבלת את ההארה והיא עובדת עם זה, זה הרעיון.

ומערכת היחסים (מאד מאד חשוב להבין את זה ותיכף ניתן לזה מודל שיורד לפה, זה לא מדבר גבוה גבוה) זה שכביכול, אם אנחנו מסתכלים על השכינה - במה את קרויה אשת חיל? איך נדע שהקב"ה כ"כ אוהב אותך? על מה כל שיר השירים? הרי שמה למעשה אתה מנסה להבין כביכול את מערכת היחסים מה הוא נותן לה ומה היא נותנת לו, מה יש שמה שיש שם אהבה כזאת גדולה שצריך לכתוב עליה את 'שיר השירים' כולה? ואתה רואה שיש כאן חומר גלם של הביטוי ויש את המבטאה וזו מערכת יחסים קרובה מאד, אינטימית וצמודה מאד כי היא צריכה לדעת בדיוק מה הוא רוצה שיבוטא, הוא נותן את ההארה והיא מבטאה, הוא נותן את ההארה והיא מבטאה.  

shutterstock 563276542 2

יש היררכיה רוחנית -

עכשיו נרד לקרקע כדי להבין את זה. זה נאמר כדי שנלמד מזה וחשוב שתדעו: כל מה שיורד בעולמות, כתוב: 'הכל עשה השם למענהו', וצריך ללמוד את זה מכל תופעה, אתה רואה תופעה, אל תבטל אותה, אל תגיד' יש את התורה, תורה זה משהו אחד והמציאות זה משהו אחר. כתוב שמי שאומר' אין לי אלא תורה, גם תורה אין לו כי הוא לא מבין שהתורה זה הכל. הכל זה נובלות מהתורה וזה פירושים מן התורה, ומלבושים תחתונים מן התורה ואין כאן תופעה ולו הקטנה ביותר שלא כתובה בתורה ושהתורה לא חזתה אותה ולא ניבאה אותה ואפילו לא מתכנתת שהיא תהיה.

[דברי הרב נווה: למה אני אומר את זה? ניקח למשל את המודל של הבוס והמזכירה; למה הם מתאהבים אחד בשני? בגלל שהיא עושה כל מה שהוא רוצה ועוד פעם אני אומר' אל תיקחו את זה להיבט שוביניסטי ואל תמהרו לשפוט, אם אני אומר א' וב' עוד אל תגיעו לת', אתם עוד לא יודעים לאן אני רוצה להגיע. תנסו רגע להתביית על המודל הרגשי, לא להתביית על השאר, רק על המודל הרגשי, זה לא אומר שהיא צריכה להיות שפחה שפוטה שלו, אני כרגע מדבר על התופעה עצמה שיש עבודה, צריך לעשות עבודה, גם הוא צריך לעשות עבודה ויש מישהי שהיא כביכול יד ימינו והיא עושה את הדברים שהוא לא מסוגל לעשות אותם, הוא לא יכול לעשות אותם].

אם נשאל' למה הקב"ה צריך שכינה אם אנחנו מדברים על רשות אחת? אז שהוא יהיה בכל העולמות, שיהיה "הוא אחד ושמו אחד" וגמרנו עניין. אלא הנקודה היא שבהגדרה שלו כאין סוף, כהעדר תבנית, צריך לרדת לעולמות שבהם יש תבנית, אז זה כבר לא הוא, זה כבר משהו אחר לגמרי. מישהו צריך לרדת בעולמות.

להבדיל, אם ניקח אדים, מים וקרח – עד טמפרטורה של 100 מעלות ומעלה זה אדים, מהרגע שזה הגיע לטמפרטורה של 100 מעלות – זה מים, נהיה מצב צבירה חדש. אעפ"י שזה h2o אבל עדיין יש לזה שם חדש, יש לזה מצב צבירה חדש, בגלל שזה התקרר טיפה קוראים לזה מים. שזה הגיע ל-0 מעלות פתאום אתה רואה קרח, אתה רואה התנהגות חדשה, אתה רואה משהו חדש לגמרי וקוראים לזה קרח, ושוב, זה h2o, אף אחד לא הוציא שום דבר מהמיכל ואף אחד לא נתן שום דבר למיכל, זה אותו חומר רק קיררו אותו, זה רק קיבל מצב צבירה חדש אז קוראים לזה בשם חדש. אז אתה אומר' מה, אין אדים ב-0 מעלות? אז התשובה – אין אדים ב-0 מעלות, זה כבר שם חדש.

אז אותו דבר, אתה יכול להגיד' אין אין סוף בעולם העשייה? לא, אין אין סוף בעולם העשייה, כי עולם העשייה זה עולם של תבניות, אם הוא נקרא העדר תבנית, בעל ההעדר תבנית וזה עולם של תבניות. אז כל מה שיוצר תבניות נקרא השכינה שלו וגם ברור שזה נקרא השכינה, כי הוא שוכן בזה, ההארה שוכנת שמה ולכן יש עוד שם, כמו כלים, לעשות כלים, אין לו כלי, הוא בלי כלי, אבל היא כאילו עם כלים כדי לעשות, לרדת למטה בעולמות נמוכים יותר.

אז בוס, או ראש ממשלה לא יכול עכשיו סתם לשלוח פקס, בשביל מה הוא צריך לשלוח פקס? הוא לא צריך לעשות את התפקיד הזה. עוד פעם, זה לא צריך להשפיל מישהו או להאדיר מישהו, אלא יש היררכיה רוחנית. כל מה שמתרחש היום בעולם, עניין של הניו אייג', כל תורות המזרח וכל הדברים האלה מדברים רק בעולם העיגולים; הכל טוב, הכל שווה, אפשר לאכול הכל, לעשות הכל, זה לא ככה. אין אצלנו אבירי השולחן העגול, אצלנו יש שולחן מוארך ויש ראש לשולחן ויש ירכתיים לשולחן וצריך להבין את זה ולחיות בזה בלי תחושה של מרירות כאילו' למה יש מישהו מעלי ומישהו מתחתיי? גם אני רוצה להיות הכי גדול. זה לא גורע ממך כי אתה חלק מהשלימות. בפאזל צריכים את כל החלקים, אף אחד לא אומר מי יותר טוב ומי פחות טוב, אתה חלק מהשלימות. במנוע יש בורג אחד שמחזיק את המנוע, למרצדס יש רק בורג אחד שמחזיק את המנוע, אתה מנסר את הבורג הזה, המנוע על הרצפה, וזה בורג אחד. אז הוא יכול להגיד, למה אני לא, איך קוראים לי מרצדס, אני לא המנוע? אמרו לו' אתה מחזיק את כל המנוע.

אין כאן טוב ורע. איפה אנשים נכנסים לפינות לא טובות? כשמתחילות הגדרות, למה אתה ולא אני? אבל ברגע שיש אדם שמבין מה ההיררכיה הרוחנית הוא מקבל את זה. כשאנחנו נצא מחוץ לגוף ונחזור בחזרה לעולמות עליונים אנחנו נהיה שווים, בעולם האצילות כבר כולנו נהיה שווים אבל כשהקב"ה ברא בריאה, אז כל אחד עושה את התפקיד שלו ולכל אחד יש את המעמד שלו, זה לא רק שאין עניין של שפלות, יכולה להיות אפילו אישה בעלת רוח הקודש שעושה ספונג'ה, ויכול להיות כהן גדול כמו רבי ישמעאל כהן גדול, אנשים שהיה להם גילוי של הקב"ה והם מנקים את המנורה, והם מנקים את בית המקדש והם עושים את הכל כמו אדם רגיל. ואוטוטו אנחנו מגיעים, בשבוע הבא אנחנו נעשה הילולה לרש"ש הקדוש ועשינו את זה לבאבא סאלי, יהושע בן נון, כולם היו שמשים בבית כנסת, מסדרים ספסלים, מנקים את השירותים וזכו לאורות עצומים. אבל אם אתה תשב כמו איזה אפנדי ותגיד' מה פתאום, אני מקובל ענק, אני צריך לשבת עם ה"לשם שבו ואחלמה" אני לא יורד לנקות שטויות, אז לא יהיה לך לא את זה ולא את זה.

אז צריך לדעת, אנחנו חולשים על כל העולמות ואדם צריך להיות עניו ואנחנו עושים מה שאנחנו צריכים לעשות. כולנו צריכים לעשות מה שאנחנו צריכים לעשות, רק צריך לדעת את המבנה. ז"א, האדם צריך רק לשאול' איפה אני נכנס במבנה? אז אם למשל הרב שלי זה הרב שלי ואמרו לי' תראה, אתה אפילו לא משל ונמשל אליו, זה אפילו לא בטל כנר בפני אבוקה, אתה תיקרא התלמיד שלו והוא יהיה הרב שלך אבל so be it, ואני לא אעמוד ואגיד' זה לא פייר, למה הוא נולד במאה שערים ואני לא? למה הוא נולד להורים האלה ואני לא? לא הוא מיוחס ואני לא? אני לא הייתי מיוחס, אני חוזר בתשובה, אני צריך לסבול בגלל זה? אם אתה תשב ותחשוב על הדברים האלה פה, אתה הורס את כל התמונה, אבל אם אתה תתפוס את מקומך ותעשה את מקומך במקום שבו אתה נמצא, אז הכל שלם והכל בסדר.

והעולם הזה, במיוחד התנועה הפמיניסטית, עשתה הכי גרוע לנשים, שתדעו לכם, אין מישהו שהרס יותר את האישה מאשר התנועה הפמיניסטית. ויש הבדל בין זה שגברים השתוללו במכות והתנהגו כמו קופים לבין זה שצריך לדעת מה התפקיד של האדם. ועוד פעם, אנחנו רק מסתכלים על המבנה עצמו ולומדים אותו. [דברי הרב נווה: ולצערי היום הרבה רבנים שמרוב פחד מדברים בפוליטיקלי קורקט ועושים מזה בדיחות אבל הם לא מלמדים זוגיות. אני לא יודע מה הם עושים אבל אין שום קשר בכלל בין מה שמלמדים היום לבין זוגיות כי צריך ללמוד זוגיות כמו שצריך, מההתחלה שלו. וצריך לדעת איך לחבר את הגבר ואת האישה אחרת זה לא הולך, וגם אם אתה תשכין שלום באיזושהי דרך, לא תהיה אינטראקציה ביניהם, יהיה חוסר אכפתיות, לא יהיה לו חשק לשבת ולדבר איתה ולה, היא כל הזמן תרצה את התשומת לב שלו, ותהיה שמה איזו מערכת יחסים רומנטית נזקקת זה לזו אבל היא לא אפקטיבית, היא לא עושה כלום בבריאה.

לכן אנחנו צריכים לדעת איך בכל זאת למקם את זה כי אם אנחנו מדברים באמת על האושר, סליחה שאני נותן את זה ואני מוריד את זה אבל אני נותן את זה שיהיה לכם כלל אצבע, צריך לחשוב יותר על המודל של הבוס והמזכירה בלי שזה מבזה אף אחד מהם].

pexels photo 747964

צריך להיות מבנה רוחני שלם כמו של הקב"ה והשכינה -

הרעיון המרכזי שממנו אנחנו מתחילים זה "קודשא בריך הוא ושכינתיה" - שהשכינה היא למעשה המבטאה של הבורא, רק שהיום, שוב נאמר' בגלל כל מיני שיקולים רציונליים וכל מיני דברים כאלה ותחושות של שוויון וכל מיני דברים כאלה, מנסים לעגל משהו שהוא בהיררכיה לכתחילה. אז אי אפשר לעגל כאן משהו שהוא בהיררכיה. צריך לדעת שכאן אין שום השפלה מכיוון שאין ביזוי. גבר קדוש לא מנצל את אשתו, להיות המזכירה שלו זה לא אומר שאת צריכה להגיש לו כוס קפה, או סיגריות או שתאפשרי לו לשים את הרגליים על השולחן, זה לא אומר את זה, זה אפילו לא מרמז לשם וגבר שיתנהג ככה, אוי ואבוי לו.

אבל צריך להיות איזשהו הדהוד נכון בין הגבר לבין האישה שדומה למה שקורה בין הקב"ה לבין השכינה, אחרת לא מבינים מה זה הקב"ה ולא מבינים מה זה השכינה וגם לא מבינים מה זה "קודשא בריך הוא ושכינתיה", ז"א, גם לא מבינים מה זה ההרכב הזה, המבנה הזה - לא מבינים מהו. ואם יהיו קונטרות הדדיות בין הגבר לבין האישה וישימו את הגבר או את האישה במימד מאד מסוים ומצומצם, זה גם כן, זה לא ילך. ובגלל זה יש הרבה מאד אנשים שהם פשוט עצובים בזוגיות שיש בה שלום, יש שלום, יש שקט אבל הם עצובים בה, הם לא שמחים בה, היא לא מחיה אותם. זה נחמד, בסדר, יש אישה בבית אבל זה לא הולך לאנשהו, והחוסר עניין המשותף והחוסר עבודה המשותפת בין הגבר לבין האישה היא לא טובה כי הם כן צריכים ללכת ביחד. לא סתם התורה מספרת לנו על זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל, משה וציפורה, כל הזמן הם מספרים לנו מי הולך עם מי. לכאורה, אם זה גיבור מקראי שהוא הגבר גבר, אז בוא נדבר עליו, מה אכפת לנו עכשיו האישה? לא, מספרים לנו מאיפה הולכים ומביאים את הבת זוג שלו ואיזו עבודת בירורים עושים בשבילה, ועושים קפיצות הדרך וניסים בשביל שהיא תגיע בכלל, ואיך עושים בדיקות שהיא כמו האמא ובשביל מה? שהמבנה יהיה כמו של הקב"ה והשכינה כדי שיהיה מבנה שלם. כי לפני שהאדם יוצא לפעול, לפני שאברהם אבינו יוצא לפעול, לפני שיצחק יוצא לפעול, לפני שיעקב יוצא לפעול, הוא צריך קודם כל להיות מבנה שלם, נכון, והאישה צריכה לבטא אותו וצריך ללמוד מהמדרשים כי מהפשט בוודאי ובוודאי שאי אפשר להבין שום דבר על זוגיות, אבל המדרשים וגם הזוהר מה שהוא מספר איזה אינטראקציות היו שמה אתה יכול להבין למה הזוג הזה היה זוג ולמה הם התעקשו שדווקא זה יהיה הבן זוג.

וכפי שאתם מבינים, היום זה אפילו לא דומה למבנה הזה ככה שאם אפשר היה לעשות איזשהו סוג של מצב שבני זוג כן הולכים לעבודה ביחד, כן עוסקים במשהו ביחד, משהו, לא משנה מה, זה ניתן סתם כדוגמא, אבל שהמודל הזה ישמר. עוד פעם, לאו דווקא המודל של הבוס והמזכירה אבל משהו בסגנון של מישהו שנותן, שעושה תפקיד ומישהו שעוזר לו ומוציא את זה לפועל, שאפשר שזה יהיה כמובן גם בבית קדוש לכל דבר שמהבוקר ועד הערב הוא לומד תורה או עמותה שעושה חסד או כל דבר אחר, אבל אם הקונספט הזה היה נשמר, שניהם היו נמצאים באהבה גדולה מאד אחד לשני, בהערכה גדולה מאד אחד לשני ובכיבוד הדדי אחד של השני.

אם תלכו לרל"שית של ראש הממשלה ותשאלו אותה' תגידי, את לא מושפלת מזה שאת כאן? למה את רל"שית והוא ראש הממשלה? אולי תהיי את ראש הממשלה והוא יהיה רל"ש שלך? היא לא תרגיש את זה, וההיפך. המזכירות מדברות highly על הבוס שלהם, ואנחנו מכירים, זו הסיבה שהם גם בוגדים, הולכים לאפיזודה הזאת, והם אפילו לא מבינים למה, הם אפילו לא מבינים למה הם מתאהבים במזכירה שלהם שלפעמים אפילו אין לה השכלה, היא לא כזאת יפה והמצב הכלכלי שלה גרוע, אבל מעצם העובדה שהיא תפסה את התפקיד הזה זה כבר יצר מבנה רוחני נכון וזה מבלבל אותו.

אז צריך לחזור למן מבנה כזה של עבודה משותפת ביחד. צריך לדעת את העבודה של הגבר ואת העבודה של האישה. מי שמחויב לתת את העבודה זה הגבר, לא האישה, האישה היא עזר כנגדו, ממנו מצופה להניח תפילין, ממנו מצופה להבין את הבריאה, ממנו מצופה הכל מהסיבה הפשוטה שהוא הצינור המעביר אל האישה. אפילו אם הוא מקבל רוח הקודש, אשתו כגופו, היא גם כן מקבלת רוח הקודש, אבל ההיפך לא. דבורה הנביאה הייתה דבורה הנביאה והיה את ברק בן אבינועם והוא היה עם הארץ אז זה לא עובר מהאישה אל הגבר, מהגבר אל האישה זה עובר. אז ממילא, המערכת יעילה מאד מכיוון שכל מה שזוכה הגבר, זוכה גם האישה באופן הכי טבעי בעולם, הכל, קדושה, קדושה, טהרה, טהרה, פרנסה, פרנסה, הכל. רק הוא הצינור המעביר, לכן צריך להשקיע בו, צריך לשים אותו במרכז של התפקיד הרוחני שניתך עליו.

[דברי הרב נווה: שוב אני אומר' אין אמירה שוביניסטית ואל תיכנסו איתי למקומות האלה, ומי שעדיין לא מוכן לשמוע את זה, אני לא אחראי לזה, האחריות שלי ללמד אתכם את האמת. כגבר יהודי אני מצווה בכל כך הרבה דברים ויש עלי כל כך הרבה אחריות לעשות פעולות מסוימות שהן אפילו לא מרומזות לאישה שלי, רק אמרו לי איך האישה שלך יכולה לעזור לך בזה. וכשעושים את העבודה הזאת, אני אומר לכם את זה מניסיון אישי, אין דבר יותר מתוק ונפלא מזה, ולא רק זה שזה לא מבזה אותה, זה ממליך אותה, כי חלק מהתפקיד שלי זה ש'אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו' - זה גם כן חלק מהתפקיד. אז ממילא אם כל אחד יעשה את העבודה שלו, אין כאן שום שמץ אפילו שמישהו נפגע מזה, הקב"ה לא משפיל אף אחד והוא לא מבזה אף אחד והוא לא מנצל אף אחד].

.המשך המאמר בשבוע הבא

 

logo
 
נוה קדשך-בית מדרש לאחדות 
בנשיאות הרב אריק נווה
 
כל הזכויות שמורות
לנוה קודשך © 2018

 

צור קשר

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662857/8
הנהלה
050-7662852 09-8800709

דוא"ל

מפה

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662858 | 050-7662857
הנהלה
050-7662852 | 09-8800709
 

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09