מאמרים

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

להגיע מאהבה עצמית לאהבת הבן זוג - חלק א'

 

הקדמה -

אנחנו מתחילים סדרה של שיעורים בזוגיות שמבוססת עפ"י חכמת הקבלה ולכן ההסתכלות עליה היא באור שונה לגמרי (דברי הרב נווה: אני רואה את זה ככה כל הזמן שאנשים פועלים בזוגיות כמו כל החיים האלה, באינסטינקטים, ולמעשה חסר כאן המון ידע, לא ידע חיצוני, זה לא מדע חיצוני, זו לא חכמה חיצונית, אבל בגלל שאיבדנו את הקשר לעצמנו, חסר כאן בכל זאת ידע רוחני של איך העולם נברא? ומה זה הגבר ומה המבנה הרוחני שלו? מה המבנה הרוחני של האישה? מה זו זוגיות? מה המבנה הרוחני שלהם? איך מסתכלים על זה? מה היעד והתכלית של הזוגיות? וצריך לדעת שיש לזה חוקיות רוחנית שצריך לפעול על פיה וכשפועלים על פיה אז זה תענוג, אתה ממש רואה שזה מתקיים. רואים את זה על כל תחומי החיים; לצערי האנושות כ"כ התעוותה במחשבות לא נכונות, בחכמות לא נכונות, בהדרכות לא נכונות שאתה מנסה לעשות היום דברים בסיסיים כמו זוגיות וגידול של ילד, זה נהיה מסובך ולכן אנחנו רוצים לתת את החוקים האלה שלב אחר שלב, אבל כל שיעור הוא כמו שיעור קבלה, אני מתייחס לזה ממש כמו הדרכות בחכמת הקבלה רק שהמלבוש של זה יהיה על זוגיות. אנחנו ניתן הקדמה כללית ומיד לאחר מכן ניתן ידע שקשור לזוגיות וכל מה שאתם צריכים לעשות זה פשוט להתחבר לזה בפשטות).

החכמה מתמללת את מה שאתה כבר יודע -

דיברנו על זה בשיעורים הקודמים אבל חשוב להזכיר את זה כל הזמן - כשמדברים ברוחניות ובמיוחד במקומות כ"כ פנימיים אישיים ואינטימיים כאלה, כמה חכמה שהיא לא תהיה, היא צריכה למעשה להסביר את הקיים, היא לא יכולה לתת לך תחושת לב אחרת או לפתח לך אינטואיציה אחרת, היא חייבת רק לתמלל לך את מה שאתה כבר יודע. ניתן דוגמא לעניין הזה, נתנו אבל חשוב מאד כל הזמן לחזור לזה. מצד אחד כביכול יש שאלה ששאלו אותה מקובלים, ישנן שאלות של אנשי גמרא, ישנן שאלות של אנשי הלכה וישנן שאלות של בעלי קבלה.

השאלה של בעלי קבלה היא כדלקמן; אם נבראנו מהקב"ה לפי הטענה ואנחנו חלק אלוקה ממעל והנפש של האדם היא למעשה אלוקית, בשביל מה צריך תורה? בשביל מה צריך ללמד אותה? היא כבר יודעת, אם היא חלק אלוקה ממעל אז היא באה כבר עם כל הידע שלה. אם אתה היית אומר לי שאנחנו באמת חיה אבולוציונית אז זה שייך ללמד אותנו, אם אנחנו איזה תוצר מקרי, שייך ללמד אותנו, אבל גם התורה עצמה באה מאותו בורא "קודשא בריך הוא אורייתא ושכינתיה חד בהון" אז אם אני ישות אלוקית, בשביל מה אתה צריך ללמד אותי? למה אני לא יודע את זה מעצמי? הקב"ה צריך ללמוד תורה? והרי כתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מן דיליה נפח", מי שנפח נפח מעצמו, כמו אדם שממלא בלון, מאיפה האוויר שבבלון? מהאדם שניפח אותו, אז אם כתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" - אז אנחנו חלק אלוקה ממעל לכל דבר.

ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו דמות תבניתו' הזוהר אומר' לא נתן בו גבול, עשה אותו אדם מלשון 'אדמה לעליון' שיהיה דומה לקב"ה, כמובן, לא התדמות פיזית אלא התדמות תודעתית, ומכיוון שהקב"ה הוא אין סוף, לאדם אין סוף, הפוטנציאל של האדם הוא אין סופי ולפיכך הוא יכול לזכות לדבקות שזה השוואת הצורה ואין סוף זה לא הרבה, אין סוף הכוונה - בלי תבנית – אין סוף, אין מחיצה, אין קו שעושה סוף, שעושה צורה כלשהי. אז זה העדר תבנית ואדם יכול לשבור תבניות, כמו שהוא יכול לייצר תבניות, הוא יכול לשבור תבניות – תבניות מחשבתיות.

אז זו שאלה גדולה מאד, זו שאלה גדולה מאד שבכל השו"תים של המקובלים, בדפים הראשונים אפשר למצוא את זה שם, למה אתה צריך ללמד אותי אם אני אלוקי? למה אני לא יודע את זה מאליו? והתשובה היא – שבגלל שנטשנו את ההתחברות הטבעית למידע הזה ויצרנו התחברות אחרת, נוצר העיוות. אדם יכול להתחבר לטבעיות שלו בקלות אבל הוא יכול גם להתנתק מהטבעיות שלו וליצור לעצמו חכמות אחרות והנהגות אחרות כשהוא מנותק לרגשות שלו, הוא מנותק לדברים שהחלקים הפנימיים שלו אומרים לו ודי בקלות הוא יכול להחזיר אותם. התורה לא ניתנה לאדם מיד כשהוא נולד, כשהוא נברא הוא היה התורה, האדם והתורה חד הם. בבריאת האדם הוא נברא ב'צלם אלוקים' אז באמת היה לו את כל הידע ולכן הוא ראה מסוף העולם ועד סופו ולא הייתה שם שום בעיה. עניין החטא הוא סוד גדול מאד מאד שדיברנו עליו פה בשיעורים, אז באמת לא היו בעיות בשלבים הראשונים.

מתי היו בעיות? 26 דורות אח"כ כאשר אנשים התחילו להתנתק מהטבע הרוחני שלהם ולהתנהג כמון אגואיסטים, התנהגו בחשיבות אחרת. ואם נשאל' למה התנהגו כך? למה לא שמרו על זה? זה הרי צריך להישמר, הטבע הרוחני צריך להישמר, אז שוב זה היה עניין של החטא, זה בדיוק היה הרעיון של החטא (נדבר על זה בהמשך, צריך להסביר מה היה שם עפ"י הסוד).

התורה עניינה זיכרון -

אז כאשר האדם מתנתק מהטבע הרוחני שלו, אפילו שהוא בנוי מזה, זה יכול אח"כ לקלקל אותו, העניין הזה קרוי שכחה, ז"א לא באים בטענות לאדם בשום דבר, גם אם יש עיוות, העיוות הזה לא יצר עדיין טבע חדש - שכחה. אז צריך להזכיר לו, למעשה כל העניין של התורה עצמה זה רק עניין של זיכרון, כל התורה עניינה זיכרון וזיכרון זה לא memory, אלא זיכרון זה לחזור אבל הדבר צריך להיות טבעי, ז"א, גם שהאדם נזכר, הוא צריך בכל מה שהוא מתעסק, להרגיש שהוא נמצא בבית, שזה טבעי, שמישהו מתמלל לו בחוץ מה שהוא יודע מבפנים. אם זה פילוסופיות מוזרות, אם זה נעשה מסובך, אם זה מדומיין מדי וזה לא מותאם לנפש אלא הנפש צריכה להתאמץ להחזיק בפילוסופיה עליונה אז זה כבר לא טבעי, זה לא המצב הרגיל, אלא התורה החיצונית צריכה למעשה להזכיר את מה שאנחנו ממילא יודעים.

דוגמא לגבי עניין של תזונה – כשבן אדם רוצה לראות מה טוב לו, הוא לא צריך להיות בשביל זה דוקטור, הוא לא צריך להיות בשביל זה תזונאי, אלא הוא אוכל והוא יודע כבר מה גורם לו לצרבת ומה ממלא לו את הבטן יותר מדי ומה גורם לו לתחושות לא נעימות של התנפחות וכו' והוא יודע גם מה עושה לו נעים, גם בכמות, גם באיכות, גם בסוגים, לאט לאט הוא יודע לנתב את עצמו. אם האדם יקשיב לגוף שלו, סתם רגשית, פשוט מאד, בירור הכי פשוט בעולם, אז הוא יוכל לאכול בריא, לא צריך להגיד לו איך לאכול. אי אפשר להגיד לכל העולם לאכול חסה, יש אנשים שחסה גורמת להם להתנפחויות בבטן, וזו אחת הדוגמאות אבל הדוגמא הזאת נכונה לכל דבר.

מבחינה רגשית - כל אדם יכול להרגיש, קוראים לזה ברחוב מצפון כי זה צפון כביכול, אבל יש עניין של הרגש. נניח אם האדם משקר- הוא מרגיש לא טוב, אם האדם דובר אמת- הוא מרגיש כן טוב, אם האדם מתקמצן- הוא מרגיש לא טוב, אם האדם עושה חסד- הוא מרגיש כן טוב, אם האדם נמצא באהבה- הוא מרגיש טוב, אם האדם נמצא בשנאה- הוא מרגיש לא טוב וכו'. ופשוט רק ללכת עפ"י הרגשות האלה, לבד אתה תתחבר לטבע הרוחני שלך, זה לא דבר שהוא כזה מסובך.

גם לגבי עניין של אהבת החכמה - אז נורא פשוט, כולם אוהבים חכמה ויש הרבה חכמות, אז איך אני אדע לאן להתחבר לחכמה? כי אני אוהב כל חכמה. אז אם החכמה היא חכמה של אחדות שמכניסה לתוכה את כולם, משווינת את כולם, אז את החכמה הזאת אנחנו אוהבים. ברגע שיש פילוסופיות גזעניות ושוביניסטיות וחותכות ודברים כאלה, אתה מרגיש שמשהו שם לא בסדר.

וכנ"ל לגבי הרגש הכללי שצריך לצאת מן האדם - ז"א, אם צריך לסכם את הכל ברגש כללי אז רבי עקיבא שהיה גדול הדור של כל הדורות, פוסק הלכה, אב בית דין, איש משנה, איש גמרא, איש הלכה לכל דבר וכמובן איש קבלה, מורם, רבותם ורבם של רבי שמעון בר יוחאי בכבודו ובעצמו ושל רבי מאיר בעל הנס, שהאותיות של העולמות רמוזות בשמו; 'קדמון', 'אצילות', 'בריאה', 'יצירה', 'עשייה', הבן אדם נמצא מסוף העולם ועד סופו, שואלים אותו' נו, אז מה הכלל של כל התורה? בוא תסכם לנו את זה, הוא אומר' "ואהבת לרעך כמוך", הוא לא אומר לך' לך תעשה הלכה, לך תלמד גמרא "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל הגדול של התורה וכל השאר זה פרטים בכלל הזה, זו הכותרת.

וכששאלו את הלל הזקן במסכת שבת, אמר אותו דבר רק הוא אמר את זה לגר מהצד של השלילה, כי הרי אצלנו יש 'עשה' ו'אל תעשה' והגר בא ואומר לו' למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת והלל הזקן היה הלל נשיאה, ארי עלה מבבל כדי להחליף את בני בתירא כי הם לא ידעו חלק מההלכות, אז הוא בא להחליף אותם כאב בית דין, אז הוא איש הלכתי, זה לא איש השקפתי כביכול. ובא אותו גר ואומר לו' רבי, למדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, תן לי את זה ככלל, אז הוא יכול עכשיו להריץ משניות, גמרות, כ"כ הרבה, שבעים אלף ספרים נכתבו ביהדות, בשנייה אחת הוא עונה לו' "מאי דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה היא זיל גמור", מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זאת כל התורה כולה וכל השאר זה רק פירושים לזה, צא ולמד.

shutterstock 563276542 2

"ואהבת לרעך כמוך" - יתחיל באשתו -

אז הנה אנחנו רואים את גדולי העולם, אנשים שלא נחשבים בעינינו כרומנטיים או תמהונים, מסכמים תורה שלמה, תורה של אהבה. רק שזו לא סתם אהבה מכיוון שלא כתוב "ואהבת לרעך", אם היה כתוב "ואהבת לרעך", בסדר, אז אני אעשה ג'סטה למישהו אחר, אומר' לא. ה"ואהבת לרעך" זה "ואהבת לרעך כמוך" ועוד לא סתם - יתחיל באשתו. "ואהבת לרעך כמוך" יתחיל באשתו. ולמה זה יתחיל באשתו? מכיוון שהיא החצי שלו, אתה עוד לא יכול לצאת לעולם הגדול בלי שאתה משלים לעצמך את החצי שלך, אתה לא יכול לצאת לעולם חצי. וכתוב: "שרוי בלא אישה שרוי בלא שכינה, שרוי בלא אישה שרוי בלא ברכה" אז ממילא אתה לא יכול לצאת לעולם הגדול בלי שכינה ובלי ברכה אז לכן, "ואהבת לרעך כמוך" יתחיל באשתו.

עוד דבר שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" יתחיל באשתו – הרי כל העניין כאן, אנחנו לומדים את כל הציווי לתחתונים מן העליונים, ומאיפה הקב"ה הוציא את השכינה? ממנו. וכתוב ב'מסכת ברכות' שאת כל המצוות כולן בלי יוצא מן הכלל הקב"ה בעצמו מקיימן; הוא מניח תפילין, הוא שם טלית, כמובן לא כפשוטו, זה הכל תנועות בתודעה. והוא גם מקיים "ואהבת לרעך כמוך" כי זה כל התורה, הוא נתן אותה, אז גם הוא מקיים 'ואהבת לרעך כמוך יתחיל באשתו'. שאם ישאלו אותו' תגיד, הקב"ה אתה אוהב גם את הנחשים? אתה אוהב אולי את אומות העולם? אתה אוהב את האקולוגיה? אז הוא יגיד לך' אני קודם כל אוהב את השכינה שלי וקודם כל אני דואג לה וכל השאר יעמוד וישרת את הדבר הזה.

חשוב מאד לדעת את זה כי צריך לדעת מה משרת את מה כי לפעמים יהיו דברים סותרים בטבע ואנחנו לא נבין למה הם סותרים. אז אם אדם צריך לומר: 'בשבילי נברא העולם', למעשה זו השכינה. כאשר נאמר אדם יאמר: 'בשבילי נברא העולם' - השכינה צריכה להגיד' שהקב"ה ברא לי את העולם. והרמב"ם מציין את זה במפורש, אומר' הטיפשים שבבני העולם קודם כל מתחתנים, אח"כ אומרים' לא יודע מתי אני אמצא בית, לא יודע אם תהיה לי עבודה, אומר' מה פתאום, בהתחלה הוא נוטע כרם, הכוונה יוצר לעצמו פרנסה, בונה בית ואח"כ הוא מכניס את האישה שלו בפנים. מאיפה הרמב"ם יודע את זה? מבריאתו של עולם.

הקב"ה קודם כל ברא עולם - ברא בית, עשה לעצמו פרנסה 'להיטיב לנבראיו', הוא מקיים את עולמו, הוא ריבונו של עולם והכניס את השכינה פנימה, ביום השישי ברא אותה. אז ברור ש"ואהבת לרעך כמוך" יתחיל באשתו מכיוון שאין שלימות, הקב"ה כביכול הוא חצי בלי השכינה שלו אז גם האדם הוא חצי בלי האישה שלו, אז אי אפשר להיות בחוץ צדיק בלי שהתחלת בבית, זה לא עובד, זה הכי קל לצאת החוצה ולהיות נחמד, הכי נחמד לכל הבריות, כולם אומרים לךָ או לךְ, איזה צדיק אתה איזו צדיקה את, איזה מלאך אתה, איזו מלאכית את אבל בבית הוא מפלצת, או שהוא מפצלת או שהוא נעדר בכלל, נעדר כאילו שאין נוכחות שלו בכלל. אז למי זה מועיל? בבית אתה הכי הרבה נמצא ובבית אתה הכי הרבה רצוי ובבית אתה צריך להוות דוגמא אישית שהיא לא מילולית, בחוץ עם אנשים אתה יכול להגיד כל מיני שטויות, בבית מה שאתה זה מה שרואים.

וגדולי ישראל אמרו ואומרים בלשון מצחיקה כזאת כוורט אבל זה נכון, כל הזמן אומרים את זה: (צריך לדרוש את שיחתם של תלמידי חכמים) שהראשון שיכריז על המשיח משיח זו אשתו. וזה למה? כי האישה בבית מאד ביקורתית, מאד שמה לב לכל דבר, היא חיה איתו, היא יודעת אם הוא אמיתי או לא אמיתי ומי הוא, אז היא יכולה להגיד: 'הבעל שלי זה המשיח' מבלי שיש לה איזה רצון כמו של אומות העולם שהיא תהיה ה- first lady, בתמימות, בפשטות, כי הוא יגיע מלמטה, "מאשפות ירים אביון", הוא יהיה עני רוכב על חמור אז היא יכולה להעיד עליו ש'בעלי שלם בכל מיני השלמויות ואני מעידה עליו כאישה שלו'. ולכן כתוב: 'ואהבת לרעך כמוך יתחיל באשתו'. ולדבר הזה אין עוררין ומי שלא מבין את הדבר הזה לא הבין את התורה בכלל. אז ככה מתחילים.

לראות את הבורא ואת הבריאה שלו ביחד -

אז מכיוון שאנחנו מתחילים ככה, זה גם עניין של אור וכלי; אור זה הבעל והכלי זה האישה אז איך האור יתחיל לתפקד? בלי כלי? האור יתחיל לפזר את עצמו כאורות? צריך אור, דבר ראשון כלי והאינטראקציה ביניהם. 'ואהבת לרעך כמוך יתחיל באשתו'.

עוד דבר, מאיפה הגיע הכלי? הרי כתוב, האריז"ל אומר' "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות" אז הכל היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אין סוף, הכל היה אור, מאיפה הגיע כלי פתאום? מאיפה הגיע כלי? יש שם רק אור, יש "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות" והוא נקרא "אור אין סוף", איך עכשיו נהיה כלי? אז כתוב שזה העניין שהוא צמצם את עצמו. "והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו" אז מאיפה נברא הכלי? מהאור, והיא נהפכה להיות האישה שלו.

מה החשיבות של זה? האריז"ל אומר שהחשיבות של זה היא מרכזית וקריטית בהבנה של כל התורה כולה כי מי שמתייחס אל הקב"ה רק כאור כאילו חותך, חותך חצי מהבריאה, חותך חצי מהקב"ה, אלא צריך להסתכל על המושג כנקרא שלם ושלם בלשון הקודש זה כוח ופועל, אור וכלי, ולמה הקב"ה רצה לברוא את העולם? כדי "להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינויו" שהשכינה למעשה מבטאה את הפוטנציאל האלוקי.

אם יש לו רחמים, אז צריך, באור אין סוף זה לא בא לידי ביטוי, צריך להוציא החוצה ערוץ שנקרא רחמים; חסד, חינון, נתינה, שלום, צדק, אמת, כל דבר צריך לצאת לאור אז צריך שיהיו כל הערכים האלה וכל הערכים שנמצאים מסביב לאור נקראים השכינה, כלל נשמות ישראל. כלל נשמות ישראל זה אמנם התודעה הקולקטיבית וכתוב: ישראל זה 'יש שישים ריבוא אותיות לתורה' וכל אחד ואחד מאתנו מחזיק ערך; כמו שאברהם החזיק חסד, יצחק החזיק גבורה, יעקב רחמים, משה נצח, אהרון הוד, יוסף יסוד, דוד המלך מלכות ושלמה המלך חכמה וכו' וכל השאר זה התפרטויות, אז מה זה השכינה? זה כלל נשמות ישראל, כלל נשמות ישראל זה גם כל ה'שמות', 'הפעולות' ו'הכינויים' של הקב"ה ואין כאן מישהו שלא מחזיק בצורה כזאת או אחרת או 'שם' או 'פעולה או 'כינוי' של הבורא ולכן יש לנו את האור שזה רק פוטנציאל ולאדם רגיל אין השגה בזה, אין לו מילים שמה כי זה אין סוף אבל יש אח"כ את מימוש הפוטנציאל הזה, הפוטנציאל בא לידי ביטוי והיא השכינה, אז אי אפשר לראות את הקב"ה רק כאור. אם האדם יגיד' אני פונה רק לאור, ישאלו אותו' אתה יודע מה זה? אתה בכלל לא יודע מה זה אז איך אתה יודע את מי אתה עובד אם אין לך מושג מה זה? אז אתה צריך לדעת שהקב"ה רחום וחנון והסופרפוזיציה של כל הערכים האלה זה הבורא, אז צריך לראות את הבורא ואת הבריאה שלו ביחד, אחרת אתה לא תבין את הבורא.

היה רב שהשמש שלו היה שמשית, היה אדם ענק, מי הייתה השמשית שלו? אשתו. כל דבר, על פיה יישק דבר. היה צריך להתקשר אליה, היא קובעת, היא עושה את הכל. אז שאלו אותו' אולי זה לא צנוע? לכל הרבנים האחרים יש שמש, מה האישה שלך קדימה? אז הוא אמר להם' אני לומד את מעשיי מהבורא - אתה לא יכול להגיע לאור בלי שאתה רואה את כל הכלים מסביב, כשיראו את האישה שלי יבינו מי אני אז אולי קצת יפחדו. כל גדולי ישראל נהגו כך, בצורה כזאת ובצורה יותר מוצנעת. לרב קנייבסקי הייתה את הרבנית שלו, לרב אלישיב הייתה את הרבנית שלו, הרבי מלובביץ' היה לוקח את כל ה'קויטלך' וחלק גדול מאד היה נותן לאישה שלו, אמרו לו' אבל הרב, אנחנו רוצים שאתה תברך, אומר' את זה רק היא יכולה להושיע. אז היה צריך ללמוד את זה, אתה אומר' אבל אתה הרבי מלובביץ', מי הגיע לזה? אשתו כגופו אבל צריך לדרוש למה הוא אומר את זה שרק אשתו יכולה להושיע. למה? מה מיוחד בה? איזו תוספת יש בה שאין בו? תגיד' למה אתה מעמיס על האישה שלי? חסר לה מה לעשות? אבל לא, יש דברים מסוימים שצריך קודם כל לפני שמגיעים לאור - לעשות כלים.

אז לכן לראות את הקב"ה רק כאור זה לא נכון, לכן גם לראות צדיק בלי האישה שלו זה לא נכון, לראות גבר בלי האישה שלו זה לא נכון, בכלל, צריך לראות שלימות. (דברי הרב נווה: תארו לעצמכם שהייתי לוקח צלחת, שובר אותה לשניים והייתי מדבר אתכם רק על חצי צלחת, זה היה נראה הגיוני? כאילו משהו תמיד היה חסר בלב, כאילו אתה אומר' אתה מתחיל לדבר, איזה חצי צלחת יפה יש לנו פה, איזה חצי צלחת עגולה מחרס מיוחד וזה וכל הזמן בראש של הבן אדם שמסתכל על זה' אבל יש פה חצי צלחת, זה לא מסתדר. ככה אנחנו צריכים להסתכל אחד על השני, חצי צלחת. וזו הסיבה למה ב'וורט' האשכנזים שוברים צלחת. אומרים לו' אתה רואה את הצלחת? כן, זה שלם? כן, עכשיו זה יהיה שבור. עד שאתה לא תחזיק את זה שזה שלם אתה צריך כל הזמן להחזיק את עצמך חצי. זה פלגא גופא, אז זה כבר דבר ראשון שצריך להבין אותו).

כל אדם צריך לחפש בבריאה את החצי שלו -

התורה לא נותנת בכלל לשני בני הזוג להרגיש אינדיבידואליסטים, הדור הזה מאד אינדיבידואליסט הוא מאד מאדיר את האינדיבידום, בסדר, זה בסדר מבחינת עצמאות, מבחינת הרבה דברים, בסדר, אבל זו לא הפואנטה, אי אפשר לקיים אחדות של שק אגוזים, שק אגוזים לא מתחבר, זה מנהל יחסי טפלון, בשנייה אחת בוגדים, בשנייה אחת עוזבים, בשנייה אחת שולפים את כרטיס הגירושין, בשנייה, לא הולך? אז אני רוצֶה להתגרש, או אני רוצָה להתגרש. זה לא עובד ככה. יהודים לא מדברים בכלל במושגים האלה, זה לא קונספט שבכלל נכנס לראש, לא מדברים על זה, קודם כל המילה הזאת היא מחוץ לתחום. אמנם אין לנו נישואין קתוליים אבל זה בכלל לא רעיון.

(דברי הרב נווה: על דוד המלך יש אמירה, אני צריך להגיד את זה, תורה ועלינו ללמוד; הרי היו לו 18 נשים והביאו לו את אבישג כסוכנת כי לא ייחם לו, הוא גמר את היצר הרע שלו, נהיה לו קר אז שמו עליו סוכנת. זה עניין גדול מאד להבין את זה, זה עניין של ניסיון הקדושה. אז היא צחקה עליו, אבישג אומרת לו' תשמע, אולי אתה הזדקנת, היא אומרת לו' זה לא יהודי בגיל כזה לא לתפקד, אתה בסך הכל בגיל שבעים, למה אתה לא מתפקד? אתה צריך תפקוד, מה זה, גבר, איפה כתוב שהוא צריך לפרוש? ומי אמר שהריסת היצר צריכה להיות כזה דבר? אתה מלך ואם אתה אדם כזה חשוב, הזרע שלך כ"כ חשוב אז אתה צריך להביא עוד אנשים כמוך וידוע גם שגם אם לא מגיעים ילדים, נוצרים מזה גרים ואם לא נוצרים מזה גרים, הוא מאיר את האישה שלו הארה מוחלטת, ואם לא, כל העולם מואר מביאה של אדם קדוש. אז היא אומרת לו' איך התקררת ככה? הוא אומר לה: זה בשליטתי, אני לא התקררתי אני שולט בזה. מה עשה? זימן לחדר את בת שבע, אמר' תביאו את בת שבע ולידה היה איתה והיא קינחה ב – 13 מפות, ככה כתוב כדי להגיד באיזו רמת שליטה הוא היה.

וזה למה? כדי להסביר - אדם קדוש נמצא בשליטה והוא לא שכח אבל יש לו את החצי שלו. אז זה שהיו לו 18 נשים קודם לכן זה בגלל שלא ירבה לו המלך לעצמו נשים, אבל יש לזה סיבה אחרת שזה עניין של תיקונים והם לא היו הפואנטה, הוא לא התעסק איתם, הוא רצה להגיע לבת שבע וכשהוא הגיע לבת שבע, גמרנו. הוא היה גלגול של אדם, היא גלגול של חוה, אבל אין דוד המלך בלא בת שבע, אין אדם בלא חוה, אין, זה לא הולך).

כל הסיפור התחיל מאדם וחוה והם מראים לנו כאן סיפור גם איך הם הגיעו אחד לשני. לא רק זה שהם נוצרו אנדרוגינוס, אחד שהתפצל לשניים ואח"כ עוד נאמר' "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" והקב"ה מביא לו את כל חיית השדה ומביא לו את כל צורות החיים שהוא בא עליהם לא רק כבהמות חס ושלום אלא אפילו מלאכים, אמר לו' אתה רוצה, קח תבדוק אם יש לך בת זוג כמלאך, ולא מצא עזר כנגדו. אז זה פלא, איך יכול להיות? הקב"ה לא עשה כאן משהו שהוא יעזור לו, הרי כל דבר הוא בחר, כתוב: "זכר ונקבה ברא אותם" למה לאדם לא כתוב: "זכר ונקבה ברא אותם"? כי הוא ברא אותם אנדרוגינוס, ישות אחת. ובאמת זה היה פלא לאדם שהוא אומר' אני, איך יכול להיות שבבריאה כולה אני לא מוצא את הבת זוג שלי? מה, הקב"ה, החסרת משהו מעולמך? והוא ברא, זהו, הוא כבר ברא הכל, זהו. "אשר ברא אלוקים לעשות" כן, הקב"ה ראה שהכל טוב וזהו, לא הוסיף עוד לבריאה, אז אין פה מה להוסיף. זה לא שהאדם חיכך בראשו ואמר' חסר פה משהו, אני רואה, את הבת זוג שלי לא עשית. אומר לו' לא, הכל בסדר. הבת זוג שלך גם כן נמצאת. איך נמצאת? "ויפל השם תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתינה", העמיד אותה והוא קם ואמר' "זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת", שאמרו לנו' אתם מאותו חומר. כל החיות בראתי זוגות, זוגות, רק אתם לא בנויים זוג, זכר ונקבה, זוג נפרד, אתם אחד, חציתי את האחד הזה לשניים.

והזוהר אומר שכל אדם צריך לחפש בבריאה את החצי שלו, ז"א, שכל אדם יבין שיש לו חצי נקבי שלו בחוץ, וכל אישה צריכה לחפש את החצי הזכרי שלה בחוץ וצריך לתמוה איפה החצי הנקבי שלי בכלל? וזה נקרא "יחזר אחר אבדתו". וצריך לחזר אחר האבידה שלו שזה הכי לגיטימי ובלי זה אי אפשר להתחיל את החיים. לכן היו מזווגים אותם בגיל 18, כבר שהוא עומד על דעתו, הוא בוגר, הוא יותר מנער, הוא כבר לא teenager, הוא כבר נכנס להיות אדם בוגר, שמונה עשרה, בן שמונה עשרה לחופה.

אחרי שפיצל אותו, מיד עלתה השאלה, איך עכשיו אני אמצא את החצי שלי? אז לאדם וחוה אמר על הילדים שלהם' אל תדאגו, אני אביא את שניהם באותו רחם, וככה קין נולד עם האישה שלו שהיא למעשה כביכול אחותו והבל נולד עם האישה שלו שהיא כביכול אחותו, וככה זה היה אמור להיות בסדרי בראשית של לא ללכת ולחפש אותה בכלל. ולא היה כאן עניין של גילוי אחותו מכיוון שלכתחילה היא לא הייתה אחותו, זו לא הייתה ההגדרה שלה, אלא הוא נולד עם האישה שלו. וזו הייתה לידת תאומים של אישה וגבר לכתחילה.

אבל שוב, אח"כ בגלל בלבול סדרים נוצר מצב שהגבר בצד אחד והאישה בצד אחר ואתה אומר' לא יודע איפה היא עכשיו, ורק תפילות עוזרות ורק השגחה פרטית עוזרת. והיא זאת שמביאה את האדם לאישה שלו. אבל לכתחילה אם זה בגיל שמונה עשרה אז זה אומר שהוא צריך עכשיו לעבוד הרבה קודם לכן, בסך הכל בגיל 13 הוא  פותח את העיניים, הוא בר מצווה, לפני זה זה ילד. כל העבירות שלו על ההורים, כאילו, לא באים אליו בטענות, אין לו מוחין בכלל, אז יש לו חמש שנים להתפלל על הבת זוג שלו. בגיל 13 מה הוא יודע מה זו בת זוג? הוא עוד ילד אבל לאט לאט הוא מתחיל להבין ואומרים לו' מגיל שלוש עשרה, זיווג הגון. בבר-מצווה אומרים לו זיווג הגון כדי שיתחיל כבר להבין את זה ובגיל 18 שזו פקיחת עיניים יותר גדולה, אז נותנים לו את הבת זוג שלו ואומרים לו' עכשיו אתה מתחיל לחיות. הוא אומר' אבל רגע, שנייה, תנו לי ללמוד תורה, תנו לי לפרוש, ללכת, לטבול במקווה, לא יודע מה, להיות האריז"ל, אח"כ אני אהיה, מה פתאום, אתה לא יכול להתחיל "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת לרעך כמוך" - יתחיל באשתו.

ויש חסידויות שהחמירו בזה, לא נוהגים היום אבל כמו רבי נחמן מברסלב - בגיל שלוש עשרה כבר חיתנו אותו, למה? אתה רוצה לעשות מצוות? אתה לא יכול לעשות חצי מצווה, אתה לא יכול לעשות מצוות כשאתה חצי, זה הכל יוצא חצי. למה? האישה לא עושה תפילין, אתה מניח תפילין בשבילה, אתה לא שומר נידה, היא שומרת נידה בשבילך, אתם משלימים אחד את השני במצוות, אחרת לא יהיה לך את המצוות שאתה צריך לעשות. היא עושה מצוות שאתה לא עושה, אתה עושה מצוות שהיא לא עושה, מה היא תעשה בינתיים?

המטרה היא רק להראות לכם כמה אנחנו אחד וכמה התורה אומרת' אתה חייב להתאחד, תחזור להיות יחידה שלימה. עוד לפני שאתה יוצא לבריות, אתה חייב להיות יחידה שלמה. וכתוב שהקב"ה עוד מחכה לו שנתיים, אח"כ השם ישמור, מגיל שמונה עשרה עד גיל עשרים.

(דברי הרב נווה: יש סיבה למה אנחנו באנו עד היום, יש לזה עניין של בלבול סדרים, אנחנו נסדר את זה, ניישב את זה ועניין של מעשה המרכבה עד שבא מעשה בראשית אבל לא צריך לאכול את הלב למה לא עשינו את זה קודם לכן, זה הכל גם כן מושגח והכל גם כן חכם, אני רק מתאר את הדברים כמו אטלס של לכתחילה, איך זה היה אמור להיות לכתחילה, אבל בראש ובראשונה כדי שתבינו איך הבריאה מתייחסת לזה).

עוד דבר כדי להבין את זה – כאשר האדם עולה למעלה, לא משנה באיזה גודל הוא, שואלים אותו מי אתה? הוא חושב ששואלים לשמו ואז הוא אומר את השם שלו. השאלה הנוספת זה כן, אבל מי אתה? יש כאן שתי טעויות שהוא עושה: אחת זה שהוא רואה את עצמו כישות נבדלת והוא אומר נניח 'אני' והוא מדבר על עצמו רגיל ואז אומרים לו' ומה, איפה האישה שלך? וכאן האדם טועה. וכתוב שבבית דין של מעלה הוא לא זוכר שיש לו אישה וילדים. למה? כי הוא לא חושב עליהם, הוא מסתובב עם עצמו. וההיפך, גם את האישה שואלים' מי את? והתשובה הנכונה זה לא מי את, זה מי אנחנו? אני לא חצי פה, יש לי כאן חצי, אפילו אם החצי שלי חי למטה, זה לא משנה, הפנייה היא לשנינו. למה? כי אתה תיכף תדרוש ממני דברים שלא יכולתי לעשות אותם לבד, אני עושה את זה עם הבן זוג שלי, זה עד כדי כך. ולכן אי אפשר אפילו לעלות למעלה חצי.

כל העניין כאן היה רק להבהיר על חשיבות השלימות הזאת ושבכלל בשמיים לא מסתכלים עלינו חצי. אין להסתכל על משה בלי ציפורה ועל אברהם בלי שרה ועל יצחק בלי רבקה ועל יעקב בלי רחל ועל אדם בלי חוה או על דוד בלי בת שבע, אין, בגלל זה כל הזמן מספרים לנו על הזוגיות שלהם שלכאורה זה היה אמור להיות כמו סיפורי צדיקים כאלה והם הפואנטה. התורה אומרת' לא מה פתאום, אז מספרים לך על השידוך שלהם ומה הם עברו כדי להתחתן ואיך הם שמרו אחד על השני וכמה הם היו ביחד ואיזה קורות חיים עברו ביחד, כל התורה שלנו היא כזאת. ואחד מציל את השני ממוות כמו שעכשיו קראנו בספר 'שמות': משה רבינו שכח, התעכב למול את הבן שלו, ציפורה הצילה אותו, אמרה לו' אתה "חתן דמים למולות". אז משה רבינו חי בזכות האישה שלו, אם לא, הקב"ה עמד לפרוץ בו. אז למי חייב משה רבינו? לציפורה.

אז מלמדים אותנו שהאישה משלימה את הגבר, מוציאים מזה המון הלכות, מכל אמירה כזאת מוציאים המון דינים והלכות, שהנה, אישה יכולה להוציא במקרה הזה את הגבר ידי חובה מכל מיני סיבות; היה בצבא, במילואים, שכח, יש כל מיני דברים כאלה והיא מצילה אותו ממוות, ולכאורה זו מצווה של הגבר אבל אם האישה עשתה אז היא חצי ממנו, בסדר גמור.

בענייני נבואה ורוח הקודש, מה שגבר זוכה זוכה גם האישה, אשתו כגופו, מה שיש לו, עובר לאישה וכו'. כל המעשים וכל החסדים זה תחת גורל משותף, ז"א, מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה אבל אם הוא זוג אז מזונותיהם ביחד קצובים מראש השנה עד ראש השנה. מה קורה אם הוא רשע והיא צדיקה וההיפך? אז יש כל מיני חישובים בשמיים אבל עדיין, בגלל שהם נמצאים בבית אחד, בגלל שהם ישות אחת והם נהנים מאותו שפע, דנים אותם כאחד. אז בראש השנה כל אחד בוכה על עצמו, הוא בוכה על עצמו לבד בעזרת גברים, לא חושב עליה, היא בוכה על עצמה בעזרת נשים והיא לא חושבת עליו כי כל אחד עם הסרטים שלו, כל אחד חושב על החטאים האישיים שלו וזה לא נכון, זו טעות שחייבים לתקן אותה בראש השנה, שלעמוד מול הקב"ה ולהגיד לו' אני לא עומד לבד, אני עומד פה עם האישה שלי. ואם היא לא באה? זה לא משנה, אין לה את המצווה הזאת, אבל אני עומד פה עם האישה שלי. אני צריך לבקש, לא רק על החטאים שלי, גם על החטאים שלה "וכיפר בעדו ובעד אשתו".

אפילו אהרון הכהן, הקב"ה אמר לו' אתה לא נכנס אפילו שאתה אהרון הכהן, אתה צריך לכפר עליך ועל האישה שלך. ואם כהן גדול צריך להיכנס לקודש הקודשים אז הקב"ה אומר לו' תשמע' קודש הקודשים זה שלימות, אתה צריך לראות דמות שלימה, אתה תראה אותי שם, אני דמות שלימה, גם אתה צריך להיות דמות שלימה. אוקיי, מה הבעיה? אני נשוי. אומר לו הקב"ה: ואם אשתך תמות בחוץ ואתה תהיה בפנים? אומר לו אהרון הכהן' מה אני אמור לעשות, מה אני נביא? אומר לו' תתחתן עם עוד אחת וגם אם היא תמות אז תתחתן עם עוד אחת. אז מחתנים אותו עם שתיים על תנאי שמא אחת מהן תמות, רק כדי שלא יישאר בקודש הקודשים לא שלם כי אין לעבוד את השם בלא שלימות. שאפילו שהוא אהרון הכהן, אתה יכול לבוא ולהגיד' מה זה יעזור לי עכשיו שאני אתחתן עם סתם מישהי, מה היא תעזור לי? אני אהרון הכהן אני יודע כוונות וייחודים של הרש"ש, אל תדאג, אני מסתדר. מה זה קשור? בשמיים אתה לא חצי, אתה לא רואה את זה אבל בשמיים אתה חצי, חצי לא נכנס אלי לבית המקדש, רק שלם.

ועל נדב ואביהו נפל הדין על העניין הזה - נכנסו, למה פרצה בהם האש? הם לא היו נשואים, האריז"ל אומר שזה היה הדבר העיקרי, כל שאר הדברים זה היה עניינים, אבל זה היה הדבר העיקרי, אתה לא יכול להיכנס לעשות עבודה של כהן בבית מקדש שכולו זה עניין של שלימות - חצי. יש הרבה דינים על אדם שהוא חצי, אז השם יודע אבל במעשינו, אל תסיקו את זה מיד למצב שלכם כרגע, אני כרגע מלמד שיעור תורה, לא להסיק מיד לחיים שלכם ולחשוב שזה תקף כרגע אליכם, אני כרגע בתחילת הסיפור ואני צריך לספר לכם את הסיפור כסיפור גולמי.

אז מכיוון שזה ככה, אם ישאלו את האדם' תגיד, קיימת "ואהבת לרעך כמוך"? לא, לא היה לי עם מי, אל תשאל, הייתי עסוק בעבודה, יש לי מלא עניינים. אמר לו הקב"ה: מה עם האישה שלך? אתה רואה אותה 24 שעות ביממה, מזה אתה לא יכול להתחמק, אתה ישן איתה בלילה, כמה שעות טובות אתה נמצא עם הבן אדם הזה, עם הילדים שלך לא, עם הבוס שלך לא, עם השכנים לא, אני מבין, אפילו עם הרב שלך לא, אני מבין את זה, אבל האישה שלך? שעות אתה נמצא איתה, מה איתה? וזו גם האישה שלך, זה החצי שלך, איך לא קיימת "ואהבת לרעך כמוך" עם החצי שלך? כאילו, מישהו אחר, אתה יכול להגיד זה מישהו אחר אבל פה זה "עצם מעצמיי בשר מבשרי", וזה מדהים שיש אינסטינקט להיות צמודים לילדים שלא שייכים לנו ולא קשורים לנו, הם פה אתנו רק למסע, הבאנו אותם רק כדי להביא אותם, אין שום קשר בינינו לבין הילדים, הילדים אח"כ הולכים מקבלים הורים אחרים אבל החצי שלנו רודף אתנו עד הסוף.  

האישה הולכת עם הגבר כל הזמן. גם בעולם הבא כתוב שצדיקים יושבים ועטרותיהם לראשיהם וכתוב 'אישה עטרת בעלה', יושבת לו על הראש. האמת היא שזה לא על הראש, זה בראש, כי היא בינה, הוא חכמה - הכוונה בראש. והזיווג צריך להיות זיווג של "קודשא בריך הוא ושכינתיה" חכמה ובינה, גבר ואישה. ובלי השלימות הזאת, איך אפשר בכלל להתחיל לפעול אז "ואהבת לרעך כמוך" - יתחיל באשתו.

אז כל רב שרוצה להתחיל ללמד "ואהבת לרעך כמוך" צריך ללמד קודם זוגיות, שתדעו, זו הבנה בסיסית, היום קצת עשו מזה בדיחות ומושב לצים אבל זה עסק נורא רציני, הגאולה לא תבוא בלי שיהיה זוג שיעשה שלום בית אמיתי - זה תלוי בזה. וגם המשיח כמובן יצטרך בראש ובראשונה לתקן את זה, ככה שזה תיקון לעתיד לבוא, זה לא תיקון עכשווי. אז יש המון דברים שתלויים בזה, צריך להשקיע בזה, צריך לזה המון השקעה, לא צריך עכשיו לחפור ולהיכנס לשיחות פסיכולוגיות וללכת ליועצים, זה בדר"כ מסוג הדברים שהורסים דברים.

לחזור לאהבה פשוטה -

בתחילת השיחה אמרנו שהאדם יכול לחוש בנפש שלו בדיוק מה טוב לו ומה לא טוב לו, בזוגיות זה הכי קלאסי. זוגיות זה כמו עם ילדים; מה ילד רוצה? אהבה פשוטה, הוא רוצה חיבוק, הוא רוצה נוכחות, זהו, רק הקב"ה לא נתן להם פה לדבר אבל אין להם רצונות אחרים, הם לא מורכבים, הם הכי פשוטים בעולם. ואנחנו יודעים שכל דבר שהוא שורשי, כל מה שבא אח"כ הולך עפ"י השורש. אז צריך לבחון טוב טוב בכלל מה זה רצונותיו של ילד ותינוק כדי לדעת אח"כ איך אתה צריך להתנהג. ז"א, אם אח"כ אתה לומד כ"כ הרבה חכמות, יכולים לבוא ולשאול אותך' תגיד, איך ילד אוהב? אז אתה יכול להגיד' מה זה שייך? למדתי עכשיו את כל הגמרא, את כל המשנה, פוסקים, מה שאתה רוצה אני לומד, בוא תשאל אותי שאלות. אומרים לך' עזוב את השאלות, איך תינוק מרגיש? מה תינוק רוצה מאמא שלו? אז אם אתה לא חוזר לאהבה פשוטה זה לא שווה כלום.

הספר 'ליקוטי מוהר"ן' שכתב רבי נחמן מברסלב הוא ספר מאד מורכב. מה הוא אומר בסוף? זרקו את כל החכמות, את כל המורכבויות, תחזרו לאהבה פשוטה. אז אתה אומר' למה כתבת את כל זה? בכוונה עשית ספר כ"כ מתוסבך? מהתחלה היית כותב ספר 'נא לאהוב אהבה פשוטה', למה כתבת את זה? בכוונה, כדי להראות שכל המורכבויות האלה זה רק כדי להחזיר אותנו ולהסביר לנו בחזרה שאנחנו צריכים אהבה פשוטה.

ב'שולחן ערוך' בהלכות הראשונות, אחד המקובלים הגדולים אמר שהלך ולמד את כל תורת הקבלה וחזר להתפלל כמו יהודי פשוט. ז"א, מה שאתה תלמד במילא יצדיק את מה שהנפש שלך כבר יודעת. זה רק יזכיר, יחדד, יאדיר, אבל זה לא יחליף, לא יכול להיות שהנפש הבסיסית תתוסבך בגלל מה שאתה לומד. והעולם היום נכנס להמון תסביכים; NLP, ימימה, כל המקצועות המטופשים האלה, זה מתסבך את הנפש. בסופו של דבר צריך לעצור את האדם ולהגיד לו' כל מה שאתה יודע שווה למה? מה הרגש הפשוט? תגיד לי, תסכם לי את זה, תן לי כותרת. ואם האדם לא עונה "ואהבת לרעך כמוך" אז שיתהה על זה, שיתהה על מה שהוא לומד וממי שהוא לומד, כי זה חייב, בסופו של דבר צריך להגיד לך' תעצור, עכשיו תגיד לי בכותרת אחת את כל מה שאתה יודע.

אז כ"כ חשוב להבין שצריך לחזור בסופו של דבר להרגש פשוט, כמו של ילד. הזוגיות לא יכולה להיות זוגיות עם כ"כ הרבה חפירות, זוגיות לא בנויה לתסביכים, זוגיות זה לא בית מדרש, זה לא ישיבה, לא מתחילים להפוך את האישה לחברותא שעכשיו מתחילים לדבר איתה בסוגיות של ש"ס ופוסקים, חיים שם אהבה פשוטה. כל החכמה בחוץ, משרתת את האהבה בבית. השתיקה בבית זו שתיקה של אהבה, זו שתיקה של נוכחות, זו לא שתיקה רעה, זו לא שתיקה של ברוגז, הפוך, זו שתיקה של אני ואת לא צריכים בינינו מילים, הכל ברור בינינו, אין בינינו מחיצות, אני ואת אחד, מה שקורה לך קורה לי, מה שאת אוכלת אני אוכל.

המשך בע"ה בשבוע הבא

 

logo
 
נוה קדשך-בית מדרש לאחדות 
בנשיאות הרב אריק נווה
 
כל הזכויות שמורות
לנוה קודשך © 2018

 

צור קשר

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662857/8
הנהלה
050-7662852 09-8800709

דוא"ל

מפה

מזכירות
מענה טלפוני ימים א'-ה'
10:00-17:00
050-7662858 | 050-7662857
הנהלה
050-7662852 | 09-8800709
 

התע"ש 14 כפר סבא
מרכז חאן בבא, אולם 09